"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" וגו' (דברים כו,א-ב). '"מראשית" - ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא ז' המינין בלבד. נאמר כאן "ארץ", ונאמן להלן "ארץ חטה ושעורה" וגו', מה להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן ז' המינין' (רש"י). מביא הביכורים מכריז: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'" ואז "והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (פס' י-יא). מביא הביכורים מביא את הראשית כאמירה שהכל של ה' (כמו שאומר שה' נתן לנו), ולכן מביא את הראשית כהוכחה שהכל של ה', מתחילה, וה' נתן לנו, ולכן את הראשית שהוא כרומז על כל הבא, הוא מעלה לה' כהוכחה שהכל שלו, וממנו ניתן לנו. והטעם שנתן לנו זה כדי לגלות את שמו בעולם, על כל המציאות, שזה החל באבות (גילוי שם ה') ולכן הארץ נתנה להם שדרכה מקדשים את כל העולם, ולנו ניתן כהמשכם; שזהו: "הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" (פס' ג). כך כאן בפס' י' נאמר שלוש פעמים שם ה' ועוד פעמיים שם אלוקים, כעין רמז לשלושת האבות שגילו את שם ה' בעולם, ולגילוי תורה שנתנה בחמשה חומשים, שלכן סה"כ מופיע חמש שמות ה', כרמז לתורה שמגלה את שם ה' בעולם. שכך מביאים ביכורים להחיל בעולם את גילוי שם ה', שזהו שמעלה לירושלים, לפני ה' ("והנחתו לפני ה' אלקיך"). אולי גם נרמז בפס' מיד אחריו שיש לשמוח בכל הטוב, שזה כרומז לא"י שכאן זהו מקום השמחה ('"והיה כי תבא אל הארץ" – אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ; על דרך אומרו (תהלים קכ״ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו׳' [אור החיים בפס' א]), ו"הטוב" (בה'א הידיעה) רומז לטוב החשוב והגדול, שזהו התורה שנקראת "טוב" (שהיא שיא הטוב): 'ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (אבות ו,ג). שזה כרומז שא"י היא מקום התורה, ובה מתקנים את כל העולם. הביכורים ניתנים משבעת המינים, אולי זה כרמז שזה קשור לתיקון העולם, לכן זה מתגלה בשבעת המינים שכעין רומזים לשבעת ימי הבריאה שבהם נברא העולם (ואז האדם חי בגן עדן, שכך מתגלה בא"י מעין עוה"ב, שהגשמי בארץ מקודש [ראה 'בשערי הארץ' בפרשתנו למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]), שאנו באים לקדש. לכן אולי נאמר פעמיים "ארץ" בפס' של שבעת המינים כרמז לבריאת העולם, וכרמז לכעין התחדשות העולם לאחר המבול שנמחה מרוב שטבע בטומאה; שבשבעת המינים רמז שאנו באים לתקן את העולם, להיות קדוש כמו שלשמו נברא, ולקיומו שזה ע"י הקדושה שבלעדי זה העולם חרב כמו במבול (או כרמז שבמבול העולם התחדש ולכן שוב גילוי של ארץ). אולי לכן המין הראשון הוא חיטה, שזה כרמז לבריאת העולם שנברא בשביל האדם, שמעלתו הוא שיש לו דעת (צלם אלקים), ובחיטה יש רמז לדעת (כמתגלה בדעה שהחיטה היתה עץ הדעת: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' [ברכות מ,א]). המין הראשון בארץ השניה זהו זית, כרמז לזית שהיונה הביאה לאחר המבול. (או כרמז שבמתן תורה העולם נקבע, שמהבריאה היה העולם תלוי בקבלת התורה ע"י בנ"י [שבת פח,א], לכן חמש מינים בתחילה, ב"ארץ" הראשונה כרמז לחומשי התורה, זה רמז לבריאה שה' ברא ע"פ התורה [ב"ר א,א], ושנים ב"ארץ" השניה כרמז שהעולם נקבע