"ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" (דברים לא,יד). 'זש"ה (קהלת ט, יא): "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ" וגו'. ומהו "כי לא לקלים המרוץ"? א"ר תנחומא: המקרא הזה מדבר במשה. כיצד? אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר (דברים ג, כז): "כי לא תעבור את הירדן הזה". "ולא לגבורים המלחמה", אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו, ועכשיו הוא אומר (שם ט, יט) "כי יגורתי מפני האף והחמה". "וגם לא לחכמים לחם", אתמול (משלי כא, כב): "עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה" מן השמים, ועכשיו ניטלה ממנו ונתנה ליהושע בן נון. "וגם לא לנבונים עושר", אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב, יב): "שוב מחרון אפך" (במדבר יד, יט): "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש (דברים ג, כג): "ואתחנן" עשה עמי חנם. "וגם לא ליודעים חן", אתמול היה יודע היאך לרצות את בוראו: "קומה ה'" "שובה ה'", ועכשיו משנתחנן כל שבעת הימים, לסוף אמר לו הקב"ה: "הן קרבו ימיך"' (דברים רבה ט,ב). למה הובאו חמשה דברים אלו? בפשטות חמשה דברים רומזים לחמש חומשים, שמשה טען שלא ימות בשל מעלתו, שהיא שהביא את התורה לישראל, לכן נאמר כנגדו בגילוי של חמשה דברים. אולי עליה כנשר בקלות לשמים כנגד ספר בראשית, שההבדל בין האבות ומשה זה הגילוי של מעל הטבע בעולם, שהאבות היו גילוי שם ה' שדרך הטבע, ומשה היה בגילוי שמימי - מעל הטבע (ראה 'תורת המקרא' "וארא", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). עניין מלחמה זהו כנגד ספר שמות שה' נלחם במצרים. הבאת התורה משמים כנגד ספר ויקרא שהוא עבודת המשכן, שם הארון עם הלוחות שמשה הוריד משמים (וכן בויקרא נאמר על סדר הכניסה לקה"ק ביוה"כ, מקום הארון עם הלוחות). מסיח כעשיר לכפר לישראל כנגד ספר במדבר בו מסופר על חטאי ישראל הרבים במדבר שהכעיסו את ה'. ריצוי הקב"ה קשור לספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ בה יש גילוי חסד ה' (שה' מברכנו בארץ). אולם אולי יש בזה רמז למדרש בהמשך: 'ד"א: א"ל משה: רבש"ע! אחר כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני, אני מת? א"ל הקב"ה: משה! (תהלים פט, מט): "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת". מהו "מִי גֶבֶר יחיה" א"ר תנחומא: "מִי גֶבֶר" כאברהם שירד לכבשן האש וניצל, ואח"כ (בראשית כה, ח): "ויגוע וימת אברהם". "מִי גֶבֶר" כיצחק שפשט צוארו על המזבח, ואח"כ אמר (שם כז, ב) "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי". "מִי גֶבֶר" כיעקב שנתפגש עם המלאך, ואח"כ (שם מז, כט) "ויקרבו ימי ישראל למות". "מִי גֶבֶר" כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים, ואח"כ "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ למות"' (דברים רבה ט,ד). הרי שבעניין שבאדם יש תמיד מיתה, הקב"ה הביא דוגמה מהאבות, ומזה אמר שגם משה צריך למות. לכן יש שלושה כנגד האבות, ושנים כנגד טענת משה שאמר שהיה בו גילוי של כבוד וגבורה ולכן שלא ימות, וה' ענה לו שאעפ"כ גם עליו יש דין מיתה (כמו האבות). עליה לרקיע כנשר זהו כנגד יצחק שפשט צוארו על המזבח (ועשה זאת בקלות, ברצון שלם, כעין קלות הנשר), ועלה כעין קרבן לשמים; לכן גם זהו שמשה לא יכל לעבור את הירדן, היפך מיצחק שבעקידה נעשה בו מעלה שלא יצא מהארץ (ב"ר סד,ג). מלאכים מרתתין לפניו כעין רמז ביעקב שנלחם עם המלאך של עשו במעבר יבוק; ועכשיו הוא מפחד כעין יעקב שפחד מעשו (שבא אח"כ) שהיה כועס עליו [שזהו רמז לאף וחימה] (והמלאך בא לחזקו לעמידה נגד עשו). הורדת התורה משמים רומזת לאברהם בכבשן, שמשה כדי להוריד את התורה נאחז בכסא הכבוד כדי לענות למלאכים שהתנגדו, והיה צריך זאת בשל גילוי אש, שלא ישרף: 'אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו"; ואמר ר' נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו' (שבת פח,ב), לכן הורדת התורה משמים היה בזה כעין רמז לאברהם שנזרק לכבשן בשל שהביא את דבר ה' לעולם (כעין התורה); וההמשכיות של הפצת דבר ה' עברה מאברהם ליצחק וכו', שכך גם עבר ממשה ליהושע. שכך אמר לו ה' שהאבות מתו וכך גם עליו זה חל, ולכן ימות על אף הכבוד והגבורה, ולכן התגלה בו כנגד האבות כרמז לגילויים אצלו, כרמז לדימוי שלו אליהם. וכנגד הגבורה נאמר שהיה מדבר כעשיר שמדבר בגבורה, שכך ביקש בגבורה רחמים על ישראל, ועכשיו הולך למות שלכן מתגלה בבקשת חינם. וכנגד הכבוד נאמר שהיה יודע לרצות את הקב"ה שישמע לו, כמו אדם מכובד שמקשיבים לו, ועכשיו הולך למות ולא נשמע לו אפילו לאחר שבוע של תחנונים; שה' קבע שימות כמו כל מציאות האדם בעולם. (אולי אפשר שבאבות מתגלים גבורה, וכנגדם התגלה לרבי על שלושה אנשים שעשו מעשה גבורה ועליהם מסופר: 'בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת'. שרבי ערך את המשניות, כעין יסד וגילה את התושב"ע ולכן כעין מתגלה כנגד התורה שהאבות יסדו [ואצלם הכל היה כעין תושב"ע כי עוד לא קיבלו את התורה], ומתגלה אצלם במיתה כעין האבות שהיה בהם גילוי גבורה, [שחייהם היו בסכנה], ועם גילוי זה מתו [שהרי זה ליווה אותם כל חייהם, שלכן ה' אמר שזה התגלה בהם ואעפ"כ מתו]. קטיעה בר שלום [ע"ז י,ב] שביטל את גזרת הקיסר להרוג את היהודים זהו כנגד יעקב שנלחם במלאך והתחזק בכך נגד עשו שבא להשמידו [והקיסר רומאי כמו המלאך שהוא של עשו]. אלעזר בן דורדיא [שם יז,א] מת בתשובה על חטאיו, שהיה שקוע בזנות קשה, כנגד יצחק שהתעלה בעקידה להיות כקרבן, שהגוף התקדש כקרבן קדוש עליון ולא בהמי [כרמז שבקרבן הבהמה הבהמית נהפכת לקרבן]. הקלצטונירי [הממונה] שהגביר את האש והעביר את הספוגים של מים מר"ח בן תרדיון [שם יח,א] זה כנגד אברהם שעמד לישרף בכבשן באור כשדים).