פרשת השבוע
| 18/3/2026
- בס"ד שנה ג' גליון מס' 134
- אשר לשלמה על פ' ויקרא
- המילה "ויקרא" בתורה כתובה עם אלף זעירא (אלף קטנה) וכבר שמעתי פעם ביאור בזה כיון דצריך לייקר ולהחשיב דווקא את הדברים הקטנים... ולא דווקא את הדברים הגדולים כמו שכולם נוהגים...
- ודוגמא לזה נביא מעשה ששמעתי שהיה בשבוע שעבר בירושלים בתלמוד תורה... שיש שם כיתה שהמלמד אומר עם הילדים מדי יום לאחר התפילה כמה פרקי תהלים וכמה משניות! ולאחר מכן הם מתפללים על חולים לרפואה שלימה... ומזכירים לעילוי נשמת כמה נפטרים... ויהי היום (יום שלישי בשבוע שעבר) והמפקח של החידר הנ"ל היה בלחץ כיון שבנו מתחתן השבוע ביום ראשון במודיעין עילית וכמה ימים לפני זה בעל האולם ביטל עקב הנחיות פיקוד העורף... ובצר לו פנה אל המלמד הנ"ל וסיפר לו את הסיפור... ואמרו המלמד מה הבעיה אנחנו נתפלל עליך כבר מאמצע היום (דבדרך כלל התהלים והמשניות הם בתחילת היום) ובזכות תינוקות של בית רבן תוושע... והכיתה יצאה לפעולה והתפללה על המפקח בכל הכח שימצא אולם לחתונה!... ואותו מלמד אמר למפקח שילך על כל הקופה ויכנס לכל כיתות התלמוד תורה שיתפללו על החתונה... וכן עשה. ולאחר כרבע שעה המפקח נכנס ואמר שמתקדם משהו שמחכים למשפחת כץ שאולי תבטל את ידה מאולם אחר שמצאו במודיעין עילית... ואז עלה רעיון למפקח שיתפלל על משפחת כץ שימצאו אולם מתאים לחתונתם וזהו בגדר המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה... וראו זה פלא לאחר כשעתיים בלבד משעת התחלת התפילות המפקח שש וצוהל באמרו שמשפחת כץ סגרה בסוף על אולמי "רויאל" בבני ברק ואנחנו סגרנו על אולמי "אובליון" במודיעין עילית (ליד גני הדסים) ומי שקצת מתמצא זהו אולם בהרבה יותר טוב מהאולם הקודם שהם סגרו!!!.... {וזהו רק סיפור אחד מתוך הרבה סיפורי ישועות של הכיתה הנ"ל}
- וזה מראה לנו: א. כמה גדול כחם של תינוקות של בית רבן דהרי אין להם חטאים כלל ותפילותיהם בוקעות רקיעים... ואפילו שהם ילדים קטנים ונראה לכאורה "אלף זעירא" (אלף קטנה) אפילו כך אנחנו צריכים לייקר ולהחשיב זאת דבשמים כחם רב... ב. הקב"ה לא דופק אף יהודי דהוא אבינו רוענו ודואג לנו בהרבה יותר מדאגת האב לבנו ושלוקח כביכול מאיתנו את האולם וכדומה זהו בשביל לפנק אותנו ולהביא לנו משהו בהרבה יותר טוב
- ואפ"ל דזהו מה שכתב רש"י בפ' אמור "להזהיר גדולים על הקטנים" שצריך להיזהר לא להתמקד דווקא על ההצלחות הגדולות שיש לאדם אלא שכל אחד יחשוב על ההצלחות הקטנות שהוא עושה
- דהרבה עצבות ודכאונות ויאוש רח"ל קורה מזה שאדם חושב שהוא "לא שווה כלום" וזה נובע ג"כ מזה שהוא לא מעריך את עצמו בדברים הקטנים שהוא עושה ורק מעריך את עצמו בדברים הגדולים שהוא עושה כגון ללמוד כמה שעות ברציפות ,לקום בנץ , תפילה בכוונה מלאה וכדומה והרי תפקידנו בעולם הוא להעריך את עצמינו אפילו בדברים שנראים לעינינו קטנים כגון: הנחתי תפילין, למדתי 5 ד' תורה, עזרתי ליהודי במשהו, נתתי שקל לצדקה, אמרתי בוקר טוב ליהודי וכדומה להוי ידוע דאין לנו מושג כמה זה חשוב למעלה בשמים דווקא הדברים הקטנים האלה שמצטרפים לדברים גדולים לא פחות מתפילת תינוקות של בית רבן שנראה לנו משהו קטן ופעוט אבל עושים ופועלים אצל רבש"ע המון...
