"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים" וגו' (בראשית מז,כח-כט). '"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה? אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל. דבר אחר: למה הוא סתומה? מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו' וכו' (ב"ר צו,א). 'ולא מטא לנבואה ד"ויחי" אלא במצרים, והיא נבואתא מעלייתא מדאתנביאו דכוותה, ולא מטא להו שום איניש מן בני נביאה אלא הוא ומשה; במשה כתיב (שמות לג): "כי לא יראני האדם וחי”, ביעקב כתיב: "ויחי יעקב”. "ויחי”, נבואתה דנחתא מאספקלריא דנהרא' (זוהר ח"א ריא,ב]). '"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי), ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)' (רש"י). 'מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: אלולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו' (משנת ר”א, יט). פרשת ויחי מתחילה ברמז על הסתלקות הנבואה מיעקב, ומצד שני מרמזת על דרגת נבואתו של יעקב אותו זמן, שהיה מעל כל שאר הנביאים, נבואה כדרגת נבואת משה. בפשטות יעקב קיבל דרגת נבואה גדולה כדי להציל את עם ישראל מכיליון מוחלט בטומאת מצרים הקשה, ולכן הוא נעשה בסיס לקדושתם (כמו תפקיד הנביא שמנבא לעם ומזהירם ומושכם לקדושה), ולכן זהו כעין משה שהוציא את בנ"י ממצרים רגע לפני שכלו בטומאת מצרים (שאילו היו מתעכבים עוד מעט היו נטמאים בשער החמישים ולא היו יוצאים ממצרים). בנוסף, גלות מצרים היתה הכנה לקראת קבלת התורה, שיחיו תחת שלטון טומאה ורשעה ויהיו משועבדים בצער גדול, וככה יסלדו מהרעה של הטומאה (שזה הביאם לשעבד את ישראל), ויבינו כמה טוב הוא הקב”ה וגילוי קדושתו, וכך יקבלו תורה בשלמות; לכן בהתחלה של זה, בירידתם למצרים, מתגלה יעקב כעין משה מוסר התורה. אולם בכ”ז כיון שמצרים אינה א”י הקדושה, לכן מתגלה בה טומאת ע”ז (כמו שנטמאו במ"ט שערי טומאה במשך הזמן) וזהו שאמר יעקב ליוסף שיעלהו לקבורה בארץ כדי שלא יעשוהו ע"ז, וכן שלא קמים לתחיה בחו"ל אלא דווקא בא"י ע"י גלגול מחילות כיון שהארצות של חו"ל אינם ראוים לקדושת השכינה כראוי, וזהו שמצווה כדי שלא יאמרו בנ"י שמצרים היא ארץ קדושה (כמו שלצערנו אנו רואים היום חסידים שאומרים כך על אומן ועל 770). לכן הנבואה מסתלקת ממנו כרמז לביטול הנבואה, שבחו"ל אין השכינה שורה ('תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ … כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית' וכו' [מכילתא; שמות יב,א]), ולכן אמנם יעקב קיבל נבואה גדולה (כיון שכבר התנבא בארץ אז היה ראוי להמשך קבלת נבואה, כעין יחזקאל [מו"ק כה,א]), אולם באה התורה לרמז שאין זה מצד חו"ל, שהיא אינה ראויה לנבואה, ולכן הסתלקה ממנו כמה פעמים (מובא שלוש פעמים רמז על נבואת יעקב שהסתלקה [ב”ר צו,א. רש”י; בראשית מח,ח. פסחים נו,א]. מרן פאר הדור הרה”ג למה גורן זצוק”ל זיע”א הסביר ['תורת המקרא', “ויחי”] שזה בשל שלושה דברים שיעקב ציווה שלא כהלכה ויתבטלו לעתיד לבא. אולם אולי אפשר גם שזה כרמז לבטא חזקה, ששלוש פעמים מבטא חזקה, כרמז לקבוע בחזקה שחו"ל זה מקום שלא ראוי לנבואה). אולי אפשר שיעקב נמצא בחו"ל, שירד לגלות, ועכשיו