חנוכה חל תמיד בזמן שקוראים את הפרשיות שבספר בראשית, נראה שיש בזה רמז שספר בראשית הוא ספרם של האבות שנקראו ישרים, ועליהם נרמז ביהושע: '(יהושע י, יג) "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר". מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנא' (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים". והיכא רמיזא? (בראשית מח, יט) "וזרעו יהיה מלא הגוים", אימתי יהיה מלא הגוים? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע' (ע"ז כה,א). הרי שבהקשר לנס במלחמה על הארץ (אצל יהושע) נרמז על ספר בראשית, לכן מתגלה כעין שורש לנס של הניצחון מול היוונים שרצו להחשיך את עיניהם של ישראל ('"וְחֹשֶׁךְ", זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' [ב”ר ב,ד]), והניצחון התגלה עם נס פך השמן שהאיר מעבר לזמן ('וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד; נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים' [שבת כא,ב]), בנס של האור שהמשיך, שהשמש המשיכה להאיר בכיבוש הארץ אצל יהושע, וזה קשור לספר בראשית. וכמו שאצל יהושע זה התפרסם בכל העולם (שכך למדו "וזרעו יהיה מלא הגוים", שיתפרסם בכל העולם) כך גם בחשמונאים זה היה מול מלכות יון ששלטה בכל העולם ולכן זה התפרסם בכל העולם. גם החשמונאים היו ישרים, שלא נכנעו לעקם את האמת, ויצאו להילחם על גילוי התורה בעולם, וניצחו וכבשו את א”י. אולי לכן בנרות חנוכה יש שלוש רמות – 'ת"ר: מצות חנוכה - נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין - ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך' (שבת שם), כעין כרמז כנגד שלושת האבות: אברהם היה יחידי בעולם: '"ויגד לאברם העברי" … רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב"ר מב,ח). ולכן מדליקים נר אחד, וזה בגילוי של הבית, כרמז שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט). נר לכל אחד כנגד יצחק, שההתנהגות מול יעקב ומול עשו היתה שונה, שיעקב היה צדיק, ואילו עשו היה רשע ולכן צריך להתנהג עמו בצורה אחרת ולקרבו (שלכן יצחק אהבו ובא לברכו כדי שישוב בתשובה, ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'מעשי אבות-א', 'האם טעה יצחק ביחסו לעשו?'), לכן זה מתגלה ביחס לכל אחד ואחד מבני הבית, שזהו נר לכל אחד ואחד. מיעקב יצאו 12 השבטים, שמאירים את כל העולם באור התורה, ולכן כנגד זה יש הוספה של נרות רבים שמאירים. חנוכה חל בסביבות הפרשות של מלכות יוסף במצרים, שזה כגילוי של מלכות יוסף, וכך גם מלכות החשמונאים היו מלכות שאינה מיהודה (כעין מלכות יוסף). מלכות שאינה מיהודה אינה ראויה (ראה 'תורת המועדים', מאמר 'מלכות החשמונאים לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר באריכות ועמקות את המחלוקת בין הרמב”ם והרמב”ן), אמנם מחמת המרד שתוך כדי זה עלו למלכות היה מקום להתיר להם למלוך (לשיטת הרמב"ם, כפי שמסבירו מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א; שם), לכן התגלה המרד נגד היוונים בגילוי שגזרו לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, כעין רמז ליוסף שעליו נאמר: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ" (דברים לג,יז), שכך כמרד נגד זה עלו מלכות החשמונאים שהיא אינה מיהודה, כעין מלכות יוסף. (וכן החשמונאים היו משבט לוי, שלוי הוא שבא לפגוע ביוסף, שהוא ושמעון הציעו להרוג את יוסף [רש"י; בראשית מט,ה], ולכן מתגלה אצלו ביטול גזרת קרן השור; ובנוסף, כמו שלוי רצה להרוג את יוסף על שאמר על עצמו שהוא ימלוך [כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת המקרא' פרשת “וישב”], כך גם התגלה בלוי עצמו, שכל בני חשמונאי מתו בשל לא היו אמורים למלוך [כשיטת הרמב”ן]). היונים גזרו לבטל הזכרת שם שמים: ' … שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם. וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא'ל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום' (ר"ה יח,ב). יש בזה כעין רמז למלכות חשמונאי שמלכו במקום יהודה, שמבועז שממנו יצא בית דוד למדים על אמירת שלום בשם ה': 'ושאילת שלום, דכתיב (רות ב, ד) "והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם" וכו' (מכות כג,ב), כרמז שהיה ראוי שיהודה ימלכו לאחר הסרת מלכות יון. (וכשגברו החשמונאים היו כותבים בשטרות את שם ה', אולי גם כיוונו כעין היפך מהכתיבה על קרן השור נגד שם ה' [שלכן תקנו כנגד אי אמירת שלום בשם ה' דווקא כתיבה בשם ה'], ששור זה ממוני, כעין השטרות; שבזה גילו שהם אינם מיהודה ומתגלים כמלכות יוסף). כחלק מעניין מרד החשמונאים היה גזרת הבעילה להגמון תחילה, שלכן כנגדו אוכלים מאכלי חלב: 'יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב (כל בו ור"ן)' (רמ"א; שו"ע סימן תרע,ב). 