"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ו-ח). מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('הגלות והגאולה', 'מאיסת הגלות כתנאי לגאולה') בשם החידושי הרי"ם: 'הגאולה הראשונה היא מה שממאסים הגלות, וכל זמן שסובלים את הגלות אי אפשר לגאולה שתבוא. “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", פירושו: אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים ואמאס בעיניכם את הגלות, שלא תוכלו עוד לסבול אותה'. אולי אפשר להוסיף על דרך הרמז גם בהמשך: “והצלתי אתכם מעבדתם", רומז שמאיסת הגלות באה ע"י שמואסים בעבודה של הגוים, מואסים להיות כפופים תחת יד הגוים, כעין שנעשה בתחילת הציונות שקמו ורצו לחזור לארץ כדי שלא להיות תחת יד הגוים, אלא להיות כעם ריבוני בארצו שלו בעלי זהות לאומית גאה. בנוסף, כעין בעבודה במצרים שהיו בנ"י מוכים, כך גם בחו"ל הרגישו היהודים את יד הגוים עליהם, ולכן חיפשו פתרון איך לפתור את צרות היהודים, שלא יעשו בנו פוגרומים וצרות. גם הרגישו שהארץ בחו"ל אינה הארץ שלנו, שהיא לא תואמת לנו (ולכן רבים התנגדו לרעיון אוגנדה), שזה כעין רמז בעבודתם כעין רמז לעבודתם הרוחנית שזהו הע"ז שלהם, שזה נובע מעומק הרגש הטהור היהודי שסולד מטומאת ארץ העמים שהיא כעין ע"ז: 'ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט): "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). שבחו"ל התחושה של הנשמה היהודית הטהורה הרגישה כאילו עובדים ע"ז, שרחוקים מהקב"ה (כעין קרוב לכך שאין אלוק), ולכן היתה הרגשה של רצון חזק לחזור לארץ לקירבה לאלוקים, גם אם כלפי חוץ מרוב הרגלם וחינוכם היו שונאי דת זהו מצדם החיצוני, אבל בפנימותם בער בהם הרגש לחיבור של א”י. ומתוך כך הפריחו את א"י (שזהו סימן לתחילת הגאולה ['ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו''. סנהדרין צח,א]), שזהו רמז שניצלים מעבודתם, מהעבודה בגילוי של הגוים, אלא העבודה היא גילוי של בנ"י שלכן עובדים בא"י כארצנו, וכן א"י נותנת פירותיה מה שלא נעשתה בכל זמן הגלות ובכך מברר שזהו העבודה שלנו ולא של אויבנו שהארץ לא הסכימה להביא את ברכתה להם כיון שהם אינם בנ"י. "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים", אם גם אחרי כל זה, שהיו גילויים גדולים שנעשתה הישיבה בגלות לדבר מאוס, ורוצים בא"י ובהתנתקות מהגוים האנטישמים ובהגנה לישראל, ובכ"ז האנשים לא פעלו אלא התעלמו מכך אז בא השלב של גאולה בזרוע, כעין: 'ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב' (שם צז,ב), שכך נעשה תשובה לחזרה לא"י מקום החיבור לקב"ה, בה כל מעשה מצוה שווה לאין ערוך יותר מהעשיה בחו"ל, שכאן זהו מקום התורה באמת (ספרי "עקב", מג), וכאן יש חיבור לשכינה, לכן חזרה לארץ זהו כעין תשובה לקב"ה, חיבור חזרה לקב"ה. שכך נעשה שקם היטלר ימ"ש מלך שגזרותיו כהמן, שרצה להרוג את כל היהודים שלא ישאר שריד ופליט, וכך בנ"י חזרו בהם מחטאם שלא לעלות לארץ, ושבו בתשובה ועולים ומקיימים מצוות ישוב א"י - 'ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה' (ספרי "ראה", פ), שבכך נחשב כעין ששבים לה' בתשובה לכל התורה. ובהמשך מתחזקים בתורה, מהשורש שכעין שבים בתשובה לכל התורה זה מתעלה עד שגם נעשה בפועל שיבה לכל התורה, שזה גם כלול שבכך שבים בתשובה ע"י מלך אכזר, שבשלב הזה שבים בפועל למצוות התורה (כמו שרואים בדורנו תחזקות דתית חזקה). זהו "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים", שקודם ה' מושך אותנו בצורה הלאומית – להיות לעם שעומד על חירותו, שזהו בא"י, שה' מושך (לוקח) לכאן בטענה לאומית, אולם זה שורש לשיבה בתשובה שלמה, שיתגלה בסוף בשלמות "והייתי לכם לאלקים".