'תנו רבנן: נעמן גר תושב היה. נבוזר אדן גר צדק היה. מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים; ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק' (סנהדרין צו,ב). בפשטות חז"ל באו להדגיש בזה שאפילו מאותם רשעים יצא בסוף חיוב, שזה בא ללמדנו על כח התשובה שיש בעולם. או אולי בא לרמז שאפילו באותם רשעים יש נקודת חיוב שבזכות זה יכלו להתקיים, שאילו היה רק רע, לא היו יכולים להתקיים כלל בעולם (אלא שלכאורה יקשה על זה ההמשך שבנבוכדנצר ה' גם רצה להכניס מצאצאיו תחת כנפי השכינה והמלאכים קטרגו נגד, הרי שלא היה בו כלל נקודת חיובית? אלא שאפשר שמעצם זה שה' רצה לגייר מצאצאיו זה מראה שהיתה בו נקודה שהיתה יכולה להיות חיובית, אלא שבשל חטאו הגדול ה' לא פעל לקרבם ולכן נשארו בטומאתם, אבל היה בהם נקודה שהיה ראוי ממנה לגיירם). אולי אפשר שבכל אחד יש גילוי שמגלה על שורשו-מוצאו שמגלה בעולם, לכן מובא על אותם צאצאים דגש מסויים – שלימדו ברבים או שלמדו תורה במקום מסויים. שכך צאצאי סיסרא למדו תורה בירושלים, שמסיסרא לומדים את דיני קולות השופר ('דכתיב (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון; וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה, כח): "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא", מר סבר גנוחי גנח, ומר סבר ילולי יליל' [ר"ה לג,ב]), וכך בירושלים יש גילוי מיוחד של תקיעת השופר: 'יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה' (משנה; ר"ה ד,א). 'כבר בארנו פעמים כי מקדש תקרא ירושלים כולה, ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל' (פירוש המשניות לרמב”ם). סנחריב בלבל את האומות: 'כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר (ישעיהו י, יג): "ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים”' (ברכות כח,א). לכן אצלו מתגלה עניין של השפעה על הרבים – שלימדו תורה ברבים. כמו”כ ע”פ חז”ל סנחריב הוא שהגלה את עשרת השבטים (במדבר רבה כג,יד [וכן יוצא מסנהדרין צד,א, שלסנחריב היו שמונה שמות, שמזה יוצא שהוא זה שמובא בנ"ך (בשמו האחר) שהגלה את עשרת השבטים]), שעשרת השבטים היו רוב בנ"י, ולכן מתגלה בו לימוד תורה ברבים. ויותר מזה, נאמר בגמ': '(ישעיהו י, כז) "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן". א"ר יצחק נפחא: "חובל עול" של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו. בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה' (סנהדרין צד,ב). כך שמפלת סנחריב באה ע"י תורה ברבים, ולכן בצאצאיו התגלה לימוד תורה לרבים. מצאצאיו של המן למדו תורה בב”ב, שהיא העיר של ר”ע ('ת"ר: "צדק צדק תרדף", הלך אחר חכמים לישיבה … אחר רבי עקיבא לבני ברק' [שם לב,ב]). ור”ע היה נושא כליו של בר כוכבא: 'רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח' (רמב”ם; הל' מלכים ומלחמות יא,ג); בין אם הכוונה כפשוטו שעזר לו פיזית במלחמתו, ובין אם זה כביטוי שהיה מזרז אנשים לעזור לבר כוכבא (שזה קצת תמוה שהרמב”ם ידבר בהלכות בצורה משלית שכזו...), בכ”א ר”ע עזר לבר כוכבא שנלחם ברומא – באדום. לכן בני המן העמלקי, שהוא צאצא של אדום – עשו, והוא (המן) בא להילחם בישראל (להשמיד את כולם) וישראל נלחמו בו (וכן שאר האנשים שישראל המיתו בפורים היו ע”פ התרגום מבני עמלק [ראה בהרחבה 'מועדי ישראל', 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א] כך שקשורים לעמלק כמו המן), כנגד זה מתגלה בצאצאיו שמתגלים כקשורים לר”ע שהיה קשור למלחמה באדום; וכמו שר”ע עזר לבר כוכבא שהיה