בס''ד       פרשת תצווה: האם צריך להסיר את השעון לפני הנחת תפילין

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה (כט, ו) על הכהן הגדול הלובש את המצנפת ואת הציץ: ''וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת''. הגמרא במסכת ערכין (ג ע''ב) כותבת, שבין המצנפת לבין הציץ נראה שערו של הכהן, שאם לא כן, לא יכול היה להניח תפילין בגלל החציצה שתגרום המצנפת. נחלקו האחרונים, האם שיער ארוך חוצץ בתפילין:

א. ערוך השולחן (כז, יד) סבר, ששיער אינו חוצץ גם אם הוא ארוך (וראייה מנזיר, שוודאי היה מניח תפילין), שכן השיער נחשב כחלק מהראש ממש. רק כאשר מדובר בשער ארוך ממש, אותו מטים מצד אחד של הראש לצד השני, יש מקום לומר שהוא חוצץ. כך פסק גם הרב עובדיה (יחוה דעת ב, ב) , שצירף את דעת הרשב''א שנראה להלן, הסובר שכלל אין איסור חציצה בתפילין של ראש.

ב. מחצית השקל (כז, ד''ה ומיהו) חלק וטען, ששיער אינו חוצץ רק כאשר הוא גדל בצמוד לקרקפת, אך לא במקרה בו השיער גדל הרבה, אז אינו נחשב כחלק מהראש. כך נקט גם המשנה ברורה (שם, טו) שהוסיף טענה שנראה להלן בהרחבה ביחס להנחת תפילין של יד על גבי גבס, שמלבד החציצה שיש בהנחת תפילין על שיער רב, יש חשש שהתפילין לא יהיו מונחות במקומן הנכון, והמניח תפילין שלא במקומן הנכון כאילו לא הניח כלל. ובלשונו:

''כתב בספר מחצית השקל, ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלין בלורותיהן, מלבד כי הוא דרך שחץ וגאווה, עיין מה שכתוב ביו"ד סימן קע"ו יש בו איסור בהנחת תפילין, דכיון דגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו, וחוצצים עיין שם. ובלאו חציצה נמי, בשביל הני שערות המרובים אי אפשר לצמצם שיהיו מהודקין ומונחין על מקומן כדין.''

בעקבות הפסוק ממנו למדים דיני חציצה בתפילין, נעסוק השבוע בשאלה, האם צריך להסיר את השעון כאשר מניחים תפילין. על מנת לענות על שאלה זו, נפתח במחלוקת הראשונים האם ישנו איסור חציצה בתפילין של ראש, והאם ניתן להניח תפילין של יד על גבי השרוול כאשר יש מעליהן כיסוי נוסף. ולבסוף נבדוק האם כשם שיש להימנע מחציצה בגוף התפילין עצמן, כך יש להימנע מחציצה ברצועות התפילין, ואם כן, מה יעשה המניח גבס על ידו.

חציצה בתפילין של ראש

הגמרא במסכת ערכין (ג ע''ב) כותבת, שלכאורה היה מקום לפטור כהנים מהנחת תפילין, שכן תפילין של יד הם לא יכולים להניח שכן אסור שתהיה חציצה בין הבגדים לבין גוף הכהן, והפטור מתפילין של יד פטור מתפילין של ראש. למסקנה דוחה הגמרא אפשרות זו וכותבת, שחייבים בתפילין של ראש גם אם לא מניחים תפילין של יד. כפי שראינו בפתיחה, לא ניתן להניח תפילין של ראש על המצנפת, ויש להניח מתחתיה. נחלקו הראשונים, האם ניתן ללמוד מכך שאסור להניח תפילין על גבי כובע:

