מחסור מביא לחיזוק ואמונה

מחסור מביא לחיזוק ואמונה – לפרשת עקב

נכתב על ידי חגי 12, 15/8/2025

מחסור מביא לחיזוק ואמונה – לפרשת עקב

בפרשת השבוע הבאה, ראה, כתוב: "כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ" (יב, יח-יט). וכותב על כך רש"י (שם): "אם אין לך לתת לו מחלקו, כגון מעשר ראשון - תן לו מעשר עני. אין לך מעשר עני - הזמינהו על שלמיך". נשאלת השאלה, איך מובן שלבני שבט לוי, משרתי ה' אין נחלה בארץ ישראל? מדוע נגזר עליהם מחסור, שיהיו ניזונים מתרומות ומעשרות, ומנדבות? [ומצינו שבניגוד אליהם, להבדיל, לכהני פרעה היו קרקעות והיו פטורים ממיסים, ומזונותיהם נקצבו ברווח].

התפילה - כלי להעמקת הקשר עם בורא עולם

השיב על כך רבי יענקלה גלינסקי, עפ"י דברי חז"ל (נדרים דף נ') שמספרים על רחל, בתו של כלבא שבוע, מעשירי ירושלים, שחיתה בעוני רב עם בעלה רבי עקיבא. אביה הדיר אותם מנכסיו. עקב המחסור הם גרו במתבן. אליהו הנביא ביקש לנחם אותם ונגלה אליהם כעני וביקש מעט קש עבור אשתו שילדה. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי, יש אנשים שמצבם גרוע משלנו, אפילו תבן אין להם. ושאל על כך הרב גלינסקי: מדוע אליהו הנביא לא נתן להם כסף ועושר, שירכשו דירה? והשיב, שאם היה נותן להם דירה, היינו מאבדים את רבי עקיבא. רבי עקיבא נבנה מחיי המחסור, מדוע? הקב"ה אינו צריך את התפילה, אולם הוא רוצה שנתפלל. התפילה ניתנה לנו ככלי מצוין להעמיק את הקשר שבינינו לבין בורא עולם. הקב"ה גזר על שבט לוי תלות משום –"הקדוש ברוך הוא - ליבא בעי" (סנהדרין קו ע"ב). המחסור מביא את האדם להתפלל וכתוצאה מכך להידבק בבורא יתברך.

לכוון ליבם לאביהם שבשמים

בפרשתנו אנו קוראים על משה רבינו שאומר לעם ישראל: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ" (ח, ג). חז"ל מספרים: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב? נמצאו כולן מכוונים את ליבם לאביהן שבשמים" (יומא עו ע"א).

מבואר בחז"ל, שהקב"ה הוריד לבני ישראל מן במדבר מידי יום בכמות יומית שהספיקה להם. מדוע? כדי שתושרש אצלם (ובהמשך אצלנו) מידת הביטחון, שנהיה קשורים בהקב"ה מידי יום. כשיש לאדם מזון ליום אחד בלבד, הוא נושא עיניו לאביו שבשמים ומבקש מזון ופרנסה. הוא יודע שהמזון למחר אינו מובטח לו בדרך הטבע, אלא רק מהקב"ה. הבקשה היומית קושרת אותו להקב"ה מתוך ידיעה שאין טבע בעולם. אולם אם יש לו "פת בסלו" לתקופה ארוכה, הוא מתרגל לכך, בידיעה שיש לו פרנסה מזומנת ואינו צריך לפנות לבורא עולם. ההרגל יוצר אצלו תחושה שמזונו מובטח לו ויגיע לו בדרך הטבע, וחלילה אינו צריך את הקב"ה.

מפרשתנו לומדים שעל כל אחד, בכל עת לתלות עיניו בהקב"ה ולבטוח בו. אל לנו לסמוך על "פרנסה בדרך הטבע". לרבות גם את מי שנראה שיש לו עושר ונכסים בשפע, וכביכול אינו זקוק למזונות מהקב"ה.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]