במותו מתחיל השעבוד, ולכן נרמז מצד אחד שהפרשיה סתומה לרמז שהחלו הצרות, שזהו גילוי חזק של גלות – שגולים לחו"ל ויש שם צרות, ומצד שני זה מרמז על שנסתמה הנבואה מיעקב, לרמז על קשר ביניהם, כרמז שבחורבן פסקה הנבואה (שאז באה הגלות, והחורבן עצמו זהו צרה וכן בהמשך לכך נעשו הרבה צרות לישראל בגלות, כעין יעקב שהיה בגלות והחלו הצרות); אולם יחד עם זה מיד נרמז על נבואתו של יעקב כעין משה רבנו, כרמז שהנבואה אמנם ניטלה בחורבן מהנביאים אבל נשארה אצל החכמים: 'אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים' וכו' (ב"ב יב,א). הנבואה הסתלקה מיעקב כשרצה לגלות את הקץ כשקרא לבניו וברכם (פסחים נו,א), והנה הברכות מצד אחד הם תורה (שהרי הם כתובים בתורה), ומצד שני יש בהם נבואה על העתיד להיות, ויחד עם זה יש בזה גם רמזים על מהותם של השבטים שזה ניתוח של המציאות המהותית שלהם עכשיו. שזה אולי כרמז שגם כשהנבואה הסתלקה, בכ"ז היא נשארה אצל חכמים, וזה נעשה ע"י חכמתם שמנתחים את המציאות בראיה של תורה, וכך ה' נותן בליבם כעין נבואה – רוה"ק, לברר את האמת והעתיד להיעשות. והנה כדי להבין את דברי יעקב שנאמרו כנבואה על העתיד להיות, יש לדעת את הנעשה בהמשך וכך אנו מבינים מה אמר, ואילו בלי לעשות כך זה נשאר רק כדבר סתום או משהו על ההווה בזמנו. כך גם בדברי חכמים, יש להתעמק ולברר את דבריהם בעומק כדי לראות את ראייתם ברוה"ק (כעין שדברי חולין של חכמים זהו תורה, וצריך להעמיק בדבריהם כדי להבין: 'כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה: אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפי' שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד? שנאמר (תהלים א, ג) "ועלהו לא יבול"' [סוכה כא,ב]. 'צריכה לימוד – צריך לשומעם שיתנו להן לב. ועלהו – דבר קל שבו' [רש"י]). (בהקשר לזה,) שמעתי (בערב שנעשה לזכרו של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א לרגל שלוש שנים לפטירתו) שאמר אחד הרבנים שמעולם לא ראה 'מופתים' וכדו' אצל הרב דרוקמן זצ"ל (זה נאמר בהקשר חיובי, לא שבא לומר כפחיתות). אולם אני אישית מאמין שלרב היה רוה”ק, אמנם זה צריך בירור של המציאות ולא נעשה בקלות; אולם כשמדייקים רואים את האמת שהרב היה מסתירה אבל בעיני זה היה דבר ברור ומוכח. לדוגמה: כשאחי התחתן עם גיסתי (אשתו), היא לא היתה מוכנה לשים מחיצה שלמה, ממש התנגדה לזה בכל תוקף (ואף אמרה דברים קשים מאוד נגד זה), ולא עזר כלום. בסוף לאחר יאוש משכנוע אימי ביקשה שאשאל את הרב האם מותר לה לרקוד בחתונה כיון שיהיו גברים שיראו. התקשרתי לרב זצ"ל ושאלתי; אולם הוא לא הסכים לענות הלכתית, אלא התשובה שלו היתה: "דברו איתה יפה והיא תסכים". אמרתי שדיברו איתה כ"ך הרבה פעמים וזה מקרה אבוד; אבל שוב חזר על דבריו, כך כמה פעמים, עד שאמרתי: 'טוב, ואם נגיד לה והיא לא תסכים, אז מה?', אז אמר הרב: "אז תחזור אלי". ואמרתי לאמי מה שהרב אמר (שגם היא התפלאה, אבל אם הרב אמר אז מנסים), והיא פנתה לגיסתי, והיא מיד הסכימה לשים מחיצה שלמה. כולנו הינו בהלם, כי זה היה ממש לא הגיוני שיקרה, אבל הרב זצ"ל ראה מראש. בנוסף, כשאבי ז"ל היה לאחר ניתוח קשה (שממנו נפטר לאחר חצי שנה) הגיע פורים; אני היתי תמיד נוסע במיוחד לישיבה כדי להיות במסיבת פורים רק כדי לקבל ברכה מהרב וללכת (הרב לא היה מברך אלא רק במסיבת פורים). כל פעם שביקשתי ממנו ברכה, גם אם היה רעש שהרב בטוח לא שמע אותי מבקש ברכה (אלא רק ראה שבאתי ודיברתי, כשבטוח לא שמע בגלל הרעש מה שאמרתי), וגם כשהיה יחסית שקט ושמע, תמיד מיד היה שם ידיו ומברך (מעולם לא הצלחתי לשמוע מה היה מברך … ). ואותה שנה באתי לרב וביקשתי ברכת רפואה שלמה לאבי וברכה לי, אני היתי בטוח שהרב לא שמע מה שאמרתי, כי היה רעש חזק מאוד; הרב הסתכל עלי ואז הוריד את ראשו לרצפה לכמה שניות ארוכות (דבר שמעולם לא עשה כשברך אותי), ואז הרים את ראשו ושם ידיו ובירך (כמובן שלא שמעתי מה בירך בגלל הרעש). זה היה מוזר מאוד ולא רגיל, אבל כחצי שנה אח"כ הבנתי למה הוריד ראשו ולא בירך ישר, כעין שרמז שלא מברך רפאה שלמה לאבי (שזה בקשתי ראשון) וכעין משתתף באבלי … . כמו כן, כשלמדתי בישיבה היה מקרה שמאוד התלבטתי מה לעשות (לא זוכר בדיוק על מה התלבטתי), אבל לא היה לי נעים להתייעץ עם הרב (בכלל תמיד בקושי היתי מצליח להוציא מילה בדיבור לרב, מתוך פחד מיראת כבוד עזה; לעומתי היו כאלו שהיו מתייעצים הרבה עם הרב), אבל היתי מאוד בדילמה באותו דבר אם לעשות או שלא, אז עזרתי אומץ והלכתי להתייעץ עם הרב (זה היה בישיבה, והרב ישב על כסאו) אבל היו סביבו הרבה תלמידים וחשבתי שגם ככה אולי לא אוכל להתקרב אז אולי כדאי שלא אשאל (גם ככה היתי בחרדה לבא לשאול). ואז תוך שאני בהרהור מה לעשות, ראיתי את הרב מפנה מבטו ומסתכל אלי (לא היתי לידו אלא במרחק ובזוית) ועושה לי עם הראש סימן של כן, והחזיר ראשו לתלמיד שדיבר מולו. מבחינתי זה היה ברור שאמר לי כן לעשות מה שהתלבטתי אם לעשות או שלא. האם זה היה רוה"ק או שלא? מבחינתי אין לי ספק שזהו רוה"ק, אלא שצריך להפנים ולעמיק כדי לראות זאת, ולא רק לחשוב חיצונית שאם לא בא ומגלה עתידות כמו נביא שאומר פרטי פרטים מה עתיד להיות אז אין הוכחה לרוה"ק; אלא היא קיימת בת"ח אלא שהם מסתירים אותה, ורק מי שמעמיק במציאות ומברר יכול לראות זאת. (בנוסף, אני תמיד היתי בטוח שהרב רואה ברוה"ק, כשביום העצמאות היו שרים בהלל בלילה: "מן המצר קראתי י'ה", והרב היה קובע את משך זמן השירה [שזה היה דקות ארוכות מאוד]. כשלפעמים כבר היתה ירידה בהתלהבות של התלמידים לאחר כמה דקות של שירה, אז הרב היה שואג בקולו בשירה ומניף את ידיו יותר חזק, וכולם היו מתחזקים שוב; ומצד שני היה מגיע רגע שהיה מספיק לשיר, והיה מסמן להפסיק לשיר, וגם שהיו כאלו שרצו להמשיך מרוב התלהבות היה מסמן להפסיק. לי זה היה נראה בברור שרואה ח"ו גזרות בשמים ולכן היה מרעים בשירה עד לביטול רוע הגזרה שאז היה מפסיק. וכשהרב נפטר [ב"זאת חנוכה” - ב' טבת תשפ”ג] חששתי שיש גזרה שלכן נפטר כדי לכפר ולהציל, וכשהגיע יוהע"צ חשבתי לעצמי מי עכשיו יפעל לביטול הגזירות. אולם בהתחלה לא קרה כלום, אז חשבתי לעצמי שכנראה אולי זה רק דימיון שלי, ואז לאחר כמה חודשים הגיע טבח שמחת תורה … בנוסף התברר שכבר בפסח קודם לו היה תכנון של המחבלים לעשות את הטבח, אלא שהם חזרו בהם בעקבות דריכות צה"ל, כך שמי יודע אולי זו היתה סיבת פטירת הרב כמה חודשים קודם לפסח הזה).