א. הרשב''א (ג, רפב) סבר, שמעיקר הדין אין מניעה להניח תפילין של ראש על גבי כובע, שכן רק תפילין של יד בהן נאמר 'לאות על ידך', ודורשת הגמרא, לך לאות ולא לאחרים, צריכים להניחן תחת הבגד, אך לא לגבי תפילין של ראש בהן נאמר 'וראו כל עמי הארץ'. לטענתו, הסיבה שהגמרא בזבחים מצריכה שיראה שיער הכהן כדי שיוכל להניח התפילין, אינה בגלל שבד המצנפת חוצץ (והוא הדין לשאר כובעים), אלא שיש מצווה לשים מצנפת, ומצווה חוצצת בפני מצווה. עם זאת הוסיף (א, רפב), שכאשר מדובר בכובע עבה במיוחד, אין להניח עליו, לא מטעם חציצה, אלא שהתפילין אינן מונחות במקומן. ובלשונו:

''אבל אני אומר להלכה אבל לא למעשה, דמותר להניח של ראש על הכובע. ותדע לך, דהא תפילין של יד אין צריך להניחן על הבשר, אלא משום דכתיב בהו לך לאות, ודרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות, אבל של ראש אדרבא, דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך... וההוא דפרק קמא לא קשיא, דהתם שאני, דאיכא מצנפת שהיא מצווה, ומצווה מפסקת בפני עצמה.''

ב. הרא''ש (שו''ת ג, ד) חלק וסבר, שמדברי הגמרא במסכת זבחים ניתן ללמוד, שכשם שמצנפת חוצצת בין התפילין לבין ראש המניח, כך כל בגד חוצץ. ראייה נוספת לדבריו הביא הב''ח (כז, א) מהגמרא במסכת מנחות (לז ע''א), המשווה בין תפילין של יד לבין תפילין של ראש, וכותבת שכשם שתפילין של ראש צריכות להיות מונחות בגובה הראש, כך תפילין של יד. וכיוון שאין 'היקש למחצה', צריך להקיש ולומר, שכשם שחציצה פוסלת בתפילין של יד, כך פוסלת בתפילין של ראש.

איזו חציצה פוסלת לשיטתו? כפי שכתב המגן אברהם (כז, ד) לשיטתו נמצא שגם בגד דק מאוד חוצץ, שכן הגמרא בזבחים כותבת, שאפילו כינה חוצצת בין בגדי כהונה לבין הכהן, ועבודתו פסולה, והוא הדין בתפילין שחציצה מועטה פוסלת (עם זאת בזמנינו אין צורך לרחוץ את מקום התפילין לפני הנחתן כעצת השל''ה, שכן רמת ההיגיינה סבירה).

להלכה

נחלקו האחרונים בפסק ההלכה:

א. השולחן ערוך (כז, ה) פסק מעיקר הדין כדעת הרא''ש, שאין להניח תפילין של ראש על חציצה. עם זאת הוסיף בעקבות הריב''ש, שבמקרה של קור גדול בו אדם חובש כובע, ולא יניח תפילין אם יאלץ להסירו, יסמוך על דעת הרשב''א ויניח בחשאי על גבי הכובע (ובלבד שהכובע לא עבה מאוד, אז כאמור גם לדעת הרשב''א אין להניח). כך פסק גם הרמ''א (שם), שהוסיף שלמרות שלדעת האשכנזים יש לברך על תפילין של ראש, וכפי שראינו בעבר (לך לך שנה ג'), במקרה זה לא יברך בגלל דעת הרא''ש.

ב. הב''ח (שם, א) חלק וסבר, שכיוון שרוב מוחלט של הראשונים חולקים על הרשב''א, אין לסמוך עליו גם לא בשעת הדחק, והוסיף שבכל סביבותיו לא ראה מי שסומך על דבריו. לכך נראה שנטה גם המשנה ברורה (שם, כ), ומשום כך הוסיף, שמי שלא מסוגל לוותר על הכובע מחמת הקור, לפחות יסיר אותו בשעת ברכות התפילין וקריאת שמע. עם זאת, ייתכן שבמקרה שזה נובע מחוסר ברירה ולא מפינוק, כמו אדם שמוכרח לשים תחבושת ימים רבים, אז יניח על גביה ויסמוך על דעת הרשב''א.

