"ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" וגו' (בראשית ז,י-יב). 'דתניא: (בראשית ז, יא) "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש", רבי יהושע אומר: אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין, ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. ר' אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם' (ר"ה יא,ב-יב,א). גם ר"י וגם ר"א מקשרים את המבול עם מזל כימה, ומפרטים שנטל שני כוכבים ממנו, למה התמקדו במזל זה? בפשטות מזל כימה עולה בזמן תחילת הגשמים, כמו שמובא אצל ר"א שמזל כימה עולה ביום במרחשוון, ממילא יש קשר של מזל זה לזמן תחילת הגשמים והתגברות המים, ולכן כשה' הביא את המבול היה גילוי של תחילת הגשמים וריבוי מים בעולם ע"י מזל כימה. אולי זה בא להדגיש שנידונו במבול על חטאיהם וזה נעשה בצורה כעין טבעית (ע"י מזל כימה) אבל מוגזמת ומחריבה, שזה כנגד מעשיהם (שלכן כך העונש התגלה) שכך הם התנהגו בצורה חייתית בלי שליטה על יצריהם, כאילו בצורה טבעית של התפרצות תאוות בהגזמה ובלי שליטה. בנוסף זה גם מרמז על כאילו גילוי טבעי, לומר שכשהאדם חוטא הוא פוגם ומחריב את העולם, שכך זה בטבעו של העולם, שהחטא מחריב אותו. אולי אפשר ששניהם מביאים את מזל כימה כרמז לסוד שיש בעניין המבול, שהמבול בא להחריב את העולם כיון שלא היה בו קשר לרוחניות, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא', "נח") שברגע שיש נתק מהרוחניות והקדושה אז העולם נאבד מעצמו, ולכן קודם המבול היו חוטאים ונעשה נתק מהרוחניות ולכן הגיע לעולם להיאבד, ונח כשירד מהתיבה קיבל את שבע מצוות בן נח, וכך נעשה חיבור לקדושה שדרכה יכול היה העולם להתקיים (עד מתן תורה). שלכן התיבה הייתה כעין ארון הברית, כמובא בזוהר: 'מאן תיבה דא? דא ארון הברית, ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא (דא) דלעילא; נח כתיב ביה ברית, דכתיב "והקימותי את בריתי אתך" וגו', ועד דאתקיים ביה ברית לא עייל לתיבותא, דכתיב "והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה", וכדין הוה תיבה ארון הברית' (זוהר ח"א נט,ב), שכמו שבנ"י קיבלו את התורה בסיני, כך גם נח ובניו קיבלו את שבע מצוות בני נח לאחר המבול, ובזה הם העמידו את העולם ע"י החיבור לקדושה עד שבנ"י קיבלו את התורה (ראה דברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א). לפי זה אולי אפשר לומר שבאו חז"ל ורמזו שהמבול בא ע"י מזל כימה, שזה כרמז לעניין של קישור לקדושה, שהעולם נחרב כיון שלא היה אז את החיבור לקדושה. שזהו 'כימה', כרמז למשה שמיעט עצמו בתור "מה": "ונחנו מה כי תלונו [תלינו] עלינו" (שמות טז,ז), שכך 'כימה' כרמז לדברי משה (באותיות) "מה כי". אולי זה נרמז בגמ': '(דברים ז, ז) "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם" וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני; נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר". למשה ואהרן אמר: (שמות טז, ז) "ונחנו מה". לדוד אמר: (תהלים כב, ז) "ואנכי תולעת ולא איש". אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד, אמר: (בראשית יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר". לפרעה, אמר: (שמות ה, ב) "מי ה'". לסנחריב, אמר: (מלכים ב יח, לה) "מי בכל אלקי הארצות" וגו'. לנבוכדנצר, אמר (ישעיהו יד, יד) "אעלה על במתי עב". לחירם מלך צור, אמר: (יחזקאל כח, ב) "מושב אלקים ישבתי בלב ימים". אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב "ואנכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרן כתיב "ונחנו מה". ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא "ונחנו מה", וכתיב התם (איוב כו, ז) "תולה ארץ על בלימה"' (חולין פט,א). שזהו שמשה מיעט עצמו כ"מה" שזה הכי נמוך (וכך דבק ביותר בקב"ה), לעומת הגוים שמתגאים וחוטאים, ובזכות משה עומד העולם להיפך מהרשעים שמביאים חורבן לעולם בחטאיהם, שכך נחרב העולם במבול בשל חטאיהם הרבים, ולא היה עדיין גילוי של כעין משה ע"י נח כדי שיעמוד העולם, ולכן נחרב העולם. אולי גם כימה רמז ל: "כ-מה י'", שע"י נח נעשה חיבור למצוות כעין משה (וזהו 'כ-מה' – כמשה שאמר על עצמו "מה") שקיבל את התורה בעשרת הדברות ושם את הלוחות בארון, וזהו י' כרמז לעשרת הדברות, שזה נעשה ע"י נח שבתיבה היה כעין הארון; שזה לא היה קודם לכן ובשל כך בא המבול לעולם, ולכן התגלה במזל כימה. אולי לכן נאמר צמוד בפס' שהיה שבוע עד תחילת המבול ונח היה בן 600 ("ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. בשנת שש מאות שנה לחיי נח"), כרמז לבריאה שנבראה בשבוע וגילוי של שש (שזהו 600 בקטנה), שזה רמז שהעולם נברא על תנאי של קבלת התורה, שכך נרמז בבריאה ביום השישי (ולכן זה שבוע ועם רמז לשש): 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין; ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). שזהו שהעולם צריך להיות קשור לתורה וקדושה כדי להתקיים, ולכן נחרב במבול בשל הניתוק, והשתנה אח"כ בקבלת שבע מצוות ב"נ לאחר המבול. לכן גם נאמר "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", שהמבול בא כעין בשל חוסר מוחלט למה שנעשה בסיני (ושנעשה בקטנה ע"י נח), ולכן זהו "ארבעים יום וארבעים לילה" כעין הנאמר במתן תורה: "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה", ומשה עלה להר למעלה לעומת הגשמים שירדו לארץ למטה, כעין היפך ממה שהמתגלה במשה, שאצלם היה נתק ולכן נחרב העולם במבול.