המנהיג העיקרי – המלך, כך בדומה אצל המן הוא היה שר של אחשוורוש המלך שהוא העיקר. אולם נראה שיש בזה גם רמז שר”ע היה טוען לגאולה במלחמת בר כוכבא (כמו שאומר הרמב”ם, וכן נאמר ביר'): 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב", דרך כוזבא מיעקב' (יר' תענית ד,ה). כך שיש בו גילוי של מלחמה וגאולה, שכך כעין התגלה ברמז בצאצאי המן בבני ברק עירו של ר”ע, שבהמן היה גילוי של מלחמה (שרצה להשמיד את ישראל) וגאולה, שאז היה הזמן של תחילת הגאולה מגלות בבל (וכן הסעודה של אחשוורוש בסיפור פורים, שבו הומתה ושתי ועלתה אסתר שהפילה את המן, היה קשור לעניין גאולה, שאחשוורוש עשה את המשתה כציון שישראל לא יגאלו כמו שניבאו להם [מגילה יא,ב]); שזהו עניינו של עמלק, שבא להילחם כשמגיע זמן גאולה, כמו שמובא בחז”ל: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה,יז). '"בצאתכם”, בשעת גאולתכם' (ספרי). (וכן היה בגאולתנו, שהיטלר ימ"ש עלה להשמיד את ישראל, כמו שאומר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, ב'לזמן הזה' אדר, עמ' 254). נראה גם כרמז שבר כוכבא נקרא ע"ש כוכב (שכך ר"ע דרש עליו "דרך כוכב מיעקב"), וגם אסתר נקראה ע"ש כוכב – ע"ש הירח: 'ר' נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר' (מגילה יג,א). 'אסתהר – ירח יפה כלבנה' (רש”י). גם בני המן היו קשורים במניעת גילוי הגאולה, שהם היו אלו שכתבו כתב שטנה נגד יושבי ירושלים ויהודה: '"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם: אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים, כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד): "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם", ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית, והלשינו עליהם הכותים והחדילום. וכשמת כורש ומלך אחשורוש והתנשא המן, דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן' (רש"י; אסתר ט,י). לכן בצאצאי המן מתגלה ההיפך, לקדושה, שזהו בב"ב כרמז למלחמת בר כוכבא שבא להחזיר את מלכות ישראל ובניין הארץ והקמת המקדש מהחורבן. אולי רמז בב"ב, כרמז לגאולה, שאפילו מהמן הרשע מגזע עמלק שהוא (ושאר העמלקים) שיא הטומאה היפך מגילוי שם ה' בעולם, יצאו מצאצאיו שלמדו תורה, כרמז לכך שבגאולה כל העמים יעלו וירצו לשמוע את דבר ה' (“והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" [ישעיהו ב,ג]). כמו"כ, בהמן יש גילוי מלחמה ומחיית עמלק, כמו שיהיה בגאולה לעתיד לבא שיושמד זרע עמלק; וכן בכלל מלחמות קשורות בגאולה: ' … אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב). עמלק בא על רפיון מהתורה: 'אחרים אומרים: אין "רפידים" אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם. וכן את מוצא, שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה' (תנחומא "בשלח" סימן כה), לכן היפוכו בצאצאי המן זהו שלמדו תורה בב”ב, שר”ע מודגש כשיא לימוד התורה (מנחות כט,ב). אולי כרמז שהתגלה בצאצאי המן שהתגיירו, ולכן התגלה שלמדו תורה ב'בני ברק' שזה בגימטריה 364, ולהמן היו (ע”פ אחת הדעות) “ורב” בנים: 'ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר: "ורוב בניו". "ורוב" בגימטריא מאתן וארביסר הוו! אמר רב נחמן בר יצחק: "ורב" כתיב (אסתר ו, א)' (מגילה טו,ב), שכך: 'בני המן – ורב', בגימטריה 365, שזה אחד יותר, כעין רמז שבני המן הומתו, אולם לא כולם, וכך מתוכם יצא שהיו חלק שהתגיירו ולמדו תורה בב”ב, ולכן נרמז סמוך במספרים, כש'ב”ב' זה מספר אחד פחות כרמז שזה חלק מצאציו ולא כולם.