"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ו-ח). הקב"ה מגלה למשה את תהליך הגאולה, שבמתגלה בחמש לשונות: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי (אמנם בפסח אנו שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה; ראה ב'תורת השבת והמועד', 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמסביר ש"והבאתי" חריג כיון שזה תלוי בנו שנכבוש את הארץ, להבדיל מארבעת האחרים שה' עשה בניסים ביציאת מצרים בלי שתלוי בנו. ולכן אומר שכיום שכבשנו ונלחמים על א"י ראוי לנהוג כדעה של חמש כוסות בליל הסדר). מדוע הגאולה מתגלה בחמש לשונות? אולי שלושת הלשונות הראשונות הם כנגד האבות שהם הבסיס של הגאולה ממצרים (“וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" [שמות ו,כד]), לכן ביציאה הפיזית משעבוד מצרים מתגלה שלוש כנגד שלושת האבות; אח"כ מתגלה "ולקחתי" שזה מתן תורה, שזהו גאולת הרוח (לעומת הקודמים שהיו גאולת הגוף). ואח"כ "והבאתי" שזהו ביאה לא"י, לקיום התורה (שכאן זהו המקום של הביצוע של מה שקיבלנו בסיני [שהתורה מקומה בא”י, כמו שאמרו חז”ל בספרי “עקב” מג]). השלוש של הגאולה הפיזית כנגד האבות, שפירוש הלשונות הוא: '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" – יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם. "והצלתי אתכם מעבודתם" – שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד. "וגאלתי אתכם" – כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים: הנה לך ישראל בפדיון נפשנו; כי טעם גאולה כענין מכר; וטעם "בזרוע נטויה", שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם' (רמב"ן). ממילא "והוצאתי" שזה היציאה ממצרים, זה כנגד אברהם שלו נאמר בברית בין הבתרים שיגלו ויגאלו. “והצלתי" שזה שלא יכבידו עליהם במיסים, כעין כנגד יעקב שעבד אצל לבן שרימאו בכסף ("ותחלף את משכרתי עשרת מנים" [בראשית לא,מא]), שזהו כעין שמשל בו בכספו. “וגאלתי" שזהו כפדיון נפשם, שיתנו את ישראל במקום נפשם, זהו כרמז ליצחק שמסר נפשו בעקידה, והוקרב במקומו האיל. אולי אפשר שחמשת הלשונות הן כנגד התורה שהיא חמשה חומשים, שבנ"י יצאו מצרים כדי לקבל את התורה ולבא לארץ לקיימה, ובכך לגלות את שם ה' בעולם. והשלבים הם: ' … יצ"מ ומתן תורה וירושת הארץ, ועל יצ"מ אמר: "אני ה' והוצאתי אתכם" זה יהיה ע"י שם הויה, וחושב ג' דברים: א. תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואח"כ: "והצלתי אתכם מעבודתם”, שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ, ובכ"ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם, ועז"א: "וגאלתי אתכם" שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמ"ש: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים”, וזה היה בזרוע נטויה בנסים מפורסמים, וגם היה בשפטים גדולים להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף שהיה משפט מדה כנגד מדה כמ"ש: "כי בדבר אשר זדו עליהם". "ולקחתי". הדבר השני הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם, זה יהיה ג"כ ע"י שם הויה, שעז"א: "וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם”, כי הדבור הראשון הי' "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מא"מ”, ואז תשיגו כי אלקיכם שהוציא אתכם ממצרים הוא שם הויה, כי יהיה זה באותות ובמופתים אדירים ונוראים. "והבאתי". וכן הדבר השלישי שהוא כבוש הארץ יהיה ע"י שם הויה כמו שסיים: "אני ה'”, כי הכבוש יהיה ע"י אותות ומופתים המתיחסים לשם הויה שבשם זה אביא אתכם אל