חציצה בתפילין של יד

האם בתפילין של יד יש איסור חציצה? מוסכם שלדעת הרא''ש יש בכך איסור, ונחלקו האחרונים בדעת הרשב''א:

א. הב''ח (שם) סבר, שלכולי עלמא יש איסור חציצה בתפילין של יד, ולכן אין להניח תפילין של יד על תחבושת וכדומה. מחמת הבנה זו כפי שראינו לעיל, הביא ראייה לשיטת הרא''ש שיש חציצה בתפילין של ראש, מהשוואת הגמרא בין תפילין של יד לבין תפילין של ראש. וצריך לומר לשיטתו, שעל אף שהגמרא במסכת ערכין (ג ע''ב) שראינו לעיל, לא כותבת במפורש שאסור להניח תפילין של יד על גבי בגדי הכהונה מחמת חציצת הבגדים, צריך לומר שזו סיבת האיסור.

ב. המגן אברהם (כז, ו) ושולחן ערוך הרב (שם, ח) חלקו והבינו, שהסיבה שלדעת הרשב''א אין להניח תפילין על גבי הבגדים היא, שהפסוק מורה 'והיה לך לאות', לך ולא לאחרים, ובהנחה באופן זה התפילין גלויים לכל. כתוצאה מכך הסיקו, שלדעת הרשב''א אין מניעה להניח תפילין על גבי בגד, אם מכסים אותם בבגד נוסף, שכן אז האות אינו גלוי לאחרים. הסיבה שלא כך עשו הכהנים במקדש כדי להניח תפילין של יד היא, שיש להם איסור לשים בגד נוסף מעבר לבגדי הכהונה. ובלשון שולחן ערוך הרב, שכתב שניתן לסמוך על שיטת הרשב''א בשעת הדחק, ולהניח תפילין באופן זה ללא ברכה:

''אם יש לאדם מכה במקום הנחת תפילין של יד, אף על פי כן יניח תפילין של יד שלא על המכה, כי מקום יש בקיבורת להניח שני תפילין. ואם המכה על כל הקיבורת ומצטער להניחה על גבי המכה, פטור מתפילין של יד, ומכל מקום אם אפשר יניח סמרטוטין על המכה, ויניח התפילין של יד עליהם בלא ברכה, או יניח על הבגד בלא ברכה, רק שיזהר לכסות את התפילין של יד שלא תהא נראית, שנאמר והיה לך לאות לך לאות ולא לאחרים לאות.''

ג. החיי אדם (יד, ד) והמשנה ברורה (שם, יח) חלקו וסברו, שלדעת הרשב''א גם אם יכסה את התפילין באמצעות בגד וכדומה, אין בכך תועלת, שכן סוף כל סוף התפילין מונחות במקום בו בדרך העולם הם גלויות, ומשמשות כאות גם לאחרים ולא רק למניח. עם זאת הוסיפו, שמשום  כך לדעת הרשב''א במקרה בו יש לאדם תחבושת בלבד על גופו, הרי שהוא יכול להניח תפילין כאשר הוא מכסה אותן לאחר מכן, שכן התפילין נמצאות במקום בו הן משמשות כאות בשבילו בלבד ולא לאחרים. כך פסקו שניתן גם לעשות להלכה בשעת הדחק, אך כמובן בלא ברכה, בגלל הרא''ש הסובר שיש בכך חציצה.

הנחה על גבי גבס

נחלקו האחרונים בזמנינו, מה ניתן להסיק מהמחלוקת הנ''ל, ביחס להנחת תפילין על גבי גבס:

א. המשנה הלכות (ד, ג) כתב, שאפילו לדעת המגן אברהם שניתן להניח תפילין על גבי בגד ולכסותן, אסור להניח תפילין על גבי גבס. ונימק, שלמרות שראינו שלדעת הרשב''א אין חציצה בתפילין של ראש, הרי גם הוא מודה שכאשר מדובר בכובע עבה במיוחד, לא יוצאים ידי חובה. ולכן כאשר מניחים תפילין על גבי גבס שהוא דבר כל כך עבה, המנותק מהיד לחלוטין, הרי זו בכלל לא נחשבת הנחה על גבי היד. (ומעבר לכך הוסיף, שכאשר יש גבס קשה לכוון את מקום ההנחה המדויק).

