תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת ויצא

כח,י: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה: חמישה ניסים נעשו ליעקב בזמן שיצא מבאר שבע ... התקצרו שעות היום ... ארבע האבנים ששם מראשותיו – מצאן בבוקר לאבן אחת ... האבן ... גלגל אותה באחת מזרועותיו ... צפה הבאר ועלו המים לקראתו ... קפצה הארץ לפניו וביום שיצא – הלך חרנה.

כח,כ: וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ:  ... אם יהיה ה' בעזרי וישמרני משפיכות דם נקי ועבודה זרה וגילוי עריות, בדרך הזה שאני הולך.

כט,א: וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם: ונשא יעקב רגליו להלך בקלות, והלך לארץ בני המזרח.

כט,יב: וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא: והגיד יעקב לרחל כי לגור עם אביה בא ולשאת אחת מבנותיו. ענתה רחל ואמרה: אי אפשר לך לגור עמו, כי איש רמאי הוא. אמר לה יעקב: אני רמאי וחכם יותר ממנו, ואין לו רשות להרע לי, כי ה' בעזרי.

כט,כד: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה: ונתן לה לבן את זלפה בתו, שילדה לו פילגשו, ומסרה ללאה בתו לשפחה.

ל,ח: וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי--גַּם-יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי: ואמרה רחל: דחוק דחקתי לפני ה' בתפילה, גם קבל בקשתי שיהיה לי בן כאחותי, גם נתן לי שניים. וכן עתידים בניו להיוושע מיד אויביהם בדחקם בתפילה לה'.

לא,לט: טְרֵפָה, לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ--אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: השבורה מחיית השדה לא הבאתי אליך, שאם אני חוטא בה – מיידי היית דורשה. מה שנגנב ביום מבני אדם – עלי היה לשלם, ומה שנגנב בלילה מחיית השדה – עלי היה לשלם.

לב,ג: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם: ואמר יעקב כאשר ראם: לא מחנות עשיו הם הבאים לקראתי, ולא מחנות לבן הם החוזרים לרדוף אחרי, אלא מחנות מלאכים קדושים שנשלחו מאת ה', הם. על כן קרא שם המקום ההוא בלשון הקודש: מחניים.