בשמיני עצרת חוגגים את שמחת תורה, אולם מדוע דווקא בחג זה (הרי יכלו לסדר את הזמנים כך שיסיימו את התורה גם במועד אחר)? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסביר (ב'מועדי ישראל', 'שמחת תורה בא"י ובבבל בתקופת הגאונים') שבתשרי נברא העולם; ובפרט ע"פ הקבלה יש התחדשות של העולמות העליונים, ולכן גם אנחנו עושים כנגד זה וקוראים את בראשית בה מסופר על פרשת הבריאה. וכן בתשרי קיבלנו את הלוחות השניים. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הסביר ('לזמן הזה', תשרי, 'ימים נוראים וזמן שמחתנו') שבסוכות מתגלה שאי אפשר להסתדר בעולם בלא התורה, וכך מתוך גילוי שמחה של חיי קודש בעוה"ז בסוכות, מתרוממים לשמחת תורה. אולי אפשר שחג סוכות הוא כנגד סוכות המדבר, שבלעדיהם לא יכלו להתקיים במדבר, ובזמן המדבר היה חשיבות של גילוי התורה בנו, שתתחבר אלינו כראוי בשלמות: 'והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). לכן כעין סוכות זהו ההתחברות לתורה, ובסיומה, בשמ"ע שיש בו קשר לסוכות אבל הוא כחג עצמאי לאחר סוכות, זהו כעין הגילוי שהתורה כבר בשלמות אצלנו, וזהו שמחת התורה על סיומה, שקראנו את כולה וכעין כולה כבר בנו. עוד אפשר ששמ"ע מראה את אהבת ה' אותנו, שלכן בו מקריבים פר אחד כביטוי להיותנו אהובי ה': 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה; ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך' (סוכה נא,ב). וכן העצרת הוקדמה ליום השמיני במקום לאחר חמישים יום, שזה מראה על אהבתו של ה' אותנו (ומתגלה בתורה בדיניה): 'והייתה ראויה להיות אחר החג חמישים יום, כשם שעצרת אחר הפסח חמישים יום. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן, אלא עד שהן אצלי, יעשו עצרת. מנין? ממה שקראו בעניין: "ביום השמיני עצרת"' (תנחומא "פנחס" סימן טו). לכן כנגד זה אנו מראים את שמחתנו בתורה, שבכך מביעים ששיא אהבת ה' אותנו מתגלה בכך שנתן לנו את התורה, שזה שיא הטוב ולכן מגלה על אהבת ה' אותנו; ולכן גם שמחים בתורה שמראים שאנו מכירים בגילוי הטוב שבה. וכן אנו מביעים (כנגד גילוי אהבת ה' אותנו) את אהבתנו לה' ע"י חיבור לתורתו, שזהו החיבור הגדול ביותר לה', שזהו גילוי חיבור כמו שמתחברים למי שאוהבים ביותר. אולי גם ביום השמיני מקריבים פר אחד כנגד בנ"י, וזהו ביום השמיני כנגד שבנ"י מתגלים כקשורים לה' בברית המילה ביום השמיני, שזה מראה על מהותנו ומעלתנו כיהודים ('"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם. שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט כה). ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז לו), ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א כ)' [משנה; נדרים ג,יא]). לכן זה עצרת שכעין עוצרת (מרכזת) את ימי הסוכות, שהקרבנו כנגד שבעים אומות, ועכשיו זה כנגדנו, שישראל כעין כנגד כל האומות, שאנו מתקנים את כולם, שאנו "ראשית" לכולם (וכך התגלה שירדו למצרים שבעים נפש כנגד שבעים אומות העולם [רש"י; דברים לב,ח]). לכן בעצרת שמרמזת על נשמת ישראל, בה מגלים את שמחת תורה, כדי לומר שהתורה חלה על גבי נשמתנו, שזה לא מקרי שקיבלנו את התורה, אלא כולה מתאימה לנו בשל מהותנו, לכן עושים אז את סיום קריאת התורה (שקראו בציבור) לומר שכולה מתאימה דווקא לנו, ולא לגוים (ולכן זהו קריאה בציבור, כגילוי של כלל ישראל). עוד אפשר שביוה"כ קיבלנו את הלוחות השניים, ולכן בסמוך מראים את דבקותנו בלימודה, שזהו שסיימנו לקרוא אותה, וגם חוגגים ושמחים בה. אולי גם התורה מתקנת את האדם, ולכן לאחר תיקון הצד הלאומי (בפסח), והצד המחשבתי (בשבועות) והצד התאוותי (בסוכות; ראה 'תורת השבת והמועד', 'חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), אז חוגגים את גמרה של תורה, לומר שע"י התורה בשלמותה אנו מתקנים את הכל; ובפרט מתגלה לאחר סוכות שזהו תיקון התאוות שלזה צריך במיוחד את התורה כדי שתגן מיצה"ר ('כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו' וכו' [קידושין ל,ב]). אולי גם בכוונה תיקנו לעשות את שמחת תורה בחג האחרון לפני החורף כדי לחזק את לימוד התורה; שבחורף קשה יותר ללכת לביה"כ ולביהמ"ד ולכן תיקנו כהכנה לקראת זה, בתחילת החורף, חיזוק לחיבור לתורה ע"י שמחתה. עוד אפשר שנקבע בתשרי שזהו זמן בריאת העולם (ראה 'מועדי ישראל', 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם בכח ובפועל', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כרמז שהעולם נברא ע"פ התורה: 'כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה: "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב"ר א,א). וכן כמו שבסוכות ישבנו בצל השכינה (כעין רמז לכלל העולם שיחול בו שכינה), כך גם אנו ממלאים את כל העולם בכל השנה שיהיה ראוי לשכינה ע"י התו"מ.