"שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש" (שמות כט,ל). 'יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט, ל): "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד", מי שראוי לבא אל אהל מועד' (יומא עב,ב-עג,א). 'יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו וכו' – יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו? רישא דברייתא הכי תניא לה בת"כ, גבי עשירית האיפה: "והכהן המשיח" אין לי אלא משיח, מרובה בגדים מניין? תלמוד לומר: "והכהן". יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר: "תחתיו מבניו”, מי שבנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו? תלמוד לומר: "שבעת ימים ילבשם הכהן" וגו', יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לכפר בקודש. וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים: "לכהן תחת אביו" מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אף על פי שאין ממלא את מקומו? ת"ל: "ואשר ימלא”. תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד - לכפר בקודש ביום הכפורים, עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו, יצא זה שאינו ראוי וכו', דלאו כהן גדול הוא' (רש”י). למה שונה כהן משוח מלחמה מכה”ג שלכן אין בנו ממשיך אותו?: 'דלאו כהן גדול הוא. ובספרי פ׳ שופטים בפרשת המלך איתא: "יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל", אם מת בנו עומד תחתיו. והנה לפי״ז צריך באור מה גרע כהן משוח מלחמה משאר הפרנסים שאין בנו עומד תחתיו? ואפשר לומר: משום דמעקרי פעולות משוח מלחמה להעריך דבריו לפני העם קודם המלחמה, ולמנוע לצאת למלחמה את מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ולאמץ את לב הלוחמים שלא ירפו ידם, ושלא יהיו החלשים ממסים את לב העם וכדומה מן הזריזות. היתרות הדרושות להמצביא במלחמה, ובירושלמי תענית פ״ד ה״ה מבואר שבעל משרה כזו צריך גם להבחין בין נגוני קולות שונים, ולכן מכיון דבתכונות וכשרונות האיש הזה תלוים עניני נפשות לכן אי אפשר להנחיל משרה זו מאבות לבנים, כי אולי לא ירצו הבנים פעולתם, ונמצא הצבור מסתכן על ידם; ולכן בכל פעם צריך לבחור איש המוכשר ומסוגל לזה בכל פרטיו. ולפי זה נראה דאם הבן מוכשר באמת בכל דבר למשרתו אז בודאי הוא קודם לאחר, וכך גם הסברא נוטה' (ת"ת). אולי זה רמוז שרש"י מביא על בן הכה"ג: 'יכול אף על פי שאין ממלא את מקומו? ת"ל: "ואשר ימלא”', שלכאורה זה מיותר שהרי אנו לא דנים כאן מתי בנו של הכה"ג לא ממשיך, אלא רק שיש הבדל בין משוח מלחמה לכה"ג שבנו ממשיכו. אלא נראה שרש"י רצה לרמז לדברי הת"ת, שבמשוח מלחמה יש קושי לעמוד כראוי בתפקיד הזה, ולכן אין בנו נעשה ראוי להמשיכו אוטומטית; וזהו כעין שבנו של הכה"ג ממשיכו אבל זה רק כשבנו ראוי לכך, שזה בדר"כ כך ולכן נאמר בסתמא שממשיכו, ומזה מובן למה במשוח מלחמה נאמר שאין בנו ממשיכו כי בדר"כ הוא לא ממלא את מקום אביו כראוי. אולי אפשר שגם אם בסה"כ בנו ראוי לתפקיד מצד עצמו, בכ"ז כיון שקיבל את תפקידו בשל היותו בנו של אביו אז יש בזה משום חסרון בעיני האנשים, שרואים בזה כירושה ולא שבאמת מאמין בדבריו, כך שיוצא שעידודו אינו אמין (ולא משפיע כראוי) ולכן ראוי שלא לתת לבנו של המשוח מלחמה להמשיכו. אולי אפשר שבמלחמה יש חסרון שמקצרים חיי אנשים, ואמנם זה נעשה כראוי ולשם שמים (ומעלת המלחמה גדולה ביותר) אולם בכ"ז כיון שיש בזה גילוי של קיצור חיי אדם לא ראוי שזה יעבור בירושה, שבזה נראה כקשר למיתה, ולכן אז זהו כעין הדין שלא חותכים בברזל את אבני המזבח בשל גילוי של קיצור חיים שנעשה בגילוי ברזל: '"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ,כא). '"כי חרבך הנפת עליה" וגו', (מכאן) היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך' (מכילתא). אמנם יש מעלה גדולה ביציאה למלחמה, ולכן יש גילוי של כהן משוח מלחמה, אבל כשעובר בירושה כעין לא מתגלה בגילוי העברה לבנו כל מעלות קדושת המלחמה, אלא הדגש על זכות ירושה, ולכן נשאר רק שזה תפקיד שקשור להבאת קיצור חיים ולכן לא ראוי שיתגלה כך. אולי גם כעין הנאמר על אבני המזבח: 'רבי יוחנן בן זכאי אומר: הרי הוא אומר: "אבנים שלמות תבנה", אבנים שמטילות שלום' (שם). שכך גם במשוח מלחמה זה צורך השעה שיצאו להילחם, אבל כשזה בא לעבור בירושה זה נראה כבר כעין קבוע בעולם, ולכן אז באים להדגיש שהכהנים מביאים שלום (כעין המזבח), שזו המטרה ולא שהמלחמה ראויה לתמיד; לכן לא עובר לבנו, שזה כמגלה שלא ראויה המלחמה תמיד (שכך גם קוראים לעיר לשלום לפני שיוצאים למלחמה איתה).