- לכן אחי ורעי הבה נתחזק להתמקד אף בדברים הקטנים ולהנות ולהתפעל ולשמוח מכל עזרה קטנה שלנו ליהודי, ומכל 5 ד' של לימוד תורה , ומכל הנחת תפילין וכדומה ובפרט ובפרט שנידע להעריך את נשמתינו שאנו בכלל לא רואים השוכנת בקרבנו תמיד ושנפנים ונידע שאנחנו חלק אלוק ממעל ממש ו"בין כך ובין כך נקראים בנים" "וישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" "ואפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" וכדומה ואם אדם ידע באמת להעריך את נשמתו השוכנת בקרבו ושה' תמיד אוהב אותו ושלא יכול בחיים להתנתק מהקב"ה אין לו מצב כלל להיות בעצבות דיכאון יאוש ומרה שחורה דהוא בן מלך ונמצא תמיד בארמון המלך וזהו מחשבה קטנה שהיא למעשה גדולה ומביאה את האדם רחוק...
- ועתה נביא כמה סיפורים בענין התהלים: א. תהלים של ר' זושא- פעם נסע רבי יצחק-אייזיק מקַאלִיב לעשות את השבת בכפר אחד. ובעת תפילת קבלת שבת נשמעה המולה גדולה והתברר כי דלקה פרצה באסם התבואה של מארחו של ר' אייזיק. בעל הבית רצה לצאת מיד ולכבות את השרפה כדי להציל את רכושו. תפס אותו ר' אייזיק בידו ואמר לו: "עצור – עצור. רוצה אני לספר לך סיפור חשוב".
- וכך סיפר הרבי: "כשרבי זוּשָׁא מאַנִיפּוֹלִי היה משרת אצל המגיד ממֵזרִיטש, תפקידו היה להכניס עצים אל התנור ולהבעירו. פעם אחת, סמוך לקבלת שבת, עלו הלהבות שבתנור כל כך, עד שפרצו מן האח והאש אחזה בבית. באותה השעה שרוי היה ר' זושא באמירת תהלים בהתלהבות גדולה כל כך, שלא שם לב למה שאירע. באו אליו ואמרו לו – 'זושא – זה בוער!' ואולם ר' זושא רק המשיך ואמר תהלים בקול רם עוד יותר. שוב ושוב צעקו אליו – 'זושא – זושא! זה בוער!' לבסוף פנה אליהם ואמר: 'נו, אז בוער. אבל בתורה כתוב גם "וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ" (במדבר יא, ב)'. והנה, מיד לאחר שאמר כך ר' זושא שקעה האש ודעכה." לאחר שסיים את הסיפור אמר ר' אייזיק למארחו: "ועכשיו, כמו בסיפור, גם אני אומר לך – הלוא כתוב 'וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ'" לאחר מכן, במוצאי השבת, מצאו באסם התבואה מעין בור עמוק שבו שקעה האש....
- ב. כח התהלים המיס פגזים- יוֹם אֶחָד בִּשְׁעַת בּוֹקֶר מוּקְדֶמֶת, הִשְׁכִּים רַבֵּינוּ הַמְהַרְשָׁ"א הָקָדוֹשׁ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הֵבִּיט לְמַעֲלָה וְהִנֵה רָאָה בָּשָׁמַיִם עָנַן מְשׁוּנֶה, הָרַב הִרְגִישׁ שֶׁדְבַר מָה לֹא נַעִים עוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ. מִיָד צִיוָוה לִמְשָׁרְתוֹ לִפְתוֹחַ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּמְהִירוּת, וְלֶאֱסוֹף אֵלַיו אֶת כֹּל הַיְהוּדִים. הַמְשָׁרֵת יָצָא לִרְחוֹבוֹת הָעַיָרָה וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָדוֹל: "הַקְשִׁיבוּ אֶחַי הַיְהוּדִים, הִתְאַסְפוּ כּוּלְכֶם בִּמְהִירוּת וּבִדְחִיפוּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הָגָדוֹל. הֵאַסְפוּ כּוּלְכֶם: אֲנָשִׁים, נַשִׁים וָטַף, וְהָבִיאוּ עִמָכֶם גַם אֶת הָחוֹלִים עַל מִיטוֹתֵיהֶם. מַהֲרוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַל תַחְשֵׁשׁוּ אֲפִילוּ לְהַשְׁאִיר אֶת בָּתֵיכֶם פְּתוּחִים לִרְוָחָה". בָּעִיר קָמָה בְּהָלָה וּמְהוּמָה גְדוֹלָה, כֹּל הָיְהוּדִים מִנָעַר וְעַד זָקֵן הִתְאַסְפוּ בִּמְהִירוּת וּבִדְחִיפוּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הָגָדוֹל, אֲשֶׁר שָׁכַן בְּמֶרְכַּז הָעַיָרָה. מֵרוֹב מְהִירוּת אֲפִילוּ לֹא נַעֲלוּ אֶת דַלְתוֹת בָּתֵיהֶם. הָרַב פָּנָה אֶל כּוּלָם וְאָמַר: "אֶחַי הַיְקָרִים וְאַחֲיוֹתַי, יְלָדִים וִיְלָדוֹת יְקָרִים, הִתְאָסַפְנוּ כָּאן לִקְרוֹא תְהִלִים וּלְהִתְפַּלֵל לַשֵׁם שֶׁיוֹשִיעֵנוּ מִן הָגוֹיִם הָפּוֹרְעִים". הָרַב עָמַד מֵאֲחוֹרֵי הָדֶלֶת, נִשְעַן עַל מַקְלוֹ, קָרָא תְהִלִים וְהִתְפַּלֵל בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וּבְקוֹל נִשְׁבַּר וְנִדְכָּא. כֹּל הָאֲנָשִׁים, הָנַשִׁים, הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת הֶחֵלוּ קוֹרְאִים תְהִלִים, מִתְפַּלְלִים וּמְבַקְשִׁים: "יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ הַשֵׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁבִּזְכוּת הָתְהִלִים שֶׁאֲנוּ קוֹרְאִים לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת דָוִד הָמֶלֶךְ, שֶׁתָגֵן בָּעֲדֵינוּ וְתָצִילֵנוּ מֵהָגוֹיִם הַרְשָׁעִים". וְהִנֵה לְאֲחַר שָׁעָה קַלָה בָּאוּ לְפֶתַע מֵאוֹת גוֹיִם וּבִיְדֵיהֶם סַכִּינִים וְגַרְזֵנִים, אַלוֹת וּמַקְלוֹת, מַעֲדֵרִים וְקִלְשׁוֹנִים. הָגוֹיִם הָרַעִים הִתְנַפְּלוּ עַל שְׁכוּנַת הַיְהוּדִים כְּדֵי לְהַכּוֹת בַּיְהוּדִים וְלִבְזוֹז אֶת רְכוּשָׁם. אַךְ הִנֵה, רְאוּ זֶה פֶּלֶא! בְּכֹל שְׁכוּנַת הַיְהוּדִים אֵין נֶפֶשׁ חָיָה, כֹּל הָבָּתִים רֵיקִים מֵאֲנָשִׁים, אַף יְהוּדִי לֹא נִמְצָא בְּבֵיתוֹ. "מְעַנְיֵן לְאָן נֶעֱלְמוּ כֹּל יְהוּדֵי הָעַיָרָה?" הִפְטִירוּ הָפּוֹרְעִים בְּזַעַם, וְהֶחֵלוּ בְּחִיפּוּשׂ לְאִיתוּר הַיְהוּדִים. כַּאֲשֶׁר הִתְקַרְבוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָגָדוֹל, שַׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹת מִזְמוֹרֵי הָתְהִלִים בּוֹקְעִים מִשָׁם. הַפּוֹרְעִים הֶחֱלִיטוּ לִפְרוֹץ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת וּלְהַכּוֹת בַּיְהוּדִים. הֵם נִיסוּ לִפְתוֹחַ אֶת דַלְתוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת – אַךְ הַדְלָתוֹת לֹא נִפְתֵחוּ, נִיסוּ שׁוּב בְּכֹל הָכֹּחַ – אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ, נִיסוּ לְהִכַּנֵס דֶרֶךְ הָחַלוֹנוֹת, אַךְ גַם אֶת חַלוֹנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא הִצְלִיחוּ לִפְתוֹחַ. הִתְפַּלְאוּ הָגוֹיִם הָרַעִים שֶׁכֹּל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם כַּשְׁלוּ, וְהֶחֱלִיטוּ לִשְׂרוֹף אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת עַל כֹּל הַיְהוּדִים הָנִמְצָאִים בּוֹ, אַךְ גַם בָּזֶה לֹא הִצְלִיחוּ. תוֹךְ מִסְפַּר דַקוֹת הֵגִיעַ שַׂר הָצָבַא וְעִמוֹ חֲיַלִים וּשְׁלוֹשָׁה תוֹתָחִים כְּבֵדִים, הָחֲיַלִים הֶחֵלוּ לִירוֹת פְּגָזִים גְדוֹלִים וּלְהַפְגִיז אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת. הַתוֹתָחִים הִרְעִימוּ: בּוּם!