"ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש" (שמות טז,לא). '"והוא כזרע גד לבן" – עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן. "כצפיחת" – בצק שמטגנין אותו בדבש וקורין לו אסקריטון בלשון משנה, והוא תרגום של אונקלוס' (רש"י). 'דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה; בשכר חמאה וחלב זכו למן' וכו' (ב"מ פו,ב). חז"ל למדו שהמן הגיע בזכות הכנסת האורחים שאברהם הכניס: “ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,ח). אולי לכן נאמר על המן שלושה דברים – שהיה מראהו עגול צבעו לבן וטעמו כצפיחית בדבש, כנגד שאברהם הביא שלושה דברים של אוכל – חמאה חלב ובן בקר; כמו"כ הביא את האוכל למלאכים שהיו שלושה ולכן התגלה בזה גילוי של שלוש. לכן זהו המן שהוא כעין מאכל מלאכים, או שיש בו גילוי כעין מלאכים שלא שייך בהם אכילה רגילה: 'תנו רבנן: (תהלים עח, כה) "לחם אבירים אכל איש", לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר"ע. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם?! והלא כבר נאמר (דברים ט, ט): "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"! אלא מה אני מקיים "אבירים"? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד): "ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ)”? דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם. ר"א בן פרטא אומר: אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן, אלא מה אני מקיים "ויתד תהיה לך על אזניך"? לאחר שסרחו. אמר הקב"ה: אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות' וכו' (יומא עה,ב). הרי שאכילת המן זהו גילוי של אכילה ומלאכים, שזה כביכול לחם המלאכים, או שבאדם נספג כאילו היה מלאך שאינו אוכל, כעין כנגד שהמלאכים רק עשו עצמם כאילו אוכלים אצל אברהם; שזהו גילוי מידה כנגד מידה על מה שהיה שם. ובפרט ע”פ החסידות (מובא ביהודי הקדוש) שבהכנסת אורחים מקבלים את הדרגות של האורח, שכך נאמר על אברהם "והוא עמד עליהם", שנעשה דרגת מלאך שלא נופל (אבל עדיין נשאר בו גם דרגת מהלך, שיכול לעלות, אבל כשלא עולה אינו נופל כסתם מהלך, אלא יכול גם להשאר בדרגתו במקום), וזהו “והוא עמד” כדרגת מלאך, “עליהם” מכוחם, שבשל הכנסת האורחים קיבל את דרגתם ונעשה כמלאך; לפי זה גם לכן קיבלו את המן כגילוי מלאכים, כעין שנעשה באברהם כך גם התגלה בזרעו, שזהו שקיבלו ואכלו את המן בזכותו. לכן נראה שהוא עגול כנגד הבשר שאברהם הביא: 'שלש לשונות בחרדל' (ב”מ שם), שכך הלשון היא עגולה, וכן התיבול שלה בחרדל נרמז בעגול, שזרע החרדל הוא עגול (וכן זרע הגד הוא הכוסברה [ע”פ רש”י ועוד], שזה היה משמש גם כתבלין, כעין שאברהם תיבל את הלשון בחרדל שזהו תיבול חשוב). לכאורה אם כך מדוע לא נאמר חרדל? אולי בכוונה נאמר גד כדי לרמז על השבת שבה לא ירד מן כי היא שורש כח ירידת המן, לכן נרמז "גד" שזהו שבע בגימטריה כרמז ליום השביעי; אולי זהו: '"וְהוּא כְּזֶרַע גַּד" … אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הוּא מֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָן, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לֹא בַשַּׁבָּת, וְלֹא בְיוֹם טוֹב, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים' (מכילתא), מעבר לדרשה מלשון גד - הגדה, שמגיד על עצמו, גם נרמז גד שזה רמז לימי קודש כשבת. בנוסף בחז"ל דרשו כמה דברים שרמזו