"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד,טו). 'שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים, שנ': "ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה" (בראשית לט), וכתיב "הים ראה וינס" (תהלים קיד ג)' (מכילתא "ויהי", ג [שמות יד,טו]). מה הקשר בין עצמות יוסף לקריעת הים? העץ יוסף מסביר (בב"ר פז,ח): 'שמעון איש כו'. מילתא באפיה נפשיה הוא, דדריש מדכתיב התם: "הים ראה וינוס", ומה ראה? ראה עצמותיו של יוסף, וינוס; מדה כנגד מדה שגם יוסף נס החוצה (נזה"ק)'. אולי בפשטות אפשר שזכות יוסף זהו שהתגבר על טבעו, שבטבע האדם כשעומד בניסיון כזה קשה, ועוד בגיל צעיר, ובפרט שכבר החליט לחטוא עמה ובא לשם כך ('(בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו", א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו' וכו' [סוטה לו,ב]), וכן עם ידיעה שאם יסרב אשת פוטיפר יכולה לגרום למותו, אדם רגיל היה ודאי חוטא, ובכ"ז התגבר על הטבע ולא חטא אלא נס החוצה, כך גם הים שינה את טבעו כמים ונס מפני בנ"י. אולי אפשר שקריעת הים נעשתה ע"י העניין כיצד הצליח יוסף להתגבר ולברוח ולא לחטוא (שזה גנוז במדרש במה שאמר שנס מפניה): '(בראשית לט, יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו'. באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון; אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט, ג): "ורועה זונות יאבד הון". מיד (בראשית מט, כד): "ותשב באיתן קשתו", א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו", נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב", מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. "משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהלים פ, ב): "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף"' (סוטה שם). ממילא מה שגרם ליוסף לימנע מלחטוא ולנוס זהו דברי אביו שאמר לו על אבני האפוד, והנה נאמר על אבני האפוד: "ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרן" (שמות כח,יב). '"לזכרון" – שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם' (רש"י). לכן עצמות יוסף מזכירות שהקב"ה זוכר את צדקות בנ"י, ולכן אע"פ שכרגע בנ"י שקועים בטומאה בכ"ז במהותם בנ"י קדושים וה' זוכר צדקותינו ולכן רוצה שיקרע לפנינו הים כדי שנגאל ממצרים ויענשו מצרים על מה שעשו לישראל; ולכן הים עשה זאת לכבוד ה', שכך הודגש לו בעצמות יוסף הצדיק שמראה על צדקותם של ישראל. אולי אפשר גם שהים ראה את עצמות יוסף שזה הדגיש את ניסתו מכח דברי יעקב על אבני האפוד, שזהו עבודת ה' במקדש, שהוא (המקדש) נמצא במקום שהוא שורש העולם, שמשם העולם נברא (מאבן השתיה; יומא נד,ב), וכך גם מרמז על המאמרות שהם השורש שממנו העולם נברא ועומד כל רגע, שלכן על אבן השתיה היה את ארון הברית, שבו הלוחות שבהם עשרת הדברות שהם כנגד עשרת המאמרות. וזה קשור לבנ"י שאנו מעמידי העולם בקדושה וכך העולם מתקיים בזכותינו, וכך גם נרמז בשני אבני האפוד כעין שני לוחות הברית, שהם מזכירים את בנ"י שקיבלו את לוחות הברית. זה מתגלה ביוסף במהותו, שלכן היה הולך יחד עם ארון הברית: 'ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והם אומרים להם: זה ארונו של מת, וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם: מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים? ואומרים להם: המונח בארון זה קיים מה שכתוב במונח בארון זה. במונח בארון זה כתיב (שמות כ): "אנכי ה' אלקיך", וביוסף כתיב (בראשית נ): "התחת אלקים אני"' וכו' (מכילתא; שמות יג,יט [ראה שם שממשיך בכל עשרת הדברות]). לכן ביוסף מתגלה שבבנ"י יש קשר לשורש העולם, ולכן ראוי שהים ישנה את מהותו בשביל בנ"י שהם היסוד של מהותו. לכן גם קריעת הים היתה עם מטה האלקים: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה" (שמות יד,טז); שבו היו חקוקות עשרת המכות (שמו"ר ח,ג) שהם כנגד עשרת הדברות שהם כנגד עשרת המאמרות (פסיקתא רבתי, כא). לכן בזכות יוסף היה גם את קריעת הירדן: 'הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הה"ד (תהלים עז, טז): "ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף". א"ר יודן ב"ר שמעון: אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף' (ב"ר פד,ה). ובירדן הקריעה נעשתה עם ארון הברית, שזה מרמז שגם קריעת הים שבזכות יוסף זה גילוי כארון הברית. זהו: “מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור … מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוק יעקב" (תהלים קיד, ה-ז), שים סוף והירדן נקרעו בזכות ה' מחולל הארץ – יוצר הארץ, שזהו הגילוי של יוסף כרמז לעשרת הדברות שמגלה על שורש העולם והגילוי בהקשרו בישראל, ולכן יש לים להיקרע בשביל ישראל. שכך הזכירו עצמות יוסף שמלמד על גילוי אבני האפוד במקדש, ולכן כמו שיש באפוד שני אבנים משני צדדי הכה"ג כך גם ים סוף נקרע לשני צדדים. אולי אפשר גם שיוסף כבש את יצרו ונס ע"י שראה את דמות יעקב אביו שדיבר אליו, והנה דמות יעקב זהו דמות אדם שבמרכבה (ב"ר סח,יב), ומרכבה מראה על מעלת וכבוד הנוסע בה, שזהו גילוי לכבוד שם ה'; לכן עצמות יוסף רמזו לים שיקרע לכבוד ה', כמו שיוסף נס ולא חטא מפני אביו ובקשר לחיבור לה' (באבני האפוד), ולכן הים נקרע לכבוד ה', וזהו שנאמר במדרש בלימוד אחר: 'הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הה"ד (תהלים עז, טז): "ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף"' (ב"ר פד,ה), שנקרע הים כי ראה את גילוי ה' שזה נעשה ע"י זכותו של יוסף, וזה קשור ב”יעקב ויוסף”, שיוסף ראה את יעקב שהוא דמות האדם שבמרכבה. לכן נאמר בתהלים שהים נקרע: “מלפני אלוק יעקב", מפני ה' שמתגלה בגילוי של יעקב. זהו גם שבעקבות אי חטאו של יוסף התווסף לו אות משם ה' ('אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה' וכו' [סוטה לו,ב]), כך שביוסף בהקשר לאי חטאו נעשה בו גילוי של שם ה', בשל קידוש שם ה', וכך זה הדגיש לים שיש לו ליקרע בשביל גילוי שם ה' שמתגלה עלינו, וכך גם בקריעת הים ייעשה קידוש שם ה' גדול.