"זכור את יום השבת לקדשו" וגו' (שמות כ,ז). יש הבדלים בנוסח הדברות בין הנאמר בספר שמות לבין הנאמר בספר דברים; אחד מהן הוא ההבדל בדברה של שבת, שכאן נאמר "זכור" ובדברים נאמר "שמור" (דברים ה,יא). אבל יותר מזה, כל הפרשה שונה, שכאן זה כנגד בריאת העולם ושם זה כנגד יציאת מצרים. מביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא', “יתרו"), שאמנם מובא בחז"ל ששני הדברים נאמרו כאחד: 'כדתניא: (שמות כ, ז) "זכור” (דברים ה, יא) "ושמור" בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר, ומה שאין האוזן יכול לשמוע' (שבועות כ,ב). אולם בכ"ז בכתיבה בלוחות יש הבדל, שבלוחות הראשונים נכתב הנאמר בספר שמות, ובלוחות השניים נאמר כנוסח שבספר דברים, והראיה מדברי חז”ל על הנכתב בכיבוד הורים: 'שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם "טוב" ובדברות האחרונות נאמר בהם "טוב”? … הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום פסקה טובה מישראל' (ב"ק נד,ב – נה,א), הרי שיש הבדל בין הלוחות, והכתיבה היא בראשונים כנוסח שבשמות, ובשנים כנוסח שבדברים. והסביר שההבדל בנוסח שבדברות בעניין שבת קשור לשינוי במעמדם בין מקודם לחטא העגל שאז היו כמלאכים לבין לאחר העגל שאז ירדו ממדרגתם, ראה בדבריו. אולי אפשר להוסיף שכיון שנאמר רק כנוסח אחד אז היה ראוי להביא זכור בראשון, כיון שלמדו חז"ל: '"זכור" ו"שמור", זכור מלפניו ושמור מלאחריו. מכאן אמרו: מוסיפין מחול על הקדש, משל לזאב, שהוא טורד מלפניו ומלאחריו' (מכילתא), שזהו גילוי כעין ששבת בראשית היתה קודם ליציאת מצרים, ולכן זה לפני שבת וזה אחריו. כך שזכור הוא הראשון בגילוי של שבת, ולכן הוא הראוי להכתב ראשון. בנוסף, הלוחות הראשונים הם גילוי של מעמד מתן תורה שהיה בגילוי ברבים, לכן אז היה ראוי להאמר גילוי של שבת בלשון זכור כדי לרמז על מעמד השבת בקשר לתורה, שיש להכריז להודיע זאת לבנ"י: 'תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה: רבש"ע, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקב"ה: זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך; היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו"' (ב”ר יא,ח). כך שהיה עניין שזה יתגלה ברבים, ולכן זה במעמד מתן תורה, שזהו בלוחות הראשונים; וזה קשור לשבת בראשית, שבבריאה הימים היו זוגות חוץ משבת ולכן בנ"י הם בני זוגה. אולי גם אפשר ע"פ הנאמר על טובה בכיבוד הורים שזה מרמז על כלל ההבדלים, שהיסוד הוא הפסקת הטובה. לכן גם כאן אם בלוחות היה מודגש שבת של יציאת מצרים, והם הרי נשברו, היה בזה ביטול של גילוי השבת כמנוחה מעבדות לישראל, שהיה בזה קטרוג להשפיע מכך כח גדול לשעבוד, שכמו שבעקבות חטא העגל פסק הגילוי שנעשה שלא יהיו בשעבוד מלכויות (ע"ז ה,א), כך היה מתחזק ע"י ביטול גילוי השבת בגילוי הגאולה ממצרים, והיה מביא בכך לשעבוד קשה ביותר, כעין שבטל גילוי גדול של גאולת מצרים שהיא היסוד לכל הגאולות. לכן כדי שלא תתבטל הטובה של כח להקלה על השעבוד ולגאולה, לכן לא היה גילוי של שבת יציאת מצרים. אולי אפשר ששבת כנגד כל התורה כולה ('בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה. בתורה, דכתיב (שמות טז): "עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי", וכתיב (שם): "ראו כי ה' נתן לכם את השבת". בנביאים, דכתיב (יחזקאל כ): "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו', וכתיב (שם): "ואת שבתותי חיללו מאד". בכתובים, דכתיב (נחמיה ט): "ועל הר סיני ירדת", וכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו'' [יר' נדרים ג,ט]), שהיא מקשרת לכל התורה (שמכריזה על אלוקותו של ה'), והנה במתן תורה בטל כח מלאך המוות (ע"ז ה,א), שזה נעשה ע"י שהאדם נעשה מתוקן שאין ליצה"ר שליטה בו, וממילא גם לא שייך למלאך המוות להמית שזה מכח החטאים ('אין ערוד ממית אלא החטא ממית' [ברכות לג,א). והנה ההשפעה לחטא היא ע"י יצה"ר או הגוים: ' … רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות! יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' (ברכות יז,א). לכן מי שהחטיא את ישראל בעגל היו הערב רב שהם חטאו והחטיאו וזה לא בא מבנ"י עצמם שתוקנו ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]). לכן בלוחות הראשונים נאמר על שבת בראשית כדי שלא ישברו הלוחות בגילוי של שבת יציאת מצרים שבזה השורש הוא יציאה מיד מצרים שם שקענו במ"ט שערי טומאה בגלות, שהושפענו מהם, וכך ע"י השבת שזה גאולה מתחת ידם זה גם גילוי לטהרה מהחטא שהגוים מחטיאים. וזה יסוד גדול וחשוב לתיקוננו ותיקון העולם, בפרט לאחר שהגוים הם אלו שגרמו לנו ליפול חזרה לחטא. לכן זה לא נאמר בלוחות ראשונים כדי שלא יתבטל כח זה, אלא זה נאמר בשנים וכך משפיע קצת לחזרה לכח מעמדנו שהיה קודם לעגל, ע”י ביטול גילוי העגל שנעשה מהחטאת הגוים. עוד אפשר שבמעמד מתן תורה היה קיום לעולם שבבריאתו נתלה בקבלת התורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא): "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א), לכן ראוי לגלות זאת במצוות שבת שכנגד בריאת העולם, להראות את הקשר (ובפרט ששבת ככל התורה, כך שמרמז על כל התורה שנתנה), ולכן היא הנכתבה בלוחות הראשונים. כמו"כ בדומה, "זכור" זה כנגד מצות עשה שהוא גדול יותר מל”ת, שזהו "שמור" שהוא כנגד מצות ל"ת (ראה רמב”ן על הפס'). לכן כיון שבנ"י היו במעמד גדול במתן תורה, אז היה ראוי להתגלות "זכור" שכנגד מ"ע. ובפרט שבנ"י אמרו "נעשה ונשמע", שזהו כגילוי של עשיה, ובזה מעלתם כמלאכי השרת שכך אומרים (שבת שם), והמלאכים נשלחים לעשית רצון ה' (שזהו לשון מלאך – שליח) שזהו כגילוי מ"ע, לכן אז היה ראוי להתגלות "זכור", וזה קשור לבריאת העולם שה' ברא – עשה את העולם, לעומת שבת כנגד יציאת מצרים שזה ביטול העבדות – כל"ת. אולי גם שבת היא כעין לעתיד לבא ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]), שאז האדם יעשה בטבעו את רצון ה' ולא יחטא, ולכן אין כ"ך גילוי של ל"ת כיון שלא צריך לצוות, כיון שהאדם לא ירצה לחטוא בטבעו, ולכן זה נרמז בהתחלה בזכור – מ"ע, כגילוי למעלת השבת הגדולה, אבל לאחר שחטאו בעגל ראוי שיודגש שאנו בעולם של יצה"ר ולכן צריך לדבוק בתורה ומצוותיה ולהזהר חזק מלחטוא בשל כוחו של יצה"ר, וזה קשור לכח קדושת השבת שמחברת לקדושה. אולי אפשר ש"זכור" מרמז על קידושנו את העולם, שזהו שלמדו מזה מצוות קידוש על היין: 'ת"ר: (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", זוכרהו על היין' וכו' (פסחים קו,א). שזה