"ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח). א"י השתבחה בשבעת המינים, מעלת א"י היא שבפירותיה נשפע קדושה מהשכינה השורה בארץ, כמו שאומר הב"ח: 'הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח ; טור או"ח בסימן ר"ח). (אולי לכן נאמר פעמיים "ארץ" בפס' כרמז שהארץ התחתונה מושפעת הארץ העליונה). לכן נראה שנרמז בשבעת המינים כעין כנגד שבעת ימי השבוע, שכולם מתחברים לשבת, שכך א"י היא במעלת שבת קודש שמקשרת לשכינה את כל המציאות; לכן יש שבת הארץ (שמיטה) כגילוי שיש בה מעלת שבת קודש. לכן בבריאה מתחיל ב"בראשית": '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). שהעולם נברא כדי שיתקדש ע"י התורה ובנ"י, ועיקר התורה זה דווקא בא"י ('ד"א: "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. ... כיוצא בה אתה אומר: ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [ספרי; "עקב", מד]), לכן פותחת התורה בגילוי שהארץ שלנו שזהו הבסיס לחיבור תורה ובנ"י. זהו גם גילוי של שבת שהיא דוגמה של העולם מתוקן, ששבת היא דוגמה לעולם מקודש כעין לעתיד לבא שהעולם יתוקן ע"י בנ"י והתורה, ולכן: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב), ולכן גם שבת היא זמן להתקשרות לתורה: 'רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה' (יר' שבת טו,ג). לכן התורה נתנה דווקא בשבת ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' [שבת פו,ב], שיש קשר בין שבת ותורה), והיה אז גילוי של כעין לעתיד לבא שהעולם יתוקן: 'דתניא: רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). כך גם א"י היא מקום של גילוי תורה, לכן נרמז בה על שבת בכך שיש בה שבעה מינים כעין כנגד שבעת ימי בריאת העולם, כגילוי שבת, שה' שבת ממלאכתו בבריאת העולם ביום השביעי בסיום שבוע הבריאה, ששבוע שמסתיים בשבת זה גילוי שה' ברא את העולם, שבטבע אין משהו שמסמן את הזמן של שבוע שלא כיום וחודש ושנה שזה מתבטא בסיבוב כדור הארץ הירח והשמש; וכן שבע כגילוי של התקדשות כל ימי השבוע (וכן א"י היא מקום בריאת העולם, מציון, ממקום אבן השתיה: 'תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם' וכו' [יומא נד,ב], כרמז לבריאת העולם ולקידושו במקום המקדש) (וכן בתורה יש גילוי של שבעה ספרים [שבת קטז,א], כגילוי קשר לתיקון העולם בגילוי מלכות ה' שברא את העולם ומנהיגו. וכן א"י היא ארץ שבעת העממין, כרמז לגילוי של שבעה כשבת בגילוי אדם בארץ). לכן בשבעת המינים גם נרמז כנגד בריאת העולם: חיטה כנגד יום ראשון בו ה' ברא את העולם, שזה נעשה ע"פ התורה: 'כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה: "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב"ר א,א). לכן קשור לחיטה שקשורה לדעת: ' ... ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א), לכן מרמז על חכמת ה' המתגלה בתורה שבזה ה' ברא את העולם. כמו"כ ביום הראשון נברא האור, שזה רמז לחכמת ה' בתורה: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), שזה כרמז בחיטה שקשורה לדעת. שעורה כנגד יום שני בו הופרדו הרקיע והמים, שזה נרמז בלשון שעורה כעין שער, שער השמים למעלה מהעולם שרמוז ברקיעים. כמו"כ, שעורה זה מאכל בהמה, כרמז שבאדם יש גוף חומרי כעין בהמה, ונשמה משמים; שזה מאכל בהמה אבל גם בו מתגלה כח הדעת (שזהו שאמר ר"י 'טעם דגן'), שזהו רמז שבאדם יש כח הדעת שזה גילוי חלק אלוקי באדם, שכך מעלה את הגוף החומרי כבהמה שלמטה, להקדש כעין למעלה (כעין מים של מטה ושל מעלה). בנוסף, כעין רמז שבשעורים עושים בירה, שהמים הפשוטים נעשים לחשובים, כעין מים של מטה נהפכים לכעין מעלה מעל הפשוט (בחשיבותם), וכן יש בהם קצף למעלה כעין הרקיע למעלה, וכן שיכרות כעין שדעתו עולה למעלה בהקשר של המים – הבירה הזו. גפן כנגד יום שלישי בו הופרדו היבשה והים, שכך עושים בגפן הפרדה בין הפרי למימיו, שסוחטים אותו להפכו ליין. כמו"כ כעין רמז לבריאת האילנות בשלישי, שהגפן מהחשובים שבאילנות בחשיבותו בשל שעושים ממנו יין חשוב (ראה גם ראב"ע תהלים קה,לג). תאנה כרמז ליום רביעי, שאותיות נ' ול' מתחלפות (רש"י; ויקרא יט,טז), וכך כעין תאנה יוצא תאלה, כעין 'תלה', שה' תלה את השמש ירח וכוכבים ביום הרביעי. (אולי גם תאנים מצוי בהם תולעים [משנה; ב"ב ו,ב], לכן כעין רמז בשמש שצריך לבדוק באור שלא לאכול תולעים). רימון כנגד יום חמישי, כעין בנמצא בו המילה 'רם' ו'המון', שרם כרומז לציפורים שנבראו בחמישי שעפות במרום. ו'המון' כרמז לדגים בים שהם המון דגים. זית רומז לשישי בו נברא אדם, שיכול להתעלות מעלה מעלה (ולזכור את ה' בכל פרט בחייו), או ח"ו להתדרדר שזהו כעין לשכוח את ה' ח"ו; לכן נרמז בזית שמצד אחד שמן גורם לזיכרון ומצד שני הזית גורם לשכחה: 'דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה' (הוריות יג,ב); זהו "זית שמן", שתלוי במה שיבחר. דבש מרמז על השבת עצמה, שיש מצוה לענג את השבת, שזהו כרמז בתמר, דבש מתוק לכבוד השבת; וכן תמר לשון תמיר – גבוה, שהשבת מעלה את העולם כולו לקדושה. שכך זה מעלת א"י לקדש את העולם להיות כשבת לה'.