מילה באבן צור....
נכתב על ידי משה אהרון | 10/1/2026
בס"ד.
מילה באבן צור....
-------------------------------
וְאָמַרְתָּ, אֶל־פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת־בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת־עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת.
הרבה שאלות יש על הקטע המקראי שלעיל.
למשל האם יש קשר בין פסוקי הפתיח [השליחות לפרעה].
לבין פסוקי הסיפא, שציפורה מצליחה להציל לבסוף את
בנה בכורה.....
מי שלא התוודע לאשורו,לסיפור הרקע של הזוג :
משה וציפורה.
לעולם לא ישכיל להבין ולפענח את הסיצנה של ציפורה הנחלצת להציל בנה דווקא בצור ודווקא במעשה המילה..
ועוד יותר יקשה להבין את ההמשך דבריה :
של "חתן דמים" אל מול "חתן למולות .
הנה אם כן שוב בקליפת אגוז:
כשנולד בנם בכורם גרשום, נקלעו משה וציפורה לכלל מחלוקת קשה. הוא אומר : מצוות דתי למול את הילד.
והיא אומרת לו אתה מתנהג כחתן דמים. כמי ששופך דם בנו.
יתרו נכנס לתמונה והכריע בעד הפשרה הבאה:
הבכור לאימו הקטן לאביו.
וכך אליעזר הקטן לבסוף נימול .
ואילו גרשום לא נימול.
והנה כשאמר הקב"ה למשה לומר לפרעה לאמור :
הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.
קמה מידת הדין ושאלה : עד שאתה מבקש להרוג בכור פרעה.
הרוג תחילה את הבכור שלא נימול וכמוהו כפרעה.
שהוא אינו בכלל : "בני בכורי ישראל
ואזי ניתנה ההחלטה להרוג את גרשום בהתראה של השלמה בעשיית מעשה.
ציפורה היא הראשונה להבין למה עומד גרשום למות .
ונטלה ה"אמת" ="צור" בידה בדמות של "אבן צור" השווה למידת הדין של אמת ["צור" = כינויו של הקב"ה שכולו "אמת"].
והנה לאחר שמלה את גרשום בטרם תדע אם עלה בידה להצילו שבה ציפורה והתנצלה בחצי פה לאמור :
: שאתה לי חתן דמים.[בטרם ידעה אם בפעולתה הצילה את בנה בכורה.]
משניצל גרשום שינתה חד משמעית .
לאמור : אתה בדין אמת.
חתן אומנם לדמים.
אך לדם המולות בלבד .
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