ע"י מתן תורה שגילויו הוא בשני לוחות הברית). גם רמז בחיטה שהיא המין הראשון (כמגלה בתחילה על כל המובא אחריו), שממנה עושים לחם שבו מתגלות עשר מצוות, (ומבטאים זאת באחיזת הלחם בעשר אצבעות): 'עשר מצות אדם עושה עד שלא יאכל פרוסה, משום: לא תחרוש, בל תזרע, בל תחסום, לקט, שכחה, ופיאה, תרומה, ומע"ר, ומע"ש, וחלה. רבי יצחק בידו אתי מיסב לידוי הוא פשט עשרתי אצבעתיה ואמר: הרי קיימתי עשר מצות חלה' (יר' חלה א,ו). כעין כרמז לעשרת המאמרות בהם נברא העולם, ועשרת הדברות שכנגד המאמרות (שלכן עשר מצוות בעשיית הלחם, כעין עשיית העולם, וכנגדם מחזיק בעשרת אצבעותיו כרמז להורדת התורה בידי משה). שמרמז על תיקון עולם בעניין גילוי שבעת המינים. וכן למדו חז"ל ברמז ששבעת המינים הם כעין כנגד שיעורים למצוות: 'דכתיב (דברים ח, ח) "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש", ואמר רב חנין: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר' וכו' (סוכה ה,ב), כעין רמז ששבעת המינים מרמזים על כלל פירות א"י שקשורים לקדושה מכח הארץ, שדווקא בארץ התורה מתגלה (ספרי 'עקב', מג) בשל קדושת הארץ שהשכינה בה, וכך מעלה לקדושה את כל החומרי, כעין הנמצא בפירות א"י: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' וכו' (ב"ח; טור סימן ר"ח). לכן מביא הביכורים מביא משבעת המינים לגלות שם ה' בעולם על כל מה שגדל ונמצא אצלו, דרך הבאת הביכורים, ודרך כך להעלות ולתקן את כל העולם. שלכן מעלה מא"י הקדושה לירושלים שהיא פסגת קדושת א"י, שבירושלים נמצא המקדש שהוא פסגת הקדושה בעולם, וכן בו הארון עם הלוחות ועם ס"ת, וכן הסנהדרין יושבים בירושלים סמוך למזבח, שזהו גילוי לשכינה ותורה; ומירושלים, ממקום המקדש נברא כל העולם: 'מציון נברא העולם' (יומא נד,ב). שכך מתגלה בהבאת הביכורים למקדש השפעה לקדושה, הבאת גילוי שם ה' לכל העולם שנברא; שהעולם החל במקום המקדש, והביכורים שהם התחלת הפירות מועלים למקדש כנגד זה, שכך גם תתפשט הקדושה לכל העולם. אולי גם לכן מזכיר מביא הביכורים את הע"ז אצל תרח, וגלות מצרים והגאולה, שבמצרים התרגלנו לסלוד מהטומאה (שגרמה לשעבדנו באכזריות, שמצרים הטמאים שיעבדו אותנו), שבכך יסוד להתנתקות ממה שהיה טומאה באבות אבותינו, ע"י הסלידה מהטומאה; וכך יצאנו ממצרים (שאז התנתקנו מטומאת מצרים שנפלנו שם למ'ט שערי טומאה בשל השפעת המצרים) וקיבלנו את התורה והלכנו לא"י לתיקון העולם. (וכן בגלות מצרים העלנו את הניצוצות עד שלא נשאר שם ניצוצות קדושה, שזהו כרמז להעלאת כל ניצוצות הקדושה בעולם). בנוסף במכות מצרים שהם עונשים כנגד מה שהמצרים עשו לנו (ילקו"ש רמז קפ"ב) היה קידוש שם ה' גדול בכל העולם, ולכן רמז בחיטה, שבלחם יש עשר מצוות, ואוחזים כנגד זה בעשרת האצבעות כעין רמז על עשרת מכות מצרים, שם נאמר "אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו). ובמכות מצרים היה גילוי של שבוע - "וימלא שבעת ימים" וגו' (שם ז,כה), כך בשבח א"י (כשא"י פורחת ומצליחה בידי בנ"י) יש כעין המתגלה בשבעת המינים שהם שבח פירות הארץ, שאז בא קידוש השם גדול בעולם. לכן בהבאת הביכורים זהו כיסוד לתיקון העולם שימשך מזה (כעין הביכורים שהם התחלת הגידול שממשיך), שימשך מהשראת השכינה במקדש לכל א"י, להעלאת כל הגשמי, ולתיקון כל העולם.