"זְכֹור יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ"

(דברים לב, ז)

בסוף ספר דברים, רגע לפני שמשה רבינו נפרד מאיתנו, נאמרת שירת האזינו, שירה שהיא סיכום של כל התורה כולה, ובעיקר של הציר ההיסטורי שבה. של התפקיד העצום שעם ישראל נטל על שכמו - להיות לפיד של אור ומוסר לאנושות כולה.

את הלפיד הזה מלווה באופן צמוד הנבואה. תמיד היה לנו נביא, שעמד כמתווך בין העם לבין השם יתברך. ממשה רבינו ועד אחרון הנביאים מלאכי. למעלה מתשע מאות שנה של נבואה רצופה, ולאורך כל התקופה הזו אומרת הגמרא (מגילה יד, א): "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפליים כיוצאי מצרים", מיליונים.

הנבואה היא היכולת לדבר ישירות עם הקב"ה ולדעת מה רצונו מאיתנו. הנבואה היא אבן יסוד של ממש, היא עומק ביטוי הקשר ההדדי בין ישראל לבין אביהם שבשמיים.

האם עם ישראל העלה על דעתו תקופה שבה לא תהיה נבואה? ואיך מתפקדים בתקופה כזו?

משה רבינו צפה את התקופה הזו, שבה תיפסק הנבואה, וטמן כאן בפרשה את הכיוון האפשרי להמשך קיומה של תקשורת דו צדדית עם הקב"ה: "זְכֹור יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ", ובמילים אחרות - התבוננות ותודעה היסטורית.

גם בשנים בהן לא תהיה לנו נבואה ישירה, תהיה לנו דרך לשמוע את קולו של הקב"ה המדבר איתנו דרך המאורעות ההיסטוריים, אך כאן נצטרך להתבונן, להעמיק ולהבין שמאורעות אלו לא קרו במקרה. אלא להבין שיש מתכנן למאורעות הללו ועלינו מוטלת המשימה לחבר מאורע למאורע, ומעשה למעשה - עד שתעמוד לפנינו התמונה בשלמותה.

למעשה הרמב"ם קובע את המשימה הזו בתחילת פרק ב' בהלכות יסודי התורה שלו: "האל הנכבד והנורא הזה - מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים ו, ה), ונאמר: "אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ). והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול".

נדייק בדברי הרמב"ם, כיצד היא הדרך לאהבת ה' ויראתו? התבוננות. כפי שאמר משה רבינו - "בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר".

אך כאן מדובר על התבוננות כפולה - "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים":

התבוננות "בברואיו" - אלו הם עולם המדע, החי, הפיזיקה, כימיה והאסטרונומיה, הפותחים בפני הבאים בשעריהם חוכמה אלוקית אינסופית אשר יצרה את העולם ואת העולמות כולם. ומביאה את האדם הישר לפליאה עצומה ולהאמין שעולם מופלא זה איננו מקרי, אלא הקב"ה ברא הכל בחוכמה נפלאה עם כוונה ותכלית.

אך ההתבוננות הראשונה במעלה היא כלשון הרמב"ם ההתבוננות "במעשיו" - עומד האדם ומתבונן בטביעות ידיו של מלכו של עולם דרך הפעולות ההיסטוריות - והעין המתבוננת רואה בתוכן את מעשה ה' ויודעת להתבונן ולבנות מזה תמונה שלמה.

הנה שואה, ומיד אחריה מדינה. הנה מחלוקת בעם ישראל, וריב ביום הכיפורים - ואחריו בשמחת תורה מלחמה גדולה עם מחדל עצום.

הנה גלות ארוכה של 2000 שנה שעברה על העם היהודי שבמהלכה קמו עלינו אויבים אכזריים שכל כוונתם היתה להשמיד את העם היהודי. במדינות רבות שהעם היהודי השתקע בהן, סבלנו מאנטישמיות ומעלילות שווא, מסעי צלב, פרעות ת"ח-ת"ט, אינקוויזיציה, קנטוניסטים, גירוש יהודי אנגליה, גירוש יהודי ספרד, השואה. על פי ההיגיון הרציונאלי לא יכול היה עם ישראל להחזיק מעמד אחרי כל התנאים הבלתי אפשריים והאויבים שקמו עלינו להשמידנו במשך הדורות. אך למרות אלפי שנות הייסורים, הרדיפות הגזירות, למרות הכל - האנושות לא יכלה לנו. כל האומות שרדפו אותנו, לא הצליחו במה שרצו - להשמיד אותנו. עובדה - אנו קיימים.

בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר - זה המקום בו ההיסטוריה הופכת לנבואה, וקול ה' לא נשמע דרך נביאים, אלא דרך המעשים, דרך המון מעשים, ודרך אנשי הקודש היודעים להעמיק במעשים הללו וליצור מהם תמונה, דרך וכיוון.

הרב משה גרילק זצ"ל, מהספר: "פרשה ופשרה"

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - פרשות השבוע"