ב"גד" ('אחרים אומרים: "גד" שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים. תניא אידך: "גד" שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון ואי בן שבעה לאחרון' [יומא עה,א]). אמנם בראב”ע הביא: 'ויש אומרים: חרדל', כך שהגד זהו חרדל ממש. לבן כמו צבע החלב שהביא להם, וצפיחית בדבש רומז לחמאה כיון שצפיחית בדבש זה: 'רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּסוֹלֶת זוֹ שֶׁהִיא צָפָה עַל גַּבֵּי נָפָה וְנִלּוֹשֵׁית בִּדְבַשׁ וְחֶמְאָה' (מכילתא), כעין החמאה שצפה על החלב: '"חמאה" - שומן החלב שקולטין מעל פניו' (רש"י; בראשית שם), וזה דבר משובח כעין שמערבים את הסולת שצפה בדבש וחמאה ונעשה מאכל משובח. ובפשטות, הצפיחים בדבש נעשית ע"י סולת דבש וחמאה, ולכן מרמז לנתינת החמאה ע"י אברהם (וגם לר”י שמובא שם קודם: 'רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּאִלְפָס וּכְעֵין אִסְקְרִיטָוָן', הוא חולק על עניין הנפה של ר”א, אבל גם אצלו זה נעשה ע”י שימוש גם בחמאה). גם אברהם נתן את המאכלים לשלושת המלאכים, ולכן מרמז כנגדם: 'מאן נינהו שלשה אנשים? מיכאל וגבריאל ורפאל. מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום' (ב”מ שם). לכן כנגד מיכאל שבא לבשר את שרה זהו צורתו כזרע גד, שהלשון "גד" כרמז להגדה – שהגיד לשרה שיוולד לה בן. בנוסף, הוא עגול, כרמז שבישר שבעוד שנה עגולה מהיום יוולד לשרה בן: "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך" (בראשית יח,י). '"כעת חיה" – כעת הזאת לשנה הבאה' וכו' (רש”י). (וכן כרמז לבנים, שאכילת כוסברה משפיע על הוולד: 'דאכלה כוסברתא, הוו לה בני בישרני' [כתובות סא,א]). צבע לבן רומז לגבריאל שהלך להפוך את סדום, שזהו לטהר את הארץ מרשעות אנשי סדום, ולכן נרמז בלבן כרמז לטהרה; וכן בעקבות הפיכת סדום התגלה מקום מלח, כעין הנאמר: “גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים [וצבוים] אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט,כב). טעם צפיחית בדבש מרמז על רפאל שבא לרפא את אברהם מהמילה, לכן זה נרמז בדבש שהיו משתמשים בו כתרופה, שהיו שמים על המכה כדי שלא תזדהם; או שמיני מתיקה גורמים לאדם כח, וזהו כעין רפואת אברהם מחולשתו בשל ברית המילה. אולי גם אכילת המן במדבר אפשרה להם להדבק בתורה: 'לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה: אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו, והן בטלים מן התורה! אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר, והתורה נכללת בגופן. מכאן היה ר' שמעון אומר: לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' (מכילתא; שמות יג,יז). לכן נרמז כנגד חלוקת היום בלימוד תורה: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד' וכו' (קידושין ל,א). שכך זרע גד רומז למקרא, שגד לשון להגיד, שזהו הנאמר בתורה: “וידבר ה' אל משה לאמר". לבן רומז למשנה, שזהו התושב"ע שעוברת בדורות, וזהו רמז כעין להעביר את התורה לבן ("לבן" בניקוד שונה), שהתלמידים נקראו בנים: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים' וכו' (ספרי; דברים ו,ז), כך שכעין רומז על המשנה שהיא העברה לבן – לתלמיד את התושב"ע במסורת. צפיחית בדבש זהו בצק, כעין לחם, שזה רומז לתלמוד: '"כל משען לחם" אלו בעלי תלמוד, שנאמר (משלי ט, ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (חגיגה יד,א).