הרמב”ן עומד על כך שסדום ועמורה אמנם נחרבו בשל חטאיהם, אולם זה נעשה דווקא בהם בשל היותם בא”י: ' … ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות. ושממו עליהם השמים והארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה כאשר התרה בהן: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט כב). כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל, כי שם היכל ה'. ועוד אני עתיד לבאר זה בסדר אחרי מות; אם יחייני הממית והמחיה' (רמב"ן; בראשית יט,ה). בפרשת אחרי מות (אליה הפנה בדבריו) מוסיף הרמב"ן: '"ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ" - החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ, שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה, העריות חובת הגוף, ואינן תלויות בארץ! אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח): "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם - יצב גבולות עמים" וגו' "כי חלק ה' עמו" וגו'. והענין, כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט): "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג): "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב (שם פסוק כ) "והנה שר יון בא", ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס". והנה, השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה): "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב (ירמיהו יא ד): "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים", לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה, קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר: (להלן כ כב) "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ", וכתיב (שם פסוק כד) "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ, שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה, הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה, ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלים עריות. והפרשה הזאת הזכירה המולך, לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות. ועל כולם אמר (כאן): "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה". וכן אמר בפרשה השניה: (להלן כ כו) "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", שהוא חומר איסור עבודה זרה. ולכך אמר, כי מפני שהם מיוחדים לשמו, בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר (שם פסוק כד) "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"' וכו' (רמב"ן; ויקרא יח,כה). (וראה עוד ב'מעשי אבות -א', 'הפיכת סדום וקדושת א"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). אולי אפשר ע"פ דברי הרמב"ן להבין מדוע דווקא בהקשר לביאת המלאכים לאברהם נעשתה הפיכת סדום, שהמלאכים הלכו להפוך את סדום ישר אחרי הביקור אצל אברהם, למה דווקא עכשיו ולא בזמן אחר? בפשטות זה נעשה כך כיון שכאן התגלתה מעלת החסד הגדולה של אברהם, אז במקביל זה מחדד יותר כמה רוע יש באי החסד של אנשי סדום שלכן ראויים להיהפך (שלא למדו מאברהם לתקן את דרכיהם, וכן כעין שמעלת חסד אברהם מבטלת את גילוי אי החסד בעולם, ולכן ראוי שסדום וחברותיה יעלמו ויתבטלו מהעולם בשל היותם מרכזי אנטי חסד בעולם), ולכן זה מתגלה במלאכים שהולכים לסדום ואז מתברר מהי 'הכנסת האורחים' של סדום, שלא כמו אצל אברהם שהיו קודם. אולם אולי אפשר גם שכאן מתחיל להתגלות גילוי הולדת יצחק בעולם, שבאו המלאכים לבשר על הולדתו הקרבה, והנה יצחק בא לעולם ע"י כך שאין שליטת המזלות על ישראל, כמובא בגמ': 'דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה". אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, (בראשית טו, ג) "בן ביתי יורש אותי". אמר לו: לאו! (בראשית טו, ד) "כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: רבש"ע, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מאי דעתיך דקאי צדק במערב? מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. והיינו דכתיב: (ישעיהו מא, ב) "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו"' (שבת קנו,א-ב). 'אין מזל לישראל – דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה. איצטגנינות – חכמת המזלות. צא מאיצטגנינותיך – היינו דכתיב: "ויוצא אותו החוצה", חוץ מאיצטגנוניתו. דקאי צדק – שהוא מזל שלך. במערב – שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד; כך מצאתי בהש"ס רבינו הלוי. במזרחו – שהוא מקום חום. צדק – הקב"ה קראו להביאו למזרח' (רש"י). לכן בהקשר לגילוי זה, שאין מזל לישראל, מתגלה גם גילוי הארץ שהיא תואמת לישראל, שגם בה אין שליטת השרים והמזלות אלא הקב"ה בעצמו הוא השולט, כמו שאמר לאברהם שהוא משנה את הכוכבים, שזהו שה' שולט ומשפיע בעצמו ישירות מעל המזלות. גם מעלת א"י מתגלת במיוחד כאן, כיון שיצחק הוא גילוי של מעלת א"י, שמגלה על חיבור בין ישראל לא"י, שנאמר ליצחק שלא לרדת מהארץ, וכן שישכן את השכינה בארץ וכן יבנה אותה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ". עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" – שכן את השכינה בארץ' (ב"ר סד,ג). שמתגלה בניין הארץ והשראת השכינה, שהארץ בנויה בהקשר לשכינת ה', בשל היותה היכל ה'. לכן כיון שכאן מתגלה מעלת א"י אז גם מתגלה שזהו שא"י היא היכל ה' ולכן לא סובלת רשעים, ולכן ראוי שתתהפך סדום בהיותה בהיכל ה'. בנוסף נראה שבמיוחד חמור עריות וע"ז בארץ בהיותה היכל ה' (כמו שמביא הרמב"ן שהזהירה התורה שהיא תקיא אותנו בשל כך), וכאן בביקור אצל אברהם מתגלה הקשר לזה. שהנה המלאכים באו בעקבות הברית של אברהם, שה' הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יבואו אורחים ויקשו על אברהם, אולם אברהם לא ויתר על הכנסת אורחים ולכן ה' שלח לו את המלאכים (ב"מ פו,ב). והנה אחת הסיבות שהרמב"ם מביא על ברית המילה זהו הפחתת יצר העריות: 'וכן המילה אצלי אחד מטעמיה – למעט המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שימעט במעשה הזה' (מורה נבוכים ג,מט), ממילא יש בזה רמז שזה אחד הדברים השנואים על ה' בפרט בא"י מקום היכלו. וכן אברהם נתן למלאכים לשטוף רגליהם מחשש ע"ז ('"ורחצו רגליכם" – כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס ע"א לביתו (ב"מ פו)' [רש"י; בראשית יח,ד]), שזהו הדבר השני שה' מקפיד במיוחד בהיכלו. שכך זה מרמז על א"י שהיא היכל ה'. בנוסף, א"י היא מקום היכל ה' ולכן מיוחדת לשמירת מצוות ה', שכאן קיומם האמיתי (כמו שמביא הרמב"ן בויקרא בהמשך ע"פ חז”ל), וזה נרמז בגילוי החסד של אברהם שנעשה כאן בהכנסת האורחים, כרמז לגילוי תורה, שהיא כולה גילוי של חסד: "תורת חסד" (משלי לא,כו); לכן כאן מתגלה במיוחד שא"י היא היכל ה'. לכן כיון שכאן מתגלה שא"י היא היכל ה', ומטעם זה בא העונש לכילוי סדום ועמורה (שזה בשל שהם בהיכל ה'), ולכן ראוי שייעשה דווקא עכשיו. אולי אפשר ע"ד הרמז שדינם של סדום ועמורה זה בשל היותם בא"י שהיא היכל ה', שנאמר בפס': "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה", שהמילים "הבאה אלי" כעין רומזים שצעקה באה אלי כיון שזה נשמע בהיכלי, ולכן היא באה ישר אלי ולא למשרתי ושרי.