"לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם. לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" (דברים כב,א-ד). (ראה 'בשערי הארץ', 'רבדיה השונים של מצוה השבת אבדה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). '"לא תראה את שור" וגו׳ – פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני א'ל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה׳, והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם (שמות רבה נ״ב), ואותם צוה ה׳ כי תראה את שור - אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה. אחיך שהוא הקב״ה, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים כמו שכתבנו. ואומרו "נדחים" על דרך אומרו (לעיל ד׳) "ונדחת והשתחוית להם" וגו׳ שהעובר פי ה׳ יקרא נדח, ויצו ה׳ לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלקי עולם. וכפל לומר "השב תשיבם", נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים, והוא אומרו "תשיבם לאחיך". ואומרו "ואם לא קרוב אחיך" וגו׳ – בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון, כי לא קרוב כדרך אומרו (במדבר כ״ד) "אשורנו ולא קרוב", עוד לו ולא ידעתו שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל כאשר עינינו רואות בדורות הללו, עם כל זה יצו ה׳ "ואספתו אל תוך ביתך", זה בית המדרש, וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה׳ וידרשהו, והוא אומרו "עד דרוש אחיך אותו", "והשבותו לו" פירוש: מעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד' (אור החיים). אולי רמז גם שנאמר "שור אחיך" אע"פ שזה חל גם בשור שונאך, כרמז בדרך הדרש (שבפשט זה בא לומר 'שלא דברה תורה אלא כנגד היצר' [ספרי]) שבא לומר - שור שזהו אחיך. ועוד רמז שבפס' אח"כ נאמר על בהמה שנפלה בדרך, כעין רמז לנפילה רוחנית במשך הדרך הארוכה של הגלות. אולי גם זה נאמר לאחר הרצף של יפת תואר, שתי נשים אהובה ושנואה, בן סורר ומורה, ומומת (שנתלה); שזהו כהמשכיות, שמי שלוקח אשה יפת תואר סופו שישנאה ויצא ממנו בן סורר ומורה, שאם לא יהרג כבן סורר ומורה סופו שיבוא לרצוח וסופו להיות מומת (תנחומא "כי תצא" סימן א), כך שמדובר על התדרדרות בחטאים (וכן דין בן סורר ומורה זה ע"ש סופו שילסטם, כך שמרמז על שיחטא), לכן דין השבת אבידה שבא אחריו מרמז על הפסקת השקיעה בחטאים. אולי אפשר ע"ד שהעמיד אור החיים הקדוש לרמז כך: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך", שצריך להשיב לקב"ה את היורדים מדרך הישר, שנדחו בהליכתם מדרך הישר כרצון ה'. וזה מתגלה בשתי אפשרויות - שור ושה. השור כשיוצא למרעה הוא יוצא לבד יחידי, שזה כרמז במצוות שבין אדם למקום (וכן כרמז בין אדם ליחידו של עולם). וכן בשור עובדים חזק בשדות לתקנם, כך שמרמז על בין אדם למקום, שבא לתקן עולם בתו"מ. שה - צאן הולכים בעדרים, ולכן זה מרמז על מצוות שבין אדם לחברו. או ששור זה יחידי, כרמז לחוטא בנסתר שלא בפרהסיא, ושה הולך בעדר כרמז שחוטא בפרהסיא. שאת שני הסוגים צריך להשיב לה', להחזירם בתשובה. ואדם קשה לו לתקן דרכיו ולכן נופל בזה שוב, ועליך להחזירו למוטב שוב ושוב: "השב תשיבם לאחיך", 'החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים, חייב להחזירה, שנאמר (דברים כב, א) "השב תשיבם"' (משנה; ב"מ ב,ט). "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו", אם אתה לא מצליח להשיבו בתשובה באמירה ותוכחה, שהוא לא קרוב אליך ולכן לא שומע לתוכחתך (כאן "אחיך" במובן כל יהודי); או שהכוונה באחיך לה', שהוא לא קרוב אליך - שאין בך גילוי שם ה' להשפיע ולגרום השבה בתשובה לה', שה' לא קרוב בגילוי שדרכך ולכן אתה לא יכול להשיב בתשובה בתוכחה. "ולא ידעתו" אתה לא יודע כיצד להשיב את אחיך - חברך בתשובה; או שאתה לא יודע איך להנגיש את ה' ("אחיך") לאותו אדם כדי שישוב בתשובה בדבריך. אז תאספו לביתך, כרמז לבית המדרש שאתה לומד בו, שהתורה מחזירה למוטב ('תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע". אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' [קידושין ל,ב]). ובנוסף גם "והיה עמך", שיהיה איתך ויראה כיצד אתה מתנהג בישרות וטוב כרצון ה' בתו"מ, וכך זה ימשכהו לדרך טובה שילמד ממך, ממעשיך. וכך ישפיע שחברך ידרוש את ה' בעצמו ("עד דרש אחיך אתו"), וכך יחשב שהשבתו לה' ("והשבתו לו"), או שיחשב שהשבת אליו את דרכו הטובה, את גילוי נשמתו לעצמו, וכך חוזר בתשובה. או עד שה' ידרוש אותו ("עד דרש אחיך אתו") שזה ע"י שחברך יתחיל בפתח קטן ומיד ה' ידרשנו ('"פתחי לי". רבי יסא אמר: אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו' [שהש"ר ה,ב]), וכך יחשב שהשבתו לה' ("והשבתו לו"). "וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם". החזרה בתשובה זה לא רק אם לא מספיק מקפיד ולכן חוטא, אלא גם אם הוא שקוע בחומריות, שהוא מומר לתאבון, גם אותו עליך לנסות להחזיר בתשובה, שזהו חמורו, כרמז לחומריות (חמור מלשון חומריות) שממלאה אותו ומושכתו לחטא. ואותו דבר צריך לעשות גם למומר להכעיס, שלא מאמין וטוען שח"ו אין ה', שזהו שמלתו, כרמז לכיסוי כשמלה שמכסה, שכך הוא לא רואה ומאמין בה', בשל שה' נסתר. ובנוסף זה לא רק כשהוא עצמו שקוע בחטא, אלא גם אם בציבור התרבה חוסר אמונה כמו בימנו, שהאדם חוטא כי לא לימדוהו, וכן רואה את הרבים שאינם מאמינים ולכן לא מאמין, גם אחד כזה צריך לנסות להשיב בתשובה, שזהו "לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו", "כל" לרבות גם סוג כזה; או "כל" כרמז לכלליות, שהחוסר אמונה נגרם מחוסר אמונה בכלל ישראל ("אחיך" יכול להתפרש על אדם אחר שהוא כביכול חברך, שכל ישראל אחים, וכן אם אתה לא מרגיש כאחיו אז לא תוכל להשפיע עליו באמת. ויכול להתפרש על ה', שנאבדו כביכול מה', מחיבור אליו באמונה). אבל אתה כן מאמין, שאצלך נמצאת אמונה ("ומצאת" את ה'), או שמצאת את חברך ואתה יכול להשיבו לה', אז "לא תוכל להתעלם" אלא תשיב את חברך בתשובה.