"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי. לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'. וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ה-ט). מדוע בנ"י לא שמעו אל משה כשדיבר אליהם? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('הגלות והגאולה', '”ולא שמעו אל משה" – מדוע?') ארבעה הסברים: א. שמעו אבל לא התייחסו לזה בשל שהשעבוד הוכבד ולא הוקל בפעם שעברה: '"ולא שמעו אל משה" – עתה, אף על פי שהאמינו מתחילה כדכתיב: "ויאמן העם" (שמות ד,לא). שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה, והנה עתה הכבידו עליהם יותר' (רשב"ם). '"ולא שמעו אל משה" – לא קיבלו תנחומין' (רש"י). ב. לא שמעו בכלל למשה (לא האזינו לדבריו בכלל): '"וידבר – ולא שמעו" – ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שהתחדשה עליהם' (ראב"ע). '"מקוצר רוח ומעבודה קשה" – לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירוח לו אחרי כן. וקצר הרוח – הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב, כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועבודה קשה – הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו' (רמב"ן). ג. לא שמעו לדברי משה כיון שמשה לא דיבר אליהם בצורה שמתאימה לרמתם (שלא כמו פעם קודמת שאהרן דיבר): 'והנה דיבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן, ולא האמינו ישראל לדברי משה, מפני קוצר רוח משה להתבונן בסידור דבריו כראוי כדי שיְיַפֶּה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם – והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלקיות כמו שקדם; ומפני העבודה הקשה שנתחדשה להם אחר שדיבר משה אל פרעה במַלְאֲכוּת ה׳ יתעלה, שהביאה אותם גם כן אל שלא יאמינו לדבריו' (רלב"ג). ד. לא רצו לעזוב את הע"ז של מצרים: '"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה" וגו'. היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים. וכן יחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ, ז): "איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו" ראה מה כתיב (ח): "איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו"' (שמו”ר ו,ה). אי קבלת דברי משה נעשה בשל ארבע סיבות, שזה ע"פ סוגי האנשים השונים, שיש שלא הקשיבו ויש שלא האמינו וכו'. אולי זה סמוך לארבעת לשונות הגאולה ממצרים כדי לומר שהיציאה ממצרים מטרתה לתקן את ארבעת האפשרויות האלו ובכך להביא את ישראל להיות דבקים בה' כראוי במעלה גדולה; ולכן נאמרו ארבע לשונות, כעין לשון שמדברת בצורה המתאימה לכל סוג שיש בבנ"י כדי לשכנעו ולקרבו לגאולה. בתחילת הפרשיה ה' אומר למשה על גילויו לאבות ואליו בגילוי של שמותיו השונים: “וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא'ל שד'י ושמי ה' לא נודעתי להם" (פס' ב-ג [ראה הסבר ב'תורת המקרא' “וארא”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]). כך שנראה שיש בזה רמז שארבעת לשונות הגאולה גם כעין רומזות שיהיו ארבעה גאולות במשך הדורות, שייעשו לבנ"י צאצאי האבות במשך הדורות; כמו שהאבות הם שורש לכל בנ"י כך גם גאולת מצרים היא שורש לכל הגאולות, ובכל אחת מהן יש גילוי גאולה שמתאים אליה, שזהו גילוי שם ה' כעין בשמות שונים (שכל גילוי מעשה ה' בעולם זהו גילוי שם ה', ששם מבטא התגלות, שהרי אין לנו תפיסה כלל באלוקים אלא רק בגילויו במעשיו בעולם ורצונו בתורה). זהו שבתחילה אמר ה' למשה על גאולת מצרים: “ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם" (שמות ג,יד), '"אהיה אשר אהיה", א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו: רבש"ע, דיה לצרה בשעתה. א"ל הקב"ה: לך אמור להם: "אהיה שלחני אליכם"' (ברכות ט,ב). שגלות וגאולת מצרים היא שורש לכל הגלויות וגאולתן, ולכן אמר ה' בתחילה כרמז גם לעתיד, כיון שזהו האמת השלמה, אלא שלבנ"י כרגע אכן לא צריך לומר להם את הכל אלא מספיק למה שהם צריכים לשמוע. נראה שגלות בבל היתה בחורבן המקדש (ובבית ראשון היתה שכינה, שלא חזרה בבית שני) וגלות מהארץ שהיא מקום הנבואה, ולכן זה כדברי הרלב"ג שדרגת דיבור משה היתה גבוה מידי בשבילם בשל דבקותו בעליונים (שזהו כעין נבואה שהיא מדרגת שמיעה קדושה גבוהה ביותר, כעין מחובר לעליונים, שצריך להיות מוכשר לכך ולא כל אחד יכול לקבלה ולהבינה). גלות פרס ומדי שזהו המן, זה כנגד האנשים שלא היטו אוזן בכלל בשל השעבוד הקשה ומפחד שיפגעו בהם אם יעצרו לשמוע, שזהו כמו המן שרצה לפגוע ולהרוג את כולם (וכן אם ימותו אין מציאות פיזית של הגוף, כעין שלא היטו את האוזן פיזית). כנגד גלות יון שבאה להחטיא את ישראל, ליוון אותנו ובכך להשקיענו בע"ז וכפירה בה', זה כנגד אותם שהיו שקועים בע"ז ולכן לא רצו לשמוע למשה ללכת לעבודת ה'. כנגד גלות אדום שהיתה קשה ביותר וארוכה ביותר עד שרבים איבדו כל קשר לרצון ליגאל, זה כנגד האנשים שלא שמעו כי לא רצו לשמוע למשה, שהתייאשו מהגאולה. שכך אע"פ שיש גילוי של חסרון זה, בכ"ז בסוף כן שמעו, כך גם בסוף באו הגאולות מכל הגלויות. יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה בקרוב בימנו, אמן.