'א"ר חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב "לושי ועשי עוגות”, ואמרו לו: "שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקב"ה: עלי לשלם! מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי' (ילקו"ש נ"ך; רמז קפד). חנוכה הוא תשלום לזמן שהיה ראוי להקים את המשכן מצד בנייתו, שהושלם אז אלא שנידחה לניסן בשביל לקשר להולדת יצחק. אולי בזה מתברר מה הגילוי של הדחיה להולדת יצחק, שיצחק הוא השורש של המקדש (בשל העקידה שנעקד במקום המקדש), שכך ביקש אברהם בעקידה: '"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו; ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן' (רש"י; בראשית כב,יד), וכן הוא שורש המזבח כמו שמובא על זיהוי מקום המזבח בתחילת בית שני: 'מזבח מנא ידעי? … ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו, שמונח באותו מקום' (זבחים סב,א). ויצחק עצמו הוא עולה תמימה בשל העקידה, ולכן לא יצא מהארץ, שיש לו גילוי של חיבור חזק לא"י הקדושה (שכקורבן אסור לו לצאת שבכך יפסל), אבל לא סתם קשר לארץ אלא גם לשלטון יהודי בארץ: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" - שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת" - א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). הרי שמקדושתו עליו לשכן את השכינה בארץ שזה נעשה ע"י התיישבות בא"י (נוטע וזורע) ושלטון בה – להיות 'נציב' (שכך מתגלה משתי הדעות שהם שני צדדים של אותה מטבע). שזה מתגלה בהיותו קרבן עולה, שכך מרמז על הקורבנות ששורשם (ושורש המקדש) קשור לשכינה בארץ שחלה ע"י שלטון יהודי. לכן זה התגלה כנגד יצחק, ולא סתם כנגד יצחק אלא כנגד הולדתו, כרמז שזה דבר מהותי בו (שלכן כבר מלידתו), שיש בבנ"י במהותם קדושה, ולכן עצם זה שבנ"י שולטים בארץ זהו הבאת שכינה לעולם. לכן כנגד זה מתגלה בחנוכה שניצחנו את היוונים ונעשינו לשולטים והחזרנו את טהרת המקדש, שהכל בא ביחד (ראה בפרקים הראשונים על חנוכה בספר 'לזמן הזה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). גם נראה שנרמז שה' רצה לערב את שמחת המשכן 'בחדש שנולד בו יצחק', שזה גילוי של כלל החודש, והנה בחודש ניסן שיאו זה בגילוי פסח – יציאת מצרים, שזהו גילוי עצמאות ישראל ויציאתם לא"י, ובדרך גם לקבל את התורה, שזהו עצמאות ישראל שקשורה עם עצמיות ישראל (קדושה ותורה), שזה מתגלה ביצחק שנולד בפסח ('בפסח נולד יצחק' [ר”ה י,ב]). נראה שזה נרמז בכך שהמדרש מביא כהוכחה שיצחק נולד בניסן: 'דכתיב "לושי ועשי עוגות”, ואמרו לו "שוב אשוב אליך”', שלמדו שהעוגות מרמזות שזה היה בפסח, כמו שמובא בב"ר: '"לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" - הדא אמרת פרס הפסח הוה' (ב”ר מח,יב). שלמדו "עגות" שזה מצות כמו שנאמר על המצות ביציאת מצרים: ”ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" (שמות יב,לט). כך שאולי בכוונה המדרש מדגיש את הולדת יצחק בניסן מזה שנאמר שיוולד בפסח הבא ('"כַעת" – כעת הזאת לשנה הבאה; ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק' וכו' [רש”י; בראשית יח,י]), שזה נלמד מהמצות של פסח כדגש על יציאת מצרים בחיפזון בשביל גאולתנו, כרמז לגאולת ישראל, כרמז לשלטון ישראל בא"י שזהו גילוי שלמות גאולתנו (הפיזית, שלאחריה באה שלמות הגאולה הרוחנית). המשכן נעשה בעקבות חטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), והנה חטא העגל נעשה ע"י הערב רב שהחטיאו בזה את ישראל: "ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד). '"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י). שזה דומה למה שנעשה בזמן החשמונאים, שהיוונים באו לטמא אותנו, והם שיכנעו הרבה מישראל שהלכו וחטאו אחריהם, שאלו הם המתיוונים. ומי שנילחם נגדם זהו החשמונאים שהיו כהנים מבני לוי, כמו שמי שנילחם בעושי העגל היו שבט לוי: "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש" (שמות לב,כו-כח); ומשה הוא שקרא להילחם בהם, ומשה היה בשבעת ימי המילואים (או אפילו גם אח"כ) כהן (זבחים קב,א), שזהו שהחשמונאים הכהנים הם שקראו לצאת למלחמה והנהיגו אותה (והשאר הצטרפו אליהם, כמו שבעגל בנ”י כעין נמשכו אחריהם, שלא באו להציל את הערב רב והחוטאים ואת העגל). זהו שהמשכן שקשור לתיקון העגל היה צריך להיות מוקם בחנוכה אלא שנדחה בשל חודש הולדת יצחק, אולם התשלום התקבל בחנוכה, ולכן אז התגלה כמו גילוי עומק המשכן נגד העגל. לכן נרמז במדרש: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד), כמז לעגל שעליו אמרו "אלה אלהיך ישראל”. זהו היפך מיצחק אבינו שהיה קורבן עולה תמימה לה', ולכן ה' דחה את חנוכת המשכן עד ניסן כדי לקשר ליצחק כתיקון, לומר שהעגל לא נעשה בשל ישראל (צאצאי יצחק), אלא כהשפעה חיצונית של הערב רב, כיון שישראל במהותם קדושים ומגלי שם ה' בעולם; לכן זה הושלם בחנוכה שהתגלה שההשפעה הרעה בישראל היא חיצונית לנו ולא מהותנו, שמהות שלטון ממלכת ישראל שמגלה את העצמיות שלנו, הוא לגילוי שם ה' בעולם.