'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג): "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'מנין – לגדולת מרדכי. מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים, לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). הגמ' שואלת איפה נרמז מרדכי בתורה, ועונה שזה המר דרור שבסממני שמן המשחה, שמרמז על שמו ועל גדולתו של מרדכי. אולם לכאורה למה דווקא בשמן המשחה זה נרמז, למה לא בסתם מקום אחר? כמו כן למה נרמז דווקא בתרגום לארמית? אולי אפשר שזה בא דווקא כך כדי לרמז על מהותו של מרדכי, שהוא מייצג מלחמת חורמה בע"ז, כמו שלכן לא הסכים להשתחוות להמן בשל שעשה עצמו ע"ז (מגילה י,ב), או שם על בגדו צלם ע"ז (אסת”ר ו,ב). לכן נקרא יהודי: 'רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה "יהודי"? על שום שכפר בע"ז, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג, יב): "איתי גוברין יהודאין" וגו'' (מגילה יג,א). לכן כשבאים לרמז על מרדכי זה קשור במלחמה בע"ז. והנה המקור שהכופר בע"ז נקרא יהודי זה מפס' בדניאל שנאמר בארמית, לכן נרמז על מרדכי בתרגום לארמית. בנוסף, זה בא כרמז שבנ"י במהותם נגד ע"ז, ולכן זה מתגלה בארמית כרמז שעומדים נגד הע"ז של הגוים שמדברים שלא בלשון הקודש. והנה המקדש קשור למלחמה בע"ז, כמו שמביא הרמב"ם: ' … על כן השאיר יתעלה אותם מיני עבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין בהם אמת – לשמו, וציוונו לעשות אותם לו יתעלה. כך ציוונו לבנות לו מקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה,ח) … באותו תחכום אלוקי הושג שנמחה זכר עבודה זרה, והתקבע היסוד הגדול האמיתי באמונתנו, והוא מציאות האלוק וייחודו, מבלי שיירתעו הנפשות ויחושו ריקנות כתוצאה מביטול העבודות שהורגלו בהן ושלא נודעה אז עבודה זולתן' (מורה נבוכים ג,לב). לכן נרמז על מרדכי שמהותו זה מלחמה בע"ז בשמן המשחה שבה נמשח המשכן שייעודו זה ביטול הע"ז. כמו כן, המשכן נעשה בעקבות חטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), והוא בא לגלות תיקון לחטא העגל ('דבר אחר: "משכן העדת", עדות לכל האמות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריא, עד שנתרצה להם הקדוש ברוח הוא. אמר משה: רבונו של עולם, ומי מודיע לאמות שנתרצית? אמר לו: לך אמר להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה, ח). לכך כתיב "משכן העדת”, שהמשכן מעד שהשכינה בישראל' [תנחומא "פקודי" סימן ב]), כך גם כאן מרדכי הכופר הגדול בע"ז בא לגלות תיקון למעשה ההשתחוות לצלם נבוכדנצר שזה היה שורש מעשה פורים: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? … אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג): "כי לא ענה מלבו"' (מגילה יב,א). לכן כמו שהמשכן מגלה כפרה על מעשה העגל, כך אצל מרדכי התגלה תיקון למעשה ההשתחויה לצלם נבוכדנצר. (וכן בעגל לא חשבו לעבדו כע"ז באמת, אלא רק כמורה דרך [רמב"ן; שמות לב,א], וכך גם כאן מה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר היה רק לפנים ולא כהשתחויה לעבודתו). אולי גם נרמז על מרדכי בשמן המשחה שבו משחו את המשכן והכלים, כרמז להכנת המשכן, שזה מרמז על כך שמעשה מרדכי היה בעניין שקשור למקדש, שזהו שאסתר עלתה למלכות בעקבות מות ושתי במשתה, שנעשה כחגיגה שלא יגאלו ישראל ולא יבנה הבית: ' ... כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק, אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו. בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי' (מגילה יא,ב). וכן היה קטרוג בשל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש שנעשתה על שלא יגאלו, שלכן אז עלה הקטרוג על שהשתחוו לצלם (שם יב,א; שתלמידי רשב"י אמרו שהגזרה באה בעקבות שנהנו מסעודת אחשוורוש, ורשב"י ענה שזה לא מספיק כדי לחייב את שאר המקומות ולכן אמר שזה בשל השתחוו לצלם. ולכאורה תמוה מה קרה עכשיו שמידת הדין נזכרה במה שהיה לפני שנים רבות מאוד? אלא שרשב"י מודה שהשורש זה הסעודה, שלכן זה מסופר במגילה, וכן מהסעודה היה בהמשך את עליית אסתר, שהצילה את ישראל, כך כרמז שקשור לגזרה; וכן לא אמר שטועים אלא שזה לא מספיק. לכן משמע שהחיוב הוא על שהשתחוו לצלם, אולם הדבר שהעלה זאת עכשיו היה שנהנו מסעודת אחשוורוש). לכן כיון שמעשה פורים קשור בסעודה שרומזת שלא יבנה המקדש, לכן מרדכי שהיה כמתקן זאת נרמז בשמן המשחה שמושחים את המשכן בתחילתו, שכך מרדכי מגלה על הכח להקמת המקדש ולכן הגאולה באה דרכו. (וכן בפועל מי שהוציא צו להמשיך את בניית המקדש היה בנה של אסתר, כך שסיפור פורים קשור להקמת המקדש, ולכן נרמז על שמן המשחה שמושחים בהקמת המשכן). וכן אחשוורוש הוציא את כלי המקדש לשימוש חולין – לסעודתו (שם יא,ב), ולכן מרדכי נרמז בהיפך מזה, בשמן המשחה שמקדש את הכלים. אולי אפשר שרומז בשמן המשחה למשכן, שהמשכו במקדש; ובמקדש יש את לשכת הגזית שם ישבו הסנהדרין, שמרדכי היה אחד מהם: 'אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות. והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון' (מגילה יג,ב). וכך הציל את אחשוורוש, שזה היה חלק מתהליך ההצלה, שאח"כ שינת אחשוורוש תנדוד ויקרא בספר הזכרונות על מעשה מרדכי, וכך יחל הסדק מחברותו של אחשוורש עם המן (שבא לתלות את מרדכי שהצילו). לכן גם נלמד בלשון תרגום, כרמז שאותם שנים דיברו בשפה אחרת שלכן חשבו שלא יבינו אותם, אולם מרדכי הבין כיון שידע שבעים לשון, ולכן נרמז בשפה נוספת ללשוה"ק – שזהו בארמית.