הארץ ותקחוהו בתורת ירושה מאבותיכם. ובזה באר שכל הג' דברים הנ"ל יהיו ע"י שם הויה ונסים גלוים ומפורסמים' (מלבי"ם). “והוצאתי" שזהו תחילת המכות שאז פסקה גזרת התבן, זה כנגד בראשית שהוא ספרם של האבות, שעל גזירת התבן משה התלונן לה' מדוע הכביד את השעבוד, וה' ענה לו על האבות, כמו שמובא בפס': "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא'ל שד'י ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו,ג), ואמרו חז”ל: (שמות ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא'ל שד'י ולא הרהרו על מדותי' וכו' (סנהדרין קיא,א). “והצלתי" רומז לספר שמות שהוא ספר הגלות והגאולה, וזהו הלשון של מכת בכורות שאז פסק השעבוד לגמרי ויצאו ממצרים. “וגאלתי" שזהו קריעת ים סוף זה כנגד ויקרא, שזהו ספרם של כהנים עובדי המקדש, שם מקום גילוי שם ה' בחזקה, וזהו כקריעת ים סוף שראו את גילוי שם ה' בחזקה: '"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י שמות טו,ב). “ולקחתי" זהו מתן תורה שזה כרמז לספר במדבר בו מסופר על בנ"י כעם, על העליות והירידות ביחס מול הקב"ה, שמתן תורה זהו הבסיס למעשינו בהליכה כרצון ה', ועל זה מסופר בבמדבר, על המעשים שנעשו (ובזמן המדבר התחברנו לתורה: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' [תנחומא “בשלח” סימן א]); וזהו גם כרמז ל"ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים", גילוי ישראל כעם והיחס לאלוקים. “והבאתי" זהו א"י, שזהו דברים שנאמר כמשנה תורה לקראת הכניסה לארץ. עוד נראה שכרומז כנגד עשרת הדברות, שהן חקוקות חמשה בכל לוח, ולכן חמש לשונות כנגד כל לוח. "והוצאתי" כנגד “אנכי", שמתחילת המכות ראו בנ"י שה' הוא שפועל להוציאנו ממצרים; וכן זה החל במכת דם שהיתה כנגד היאור שהיה אלוה של מצרים, שכך מגלה שה' הוא האלקים האמיתי. “והצלתי" כנגד "לא יהיה", שבנ"י במצרים שקעו במ"ט שערי טומאה ודבקו בע"ז בשל היותם במצרים, וביציאת מצרים החלו להתנתק מהע"ז. “וגאלתי" כנגד "לא תשא", שבקריעת ים סוף ה' נגלה עליהם בכבודו עד שאמרו "זה אל'י", שביטאו כבוד לגילוי כבוד ה' שנגלה עליהם, וגילוי כבוד ה' זהו גילוי שם ה' – התגלות ה' בעולם, וממילא מזה נעשה מעלה לכבודו שלא לשאת שמו לשווא. “ולקחתי" כנגד שבת, שבמתן תורה היה גילוי קדושה של השראת שכינה, שזהו כעין שבת קודש שיש חיבור לקדושה במציאות; וכן במתן תורה היה מעין עוה”ב, שפסק מלאך המוות מישראל (ע”ז ה,א), ושבת היא מעין עוה”ב: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). “והבאתי" זה כנגד כיבוד הורים, שיש חיבור של הגשמי (ההורים) והקב"ה: 'ת"ר: שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו; בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' (קידושין ל,ב). וכך בא"י יש חיבור של הגשמי עם הקדושה, ויש גילוי של השכינה כאילו שה' דר בינינו. וכנגד הלוח השני: “והוצאתי" כנגד "לא תרצח”, שזהו הפסקת גזרת התבן, שעליה אמרו השוטרים למשה: “אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שמות ה,כא). “והצלתי" כנגד "לא תנאף", שמצרים היו שטופים בערווה (ויקרא יח,ג), ולכן היציאה ממנה זהו התנתקות מערווה. “וגאלתי" כנגד "לא תגנב", שהמצרים טבעו בקריעת הים כשרדפו אחרי ישראל כדי לקחת את ישראל חזרה לעבדות, כעין אדם שבא לגנוב את חברו. “ולקחתי" כנגד "לא תענה", שבמתן תורה כולנו ראינו את מתן תורה, ואנו מעידים הלאה דור אחר דור עדות אמת על מתן תורה. “והבאתי" כנגד "לא תחמד", שאין לחמוד דבר שאינו שלך, אבל א"י היא שלנו וראוי לחמוד אותה (“בארץ חמדה” [תהלים קו,כד]).