ראייה להבנתו הביא מלשון המהר''ם אלשאקר (סי' נו), שכתב כדבריו בפירוש ביחס לכובע עבה במיוחד, שאינה נחשבת כחציצה, אלא פשוט כמו גוף זר שמונח על ראש האדם. וכן מדברי מחצית השקל שראינו בפתיחה, שסבר ששערות מרובות נחשבות חציצה בתפילין של ראש. ואם שערות, שחלק מגופו של אדם חוצצות כאשר הן מרובות, קל וחומר שגבס. ובלשונו:

''ולפי עניות דעתי נראה יותר, דאגיפס לא יניח כלל ולא דמי למניח על בגד או אפילו על בגדים הרבה שהבאתי לעיל, כל זמן שמכסן בבגד עליו, דמכל מקום התם על כל פנים הגוף מרגיש מהתפילין שעליו, אלא שאנן חיישינן משום חציצה, ולכן סבירא ליה להרשב"א דלחציצה לא חיישינן. אבל הכא על הגיפס, אין הגוף מרגיש כלל מהתפילין, והוי כל שכן מכובע גדול או מצנפת שכתב הרשב"א בעצמו שלא היו יכולין להניח תפילין על העטרה כנגד מקום שמוחו של תינוק רופש.''

ב. המנחת יצחק (ב, מו) חלק וסבר, שדין גבס כדין תחבושת על גבי המכה, שאפילו לדעת החיי אדם ניתן להניח תפילין ללא ברכה. כך פסק גם הרב אשר וייס (דרכי הוראה יא, עמ' קמד), שהוסיף שאין להניח על היד השניה במקרה בו היד מגובסת, וכפי שרצה לטעון הפרי מגדים, שכן יש לחלק בין מצב בו נקטעה היד לגמרי, שאז יש מקום לומר שהיד שנשארה היא היד החלשה, ועליה יש להניח תפילין, לבין מצב בו היד אמנם לא יכולה לתפקד בגלל הגבס, אך היא עודנה קיימת.

חציצה ברצועות

האם צריך להסיר את השעון לפני הנחת תפילין? כאשר הרשב''א (א, תתכז) דן בחציצה בתפילין של יד, וכתב שדין חציצה (או והיה לך לאות, ולא לאחרים), נוהג רק במקום הקציצה, דהיינו קוביית התפילין, ולא במקום הרצועות. עם זאת הוסיף, שלמעשה לא רוצה להורות להיתר, שכן המנהג הרווח לא כך, ומהירושלמי עולה שבמקרים מעין אלו, יש ללכת אחרי המנהג.

למרות שהרשב''א כתב את דבריו 'שלא למעשה', למעשה הרמ''א (כז, ב) פסק את דבריו, והעלו האחרונים מספר אפשרויות מדוע. המגן אברהם (שם, ה) יישב, שכוונת הרשב''א הייתה שלא להורות למעשה רק בהנחה על גבי בגד עבה, אך על חציצה דקה מודה שניתן להניח. הרב עובדיה (יחוה דעת ג, ב) העלה אפשרות, שהרשב''א כתב את דבריו רק בדרך ענווה. לחלופין אפשר ליישב, שכיוון שהרשב''א שלל הנחה על גבי רצועות רק מחמת המנהג, במקום בו אין מנהג לאסור, ניתן לפסוק כעיקר הדין.  

בעקבות פסק הרמ''א נקט הרב עובדיה (יחווה דעת ג, ב), שכאשר מניחים תפילין של יד, אין חובה מעיקר הדין להוריד את השעון, שכן אין חציצה במקום הרצועות, ורק הרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה. והוסיף, שלמרות שיש אחרונים שהחמירו בחציצה ברצועות, כגון השולחן ערוך הרב, הרי שהם החמירו בעיקר במקום קשירת התפילין, ולא במקום ענידת השעון.  

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...