מודגש במיוחד במ”ע, שאז רואים שאנו מגלים את שם ה' בעולם (לעומת ל”ת שלא תמיד מוכח גילוי שם ה', כי פעמים שאדם סתם לא עושה כלום מעצמו), ודבר זה מתגלה בשבת שאנו נחים ומקדשים על היין כמו שה' נח בבריאת העולם וקידשו, שאנו מתדמים בשלמות לקב"ה כגילויו בנו, שדבר זה במעלתו לא ראוי להיות מודגש חזק לאחר שחטאו בעגל נגד רצון ה', לכן בלוחות לא נכתב אלא דווקא בראשונים שלפני החטא. ומצד שני ב”שמור” שזה מצוות ל”ת פחות ראוי להתגלות כנגד בריאת העולם, כיון שבבריאת העולם ה' שבת מל”ה מלאכות (כמו שמביא מרן הגאון הגרש”ג זצוק”ל זיע”א מהזוהר ומברר זאת), ולכן במעמד מתן תורה שזהו גילוי של הלוחות הראשונים (כי הלוחות השנים ניתנו כשעלה בפעם השלשית), שאז העולם התקבעה מכח התורה (שהיה תלוי בקבלת התורה), שזה מראה על גילוי קשר לבריאת העולם, אז היה מתגלה בשבת במלאכות כעין ל”ה ולא ל”ט שזה קשור ליציאת מצרים (כמו שהביא תוס' מהמדרש ש“פרך” בא”ת ב”ש יוצא 'וגל' = ל”ט), לכן ראוי שה”שמור” שזהו ל”ת שזהו כרמז לל”ט מלאכות האסורות בשבת לא יהיה רשום בלוחות של מעמד מתן תורה אלא בנתינה השניה לאחר החטא שרואים שנופלים בחטא ולכן צריך להזהיר בל”ת, וזה מתגלה בל"ט מלאכות שלא לעשות; והעגל נעשה ע”י הערב רב שהחטיאו ולכן זהו גילוי כנגד יציאת מצרים שכך גם צריך להתנתק מהשפעתם כמו שהתנתקו ממצרים. אולי זה קשור לכתרים שנלקחו מאתנו בשל חטא העגל, שמובא שבכח מעלת שבת יכולים לזכות לקבלם זמנית לשבת (כך שמעתי ממרן הראשל”צ הרב מרדכי אליהו זצוק”ל זיע"א), אולי לפי זה אפשר שכאשר נשברו הלוחות היה בזה כעין הפחתת כח לגילוי שבת אצלנו, לכן אמנם גילוי של "זכור" בשיאו שזהו מ”ע ובריאת העולם שבזה אנו מראים שאנו כעין גילוי של ה' בעולם, בזה נעשה כעין הפחתה בגילוי בנו, וכך גם אנו לא ראויים לכתרים, שלכן נלקחו מאתנו, אבל כיון שנשאר “שמור” שזהו ל”ת וכנגד יציאת מצרים שזה פחות במעלתו, אז דרך זה אנו עולים שלב ומזה עוד שלב שיתגלה גילוי של דימוי לה' של "זכור” ובריאת העולם. אבל אם "שמור" היה ראשון ובו היה פגם, אז הינו כ”ך רחוקים עד שכעין לא הינו יכולים להגיע להתקשר לדרגת “זכור”, לכן ניתן כך שזכור בלוחות הראשונים, וכך אנו יכולים להתעלות חזרה שנראה כמו דומים לה' דרך "שמור” ועליה ממנו למעלה, ולכן נהיה ראויים לכתרים שמראים על מלכותינו, שזהו שאנו כעין קשורים בגילוי שלמות לקב"ה מלך העולם. אולי אפשר גם שהשבת כנגד כל התורה, והנה בעקבות העגל ה' רצה לכלות את ישראל, וכן הלוחות נשתברו, ומשה ביקש והתחנן לקב"ה שיסלח לישראל, והקב"ה סלח והביא את הלוחות השניים; וזה בזכות שמשה לא היה קשור לעגל אלא למתן תורה. והנה אם היה בלוחות הראשונים גילוי של שבת יציאת מצרים זה היה מעלה את מידת הדין בטענה שמי שעשה את העגל זהו הערב רב שיצא עמם ממצרים, וזה היה בשל שמשה רצה לקבלם לישראל. לכן אם בשבת היה דגש על יציאת מצרים זה היה מעלה גילוי של תורה (ששבת כנגדה) ויציאת מצרים שאז משה הכניס את הערב רב, ולכן היה עולה הקטרוג שגם משה קשור לעשיית העגל, בכך שהביא את הערב רב שהחטיאו, ואז היה קושי להגן על ישראל ולכפר וכן להביא את הלוחות שוב לאחר שנשתברו בשל החטא; לכן נתן קודם לחטא דווקא שבת בריאת העולם שבזה אין הדגשת קשר חזקה ליציאת מצרים בכדי שיעלה הקטרוג.