"יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" (דברים לב,ב). 'רבא רמי: כתיב "יערף כמטר לקחי", וכתיב "תזל כטל אמרתי"? אם תלמיד חכם הגון הוא - כטל, ואם לאו, עורפהו כמטר. תניא היה ר' בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה", ואומר (משלי ג, ח) "רפאות תהי לשרך", ואומר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים". וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר "יערף כמטר לקחי", ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (דברים כא, ד) "וערפו שם את העגלה בנחל"' (תענית ז,א). 'כתיב תזל כטל - דמשמע נחת. ערפיהו כמטר - הרגהו. לשמה - משום כאשר צוני ה' אלקי ולא כדי להקרות רבי' (רש"י). 'וכל העוסק בתורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות. וקשה והלא אמרינן (פסחים דף נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה? ויש לומר: דתרי שלא לשמה הוי, דמה שאמרינן לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה, היינו כלומר כדי שיקרא רבי או כדי שיכבדוהו; ומה שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשה לו סם המות היינו מי שלומד לקנטר' (תוס' ד"ה 'וכל'). אמנם רש"י אומר שלשמה זה לשם לימוד תורה שציוה ה' ולא להיקרא רבי, אולם אפשר שמודה לתוס' ולכן לא אמר על שלא לשמה זה כשלומד כדי להיקרא רבי, אלא אמר רק לצד של הלשמה שאם זה כדי שיקראוהו רבי זה לא נחשב לשמה, אבל אין היפוכו (הלא לשמה) מדבר על כשלומד כדי להקרא רבי, אלא כדי לקנטר. או שרש"י אמר על לשמה וממילא מזה מובן גם מהו השלא לשמה, ומה שנאמר בפסחים שלא לשמה אין הכוונה שרוצה בשביל שיקראוהו רבי, אלא לומד סתם כך בלי מחשבה לקיים את מצוות ת"ת, אלא סתם לומד ולכן זהו שלא לשמה אבל לא שמופנה לשלילה או אינטרס כמו כאן. או שזה תלוי במעמד ובגיל ובהבנה, שיש שלומד כדי שיקרא רבי בגיל צעיר וזה מעודדו ללמוד, שזה בסדר, ועל זה אמרו שמתוך שלא לשמה בסוף יגיע ללשמה, אבל כאן זה כשמבין ושקול בדעתו ויכול ללמוד לקיום מצווה, ובכ"ז עדיין עושה בשביל כבודו בלבד, ובכוונה שלא לשם מצווה, שזה מזלזול בלימוד לשמה. ר"ב הביא שלושה פס' לבטא שהתורה מביאה חיים, נראה שבא לומר שהתורה משפיע חיים לכל המציאות: "עץ חיים היא למחזיקים בה" בא לומר שמאריך ימים, שמביא אריכות חיים, כעץ שעומד שנים רבות מאוד. אולם יכול אדם לחיות שנים רבות אבל בחוליים שחייו אינם חיים, לכן אומר: "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך", שמביא בריאות לאיברי הגוף. ויכול אדם להיות בריא ומבוגר אבל יש לו צער וכאב נפשי (שחבריו מתו וכדו') לכן אומר: "כי מצאי מצאי [מצא] חיים ויפק רצון מה'", שמתגלה גילוי של רצון טוב מה', וכך גם האדם מתחבר למחשבות טובות על הטובות שנעשה לו. בלימוד שלא לשמה מביא ר"ב לימוד מ"יערף כמטר לקחי", שזה רמז לעריפה - הריגה על שעיוות את התורה (לקחי) של ה'. אולם הוא מביא ראיה לזה מעגלה ערופה, אולי הוא בא לרמוז בזה שלא רק בשמים יענישו אותו, אלא גם בארץ על הת"ח להרחיק ממנו, שזהו כמו עגלה ערופה שזקני בי"ד מביאים את העגלה: "והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל. והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל" (דברים כא,ג-ד), ורוחצים ידיהם כביטוי שאין זה אשמתם: "וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל" (שם,ו). שזהו כעין מה שאמר קודם רבא: 'אם תלמיד חכם הגון הוא - כטל, ואם לאו, עורפהו כמטר'; שכך גם יש לעשות כנגד הלומד שלא לשמה (שהוא כעין אינו הגון), להתרחק ממנו ביותר. (וכן נאמר בהמשך: 'הכי אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (דברים כ, יט) "כי האדם עץ השדה", וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב (דברים כ, יט) "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב "אותו תשחית וכרת", הא כיצד? אם ת"ח הגון הוא - ממנו תאכל ואותו לא תכרת, ואם לאו - אותו תשחית וכרת'). אולי גם ר"ב בכוונה הביא את הפס' מעגלה ערופה כיון שבא לומר בזה את הנזק שנעשתה בלימוד תורה שאינו לשמה, שלא רק מביא סם מוות לעצמו אלא יש בזה השפעה לרעה גם לאחרים, שזהו שבעגלה ערופה הזקנים אומרים: "וענו ואמרו ידינו לא שפכה [שפכו] את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא,ז). ' ... וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו. לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה' (סוטה לח,ב). 'ופטרנוהו בלא מזונות - כלומר למזונות הוצרך, ולא היה לו, וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון, ועמד זה עליו והרגו. בלא לוייה - חבורה שילך עמהם' (רש"י), הרי שהזקנים אחראים אם נעשה נזק בעולם בגלל שנהגו שלא כשורה, שכך גם כאן בא לרמז שהלומד שלא לשמה, ת"ח שעושה שלא כראוי בלימוד תורה, גורם לנזקים בעולם בשל גילוי סם המוות בתורתו. אולי לכן בלומד לשמה הביא ר"ב שלושה פס' כעין רמז לחזקה בעולם (וכן העולם עומד על שלושה גילויי קודש, שתורה היא אחת מהם [אבות א,ב], ולכן נרמז בהשפעה של התורה בגילוי של שלוש), שמשפיע בעולם כולו סם חיים.