תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת כי תשא

שמות ל,יט: וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מִמֶּנּוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, וְאֶת-רַגְלֵיהֶם: ויקחו ממנו מים בנטלה טהורה, ויקדשו במימיו אהרן ובניו את ידיהם ואת רליהם.

ל,כ: בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם--וְלֹא יָמֻתוּ: ... ולא ימותו באש לוהטת.

לא,טו: ... כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת: ... מות יומת בסקילת אבנים.

לא,יח: וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: ... שני לוחות העדות. לוחות אבן ספיר מכסא הכבוד, משקלם ארבעים סאה,  כתובים באצבע ה'.

לב,א: וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ: וראה העם כי התמהמה משה לרדת מן ההר, ונקהל העם על אהרן, כשראו שעבר המועד שקבע להם. והלך השטן והִטְעָם, והחזיר ליבותיהם זחוחים,  ואמרו לו: קום עשה לנו אלוהים שילכו לפנינו, כי זה משה האיש שהעלנו ממצרים, הובער בהר באש לוהטת מאת ה', לא ידענו מה היה לו בסופו.

לב,יב: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ: למה יאמרו מצרים הנותרים, לאמור ברעה הוציאם להרגם בין ההרים תבור וחרמון ושיריון וסיני, וכדי לכלותם מעל פני האדמה. שוב מחרון אפך, ותהיה תהייה לפניך, על הרעה שדברת לעשות לעמך.

לב,יח: וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ: ואמר: לא קול גיבורים המנצחים במלחמה, ולא קול חלשים המנוצחים מאויביהם במלחמה. קול עובדי עבודה זרה ומצחקים לפניה, אני שומע.

לב,יט: ... וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר: מיד חרה קצף אפו של משה, והשליך מידיו את הלוחות ושברם בתחתית ההר. אך הכתב הקדוש שבהם היה פורח וטס לאוויר השמים, והיה צועק ואומר – חבל על העם ששמעו בסיני מפי הקודש: אל תעשו לכם פסל וצורה וכל דמות, ומקץ ארבעים יום עשו עגל מסכה שאין בו ממש.

לב,כב: וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא: ... אתה ידעת את העם כי בני צדיקים הם, אך היצר הרע הוא שהִטְעָם.

לב,כד: וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב, הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי; וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ, וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה: ... והשלכתיו באש, ובא השטן בתוכו, ויצאה ממנו דמות העגל הזה.

לג,ז: ... וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: והיה כל מי שחזר בתשובה בלב שלם לה', היה יוצא לאוהל בית המדרש שמחוץ למחנה, מודה על חטאו ומתפלל על חטאו, ומתפלל – ונסלח לו.

לג,יג: וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: ... ואדע רחמיך, איך אתה נוהג עם בני האדם, צדיקים מגיע להם כרשעים, ולרשעים כצדיקים, ועוד: צדיקים מגיע להם כזכויותיהם ורשעים מגיע להם כחטאיהם , למען אמצא חן בעיניך, וגלוי לפניך, כי עמך העם הזה.

לג,טז: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ--הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה:  ... אלא בלכת שכינתך עמנו, וייעשו לנו נפלאות בסלקך רוח נבואה מעל האומות, ותהיה מדבר ברוח הקודש אלי ואל עמך, למען נהיה שונים מכל העמים,  שעל פני האדמה.

לד,י: וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם: ואמר, הנני כורת ברית שלא אחליף העם הזה בעם אחר, אך ממך ייצאו אוכלוסין של צדיקים. נוכח כל עמך אעשה נפלאות להם, בלכתם בשבי על נהרות בבל, ואעלם משם ואשכנם לפנים מנהר סמבטיון ... .

שבת שלום, שבת של המשך ניצחונות פלאיים וגלויים, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, כתרגומו: "נוכח כל עמך ... ואשכנם לפנים מנהר סמבטיון. עד לניצחון – עד להתיישבות – עד הפרת! אורן.