… בּוּם!… קוֹלוֹת הַפְּגָזִים הִדְהַדוּ בְּכֹל הָאֵיזוֹר. אַךְ רְאוּ זֶה פֶּלֶא: כֹּל פָּגָז שֶׁפָּגַע בְּקִיר בֵּית הַכְּנֶסֶת, נָפַל כְּשֶׁהוּא נָמֵס כְּשָׁעֲוָה. הֵם נִיסוּ לִירוֹת עוֹד פְּגָזִים, אַךְ כֹּל הַפְּגָזִים אֲשֶׁר נַפְלוּ עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת נַפְלוּ כְּשֶׁהֵם נְמֵסִים כְּשָׁעֲוָה. שַׂר הָצָבַא הֵבִין שְׁיֵשׁ כָּאן מַשֶׁהוּ לֹא רָגִיל, הוּא חָשַׁב לְרֶגַע קַט וְאָמַר: "יִתָכֵן שְׁיֵשׁ בֵּין הָיְהוּדִים בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵיזֶה רַב צַדִיק שֶׁמִתְפַּלֵל עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן כֹּל הַפְּגָזִים הָנוֹפְלִים עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת נְמֵסִים כְּשַׁעֲוָה". הָשַׂר נִיגַשׁ לְדֶלֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, דָפַק עַל הָדֶלֶת וְאָמַר: "יְהוּדִים, פִּתְחוּ אֶת הָדֶלֶת וְאַל תִפְחֲדוּ, לֹא יְאוּנֶה לָכֶם כֹּל רַע!" הָרַב הוֹרָה לְסַיֵים אֶת קְרִיאַת הָתְהִלִים וְלִפְתוֹחַ אֶת דֶלֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת. כַּאֲשֶׁר נִפְתֵחָה דֶלֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִיגַשׁ שַׂר הָצָבַא אֶל הָרַב הָקָדוֹשׁ, נִישֵׁק אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי שֶׁתְפִילַתְכֶם מִתְקַבֶּלֶת, אֲנִי מַבְטִיחֲכֶם שֶׁלֹא יִהְיוּ כָּאן יוֹתֵר פְּרָעוֹת בַּיְהוּדִים, אַךְ רַק בַּקָשָׁה אַחַת לִי אֵלֶיךָ הָרַב: אֶמוֹר לִי בְּבַקָשָׁה, מָה עַשִׂיתָ כְּדֵי שֶׁתְפִילַתְכֶם תִתְקַבֵּל? מָה עַשִׂיתָ כְּדֵי שֶׁכֹּל הַפְּגָזִים שֶׁנוֹרוּ עַל בֵּית הַכְּנֶסֶת נַפְלוּ נְמֵסִים כְּשַׁעֲוָה?"לֹא עֲשִׂינוּ מְאוּמָה" הֵשִׁיב הָרַב, "רַק קָרָאנוּ אֶת הָתְהִלִים שֶׁל דָוִד הָמֶלֶךְ, וְהִתְפָּלַלְנוּ לְהַשֵׁם מֵעוֹמֵק לִבֵּנוּ, שֶׂיְרַחֵם עֲלֵינוּ וְיַצִלֵנוּ, וְכָּךְ הִתְקַבְּלָה תְפִילַתֵנוּ לִפְנֵי אֲבִינוּ שֶׁבָּשָׁמַיִם". שַׂר הַצָבָא הִתְפָּעֵל: "מָה גָדוֹל כֹּחַ הָתְהִלִים! כֹּחַ הָתְהִלִים הִצְלִיחַ לְהַצִיל אֵתְכֶם וּלְהַמִיס אֶת הַפְּגָזִים!" בִּזְכוּת קְרִיאַת הַתְהִלִים וְהַתְפִילוֹת, נַעֲנוּ הַיְהוּדִים בָּרוּךְ הַשֵׁם, וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס גָדוֹל: הַפְּגָזִים לֹא פַּגְעוּ, אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא שַׂרְפוּ, אוֹתָם הָגוֹיִם לֹא הִיכּוּ, וְאֶת בַּתֵיהֶם לֹא בַּזְזוּ!...
הגליון נדבת ידיד נפשי וידיד המערכת משמח אנשים והמרביץ תורה לעדרים ה"ה הגאון רבי יואב צבי הכהן קפלינסקי שליט"א לרגל יום שמחת החתונה לבנו חביבו החתן המופלג בתויר"ש אלחנן ני"ו למזל"ט יהי רצון שהכל ילך כשורה ושיהא בנין עדי עד ודורות ישרים מבורכים אכי"ר
- לתרומות ולקבל במייל: הרב שלמה דייטש
- [email protected]
- בנק לאומי-10 סניף-904 מס' חשבון-10947843
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