'שהאכילה יהודית. היא היתה בתו של יוחנן כ"ג והיתה גזירה שכל ארוסה תבעל לטפסר תחלה, והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו, וברחו כולם' (מ”ב). 'יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה וכו' — דיש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא, ושמה יהודית, כמו שמפורש באגדה: בת היתה ליוחנן כהן גדול, והיתה יפת תואר מאד, ואמר המלך יון שתשכב עמו, והאכילתו תבשיל של גבינה, כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם, ויהי לה כן וישכב וירדם, ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים; וכראות החיל כי מת גבורם, וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה' וכו' (כף החיים). דבר זה הוא כעין כנגד מה שהיה עם יוסף במצרים (כעין מעשה אבות סימן לבנים) שאשת פוטיפר (שהיתה הבעלים של יוסף, כעין המלך או ההגמון שהוא השליט) רצתה אותו לחטא, ובעקבות כך הוא ברח (כמו שהחיילים ברחו בעקבות המעשה), ודרך כך התגלגל לבסוף למלכות (שהיה בבית הסוהר וכו') כמו החשמונאים שמלכו לבסוף. (והתגלה ביוסף שם ה' בעקבות שלא חטא: 'א"ר שמעון חסידא: יוסף שקדש ש"ש בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו”' [סוטה י,ב], וכך בחשמונאים נעשה קידוש שם ה' בעולם בניצחונם, שהיה קשור גם למעשה יהודית שלא חטאה). אולי גם יוסף היה מלך במצרים ובשנה השמינית היה כעין גילוי שם ה' במצרים, שברעב (שבא לאחר שבע שנות השבע) ראו כולם שזה מה', ואף יוסף הדגיש זאת ע”י שמל אותם: '"ותרעב כל ארץ מצרים" - (ב"ר) שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף. "אשר יאמר לכם תעשו" - לפי שהי' יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, א"ל: למה לא צברתם בר? והלא הכריז לכם ששני הרעב באים? אמרו לו: אספנו הרבה והרקיבה. אמר להם: א"כ כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה מה אם יגזור עלינו ונמות' (רש"י; בראשית מא,נה). ומקורו בחז"ל שם מובא שיוסף הסביר להם: 'כיון שחזק הרעב בארץ נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף. אמרו לו: תנה לנו לחם. אמר להם: אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמיכם' (ב"ר צא,ה). כך שבשנה השמינית היה גילוי שם ה' במצרים שהיתה האימפריה, כך גם התגלה בחנוכה קידוש השם בנס הניצחון על האימפריה היוונית, והתגלה בנס פך השמן שדלק שמונה ימים (כנגד השנה השמינית). היוונים גם גזרו איסור על המילה: 'עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' (מגילת אנטיוכוס, י), שכך בניצחון החשמונאים בוטל איסור המילה, שבכך כעין התגלה גילוי של ברית מילה, שזהו כמו שיוסף חייב את מצרים למול. אולי אפשר שלהלכה יש שלוש רמות בנרות חנוכה, כשלהלכה כולם נוהגים לעשות את המהדרין מן המהדרין שהוא מעל שתי הדרגות האחרות (עד כדי כך שהשו”ע אפילו לא הביא את שתי הדרגות של המצוה והמהדרין), כעין גילוי שמלכות יון היתה הגלות השלישית לאחר השתים האחרות (אמנם בהדלקה של שתי הדרגות האחרות זה גם כנגד החשמונאים במלכות יוון [שהרי זה לציון נס פך השמן, ויוצאים בזה ידי חובה כציון לנס שהיה על גלות יון], אולם כשלא מדליקים אלא דווקא כשלישי יש בזה כעין גם רמז שזו הגלות השלישית שבאה לאחר השתים האחרות, כמו שדרגת המהדרין מן המהדרין באה לאחר השתים האחרות). הראשונה היתה גלות בבל שהגלתה את ישראל מארצם, זה כעין נרמז בגילוי של נר איש וביתו, כרמז לא”י שהיא הבית שלנו; וכן גילוי אחדות בנ"י במעלה הגבוה של כלל ישראל כציבור זה דווקא בא"י שאז נקראים קהל (הוריות ג,א), ולכן נרמז בנר אחד של איש וביתו, כגילוי אחדות כאיש אחד בבית, כאחדות בנ”י בא”י. הגלות השניה היא מלכות מדי ופרס שעיקר רעתם היתה בגילוי המן הרשע שהוא גזר להרוג את כולם, כל אחד ואחד: "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים” (אסתר ג,יג), לכן כעין מתגלה כנגדו נר לכל אחד ואחד. ואז באה הגלות השלישית, גלות יון, שרצתה להחשיך את אורם של ישראל שמאיר לעולם, לכן מדליקים ומוסיפים באור, להרבות את אור הקדושה בעולם.