'אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ר"ה טז,א). רבי אבהו אומר שהשופר מזכיר את עקידת יצחק, אולם מתבטא 'עקידת יצחק בן אברהם', למה מזכיר שיצחק הוא בן אברהם זה הרי ברור, היה מספיק לומר 'עקידת יצחק'? אולי בכוונה אמר כך כדי לרמז שיש זכרון בשופר גם של אברהם וגם של יצחק, לומר שלשניהם העקידה היתה ניסיון קשה, אברהם בא להקריב את בנו יחידו, שזהו פסגת הניסיונות של אברהם (כמו שמברר היטב מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'לזמן הזה', תשרי, 'עיון בפרשת העקידה'); וכן יצחק בא למסור נפשו למיתה, שזהו פסגת עבודת ה' - מסירות נפש, ויש בזה ניסיון קשה להסכים לכך, שאדם מטבעו עושה הכל בשביל לחיות. לכן כיון שבשניהם נעשה ניסיון קשה, מגלה לנו רבי אבהו שבתקיעת השופר עולה זיכרון שניהם, וזה מביא לרחמים גדולים עלינו. לכן הדגיש שבעקידה זה היה יצחק בן אברהם, כרמז שאברהם עקד את בנו, שזה להדגיש גם את אברהם; שלא תאמר שר"א אומר שבתקיעת שופר 'מעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני', שזה נעשה ביצחק, שהוא זה שנעקד, כך שההתמקדות בו, לכן מרמז שבמעלת הזכות שעולה בעקידה זה קשור גם למעלת אברהם. אולי גם מדגיש את אברהם, כדי לרמז שבתקיעת שופר עולה זיכרון העקידה בשלמות. שמצד אחד יצחק עלה לעקידה למסירות נפש, והוא היה נפעל (שאברהם עקד אותו) שכך ה' מחשיב לנו בשמיעת קול שופר (שאנו שומעים ממעשה אדם אחר, כנפעל) כאילו עקדנו עצמנו. ומצד שני אברהם הוא שעקד אותו, אברהם הוא שעשה את המעשה של העקידה, לכן בזה דומה למעשה תקיעת שופר שאנו עושים פעולת תקיעת שופר (שהתקיעה צריכה להיעשות על ידנו). ולכן מדגיש רבי אבהו שזה עקידת יצחק בן אברהם, כרמז שאברהם הוא שעקד אותו, ויצחק הוא שנעקד. וכך בתקיעת שופר שיש בו מעשה (של תקיעה) ושמיעה, וכך יש בשופר גילוי וחיבור בשלמות לעקידה שהיתה ע"י אברהם ויצחק; וכך מביא לגילוי שלם כאילו מתגלה בזה העקידה, וכאילו עקדתם עצמכם לפני ממש. אולי גם רמז ר"א על הדרך שבתקיעת שופר יש ביטוי לזיכרון עקידה, וכן יש בו זיכרון לעוד עניינים כמו שמביא רס"ג שתקיעת השופר רומזת לנו על עשרה עניינים, ולכן הזכיר ר"א בעקידה שיצחק הוא בן אברהם, כרמז שזה היה גם ניסיון של אברהם, ולכן כמו שזה היה הניסיון העשירי (והאחרון) שלו, כך גם בשופר יש עשרה עניינים שמתגלים בו, שאחד מהם הוא עניין ניסיון העקידה ('הענין השישי: להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשינו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה'), לכן בגילוי של השופר שעולה כאילו עקדנו עצמנו לפני הקב"ה, זה קשור לעניין שאנו נזכרים בעקידה ומוכנים למסור נפשנו, שלכן נחשב כאילו עקדנו עצמנו. אולי האיל בא במקום עקידת יצחק, כך שהאיל כעין מנותק מהעקידה עצמה כיון שבא במקומה לאחר שנאמר לאברהם שלא ישחוט את יצחק, אז אולי השופר לא ממש מחשיב כעקידה עצמה אלא רק מזכיר אותה כיון שהקרבן נעשה במקומה. לכן מדגיש ר"א שזהו עקידת יצחק בן אברהם, שאברהם הוא שעשה את העקידה ולא רצה להפסיד את המצוה ולכן חיפש להקריב משהו במקום יצחק, ולכן ה' שלח לו את האיל. לכן ע"י אברהם זה היה כמעשה העקידה, שהקריב כהמשך במקום יצחק, ולכן בשופר זה מזכיר את העקידה כאילו נעקד יצחק. אולי ר"א בא לרמז שבעקידה היו שותפים שנים - אברהם ויצחק, שזה כעין קשור לנאמר קודם: 'ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה? בשופר'. שיש בבנ"י זכות לפני הקב"ה בהיותנו ממליכים את ה', וכן זכות בשופר שמעלה זכרוננו לטובה כיון שמזכיר את עקידת יצחק שכעין מתגלה גם בנו (שמסכימים למסירות נפש) כמו שאומר רבי אבהו. ובא ומרמז לאברהם שהיה הראשון שהמליך את ה' בעולם, לומר שבשופר שמרמז על העקידה, יש רמז גם לאברהם שהתנסה בעקידה, ובזה נעשה המלכת ה' בעולם, ששומע לקול ה' ומראה שה' הוא המלך שיש לעבדו (שזהו עניין "והאלקים נסה את אברהם" [בראשית כב,א], שע"פ הרמב"ם הכוונה 'שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו, ומה שראוי להאמינו ... שיהיה משל שילמדו ממנו וילכו אחריו' [מורה נבוכים ג,כד]). כך שבשופר נעשה זכרון לעקידה, ומזה בא גם חיזוק להמלכת ה' בעולם ולזכרוננו לטובה (שמחזק מלכויות וזכרונות). אולי רמז רבי אבהו לאברהם שהיה שותף בעקידה, כדי לומר שבכך שנחשב לנו קשר לעקידה יש גילוי זכרוננו לטובה, ובפרט זה מביא ברכה (שנידון לטובה) כעין הנאמר לאברהם בעקידה: "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כב,יב), שכך נידון שלא תשלח בנו צרה; וכן נבורך: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי" (שם, טז-יח).