נוהגים בחג שבועות לקרוא את מגילת רות: 'ונוהגין לומר רות בשבועות (אבודרהם)' (רמ"א; שו"ע או"ח תצ,ט), ונתנו לזה כמה טעמים, לדוגמה מביא המ"ב במקום:  ' ... ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות: מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו'' (מ"ב; ס"ק יז). (ראה 'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, וכן ראה ב'תורת המועדים' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכאורה זהו קשר חיצוני, ששני הדברים (תורה והנעשה בסיפור מגילת רות) קשורים בעוני, אבל אין קשר ישיר ופנימי בין הנאמר במגילת רות למתן תורה. אלא נראה שודאי שצ"ל שזה חלק מעוד טעמים שמקשרים בין שבועות למגילת רות בצורה פנימית, שיש קשר בין הדברים: כמו שמובא טעם באבודרהם עצמו (שהוא המקור ברמ"א): 'לפי שאבותינו לא קיבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים, כדאיתא בפרק החולץ (יבמות מו, ב), ורות גם היא נתגיירה'. הרי שזהו קשר מהותי שבשניהם מדובר על גיור, ועל זה אפשר להוסיף שבשניהם מתגלה גם גילוי של קשר לעוני ורעב. לפי זה גם ניתן להבין שיש גם קשר לגילוי חסד ששייך בשני הדברים, כמובא במדרש: 'ולמה קורין מגלה זו בחג שבועות? שמגלה זו כולה חסד והתורה כולה חסד, שנ' (משלי ל"א כ"ו): "ותורת חסד על לשונה", ונתנה בחג שבועות' (לקח טוב, רות ד,כב). שבשניהם יש קשר לא רק בגלל שמצאנו משהו משותף ביניהם, אלא שכיון שיש קשר עמוק ביניהם בהתגלות של גיור ומתן תורה כעין גיור, לכן גם מתגלה כאן עניין החסד שהוא שורש התורה. שכמו שרות התגיירה והתחברה לבועז ע"י גילוי חסד שנעשה כאן, כך גם מתן תורה נעשה ע"י גילוי חסד שיש בבנ"י. לכן גם מובן מזה הטעם שקוראים מגילת רות בגלל שדוד נולד בשבועות והמגילה היא היוחסין שלו: 'שביום זה נולד דוד המלך, שהרי נפטר בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, ומגילת רות היא ייחוסו של דוד' (ברכי יוסף תצד; ס"ק יא). [וכך נאמר קרוב לזה בזוהר: 'א"ר יוסי בן קסמא: תמיה אני אם מגילה זו לא באה אלא כדי ליחס זרע דוד שבא מרות המואביה' (זוהר חדש, רות, לא, א). אלא שלא נאמר בזה במפורש שלכן קוראים בשבועות. אמנם ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' שמביא שמשמע שזה מחלוקת בין הבבלי והיר' האם דוד המלך מת (וממילא גם נולד) בשבועות]. שאמנם זה טעם שקושר ממש בין שני הדברים, בין שבועות ומגילת רות מצד המתגלה בזמן, אלא שאפשר גם לחברו לשאר הטעמים ולומר שזה קשור למתן תורה, שלא במקרה יצא שדוד נולד ומת בשבועות אלא זה גילוי של מתן התורה, שהמלך כשמלמד את ישראל תורה, הוא מייצג את הקב"ה בגילוי בעולם, כנאמר על דוד ושלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג). לכן המלך כשמלמד את כלל ישראל תורה, בהקהל, יש בזה גילוי של כעין מעמד מתן תורה, שה' התגלה ולימד את התורה, כמו שאומר הרמב"ם: 'וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו. שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה, ומפי הגבורה שומעה; שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא'ל' (רמב"ם הל' חגיגה ג,ו). לכן מתגלה בשבועות שהוא זמן מתן תורה (ויש גילוי קדושה שנשפע ממתן תורה בזמן זה, שלכן מציינים זאת כחג קודש) מתגלה שורש מלכות דוד שמגלה כעין גילוי של מתן תורה. ואף בעומק זה קשור לחסד, שזהו שורש מתן תורה שכולה חסד, ולכן מתגלה בשורש המלך גילוי חסד (במגילת רות שזהו ייחוס דוד), וזהו כגירות שהגר מצטרף לעם ישראל, כגילוי שבבנ"י יש מהות חסד שלכן בגיור מתחבר לגילוי זה; שמי שאין בו גילוי חסד לא ראוי להיות חלק מבנ"י שזה יסוד במהותנו (ואת זה דוד אמר, כמתגלה בשורשו בחסד): 'אמר: שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין, דכתיב (שמות כ, כ): "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, דכתיב (בראשית יח, יט): "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו' (יבמות עט,א). וזה קשור בגילוי מלכות דוד בגילוי חסד בשורשו כעין שורש ישראל בחסד, כיון שכח המלך מגיע מכח בנ"י שהמליכוהו עליהם, כך שהוא זה גילוי של כלל בנ"י, ולכן מתגלה בחסד כמותם, וכך מתגלה גם בגילוי תורה שקשורה במהותנו (שיש בנו חיבור עמוק לגילוי תורה ע"י נשמתנו שהיא חלק אלוק ממעל, ולכן דבוקים בתורה) ולכן מיד אמרו בסיני "נעשה ונשמע" שקיבלו ברצון חזק וגמור (והיה בזה גילוי כמלאכים: 'אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (תהלים קג, כ): "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"; ברישא "עושי", והדר "לשמוע"' [שבת פח,א], שזהו גילוי של נשמתנו שהיא דבוקה ללמעלה כעין גילוי מלאך), והכל מתחבר בגילוי חסד שזהו גילוי שם ה' בעולם, שדבקים ברצון ה' וגילויו: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח, א): "וירא אליו ה' באלוני ממרא", אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה, יא) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים לד, ו): "ויקבר אותו בגיא", אף אתה קבור מתים' (סוטה יד,א). שזהו גילוי של בנ"י שמגלים את שם ה' בעולם, ודבקים בה' ורצונו, כמתגלה בתורה ששורשה חסד. ודבר זה בא לתקן את העולם בגילוי שם ה' ולכן במציאות סיפור מגילת רות קשור לקציר חיטים (כמובא באבודרהם, ומפרט הלבוש): 'מפני שאותו מעשה דבועז היה בימי קציר חיטים שכלה בחג השבועות, שמביאים שתי הלחם מחיטים. ובפרשת מועדים בפרשת אמור כתיב (ויקרא כג, כב-כג): "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם", מיד אחר פרשת שתי הלחם שמביאים בשבועות, ואותם קיים בועז ואמר (רות ב, טז): "וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָה", ורות היתה ענייה וגיורת, לכך קורין רות בו ביום" (לבוש תצד. ס"ק ב). שבמגילת רות התגלה כמתגלה בפס' התורה שקשורים לשבועות, זמן מתן תורה, כיון שזהו שורש תיקון העולם שהתקלקל מעץ הדעת שהיה חיטה (לדעת ר"י; ברכות מ,א), ולכן זה קשור למתן תורה שמתקן את העולם ע"י בנ"י שמקיימים תו"מ, ומתגלה בדוד המלך שמייצג את בנ"י ואת כסא ה' בעולם, שמשפיע לגילוי שלם של כסא ה' בעולם. ולכן יתגלה לעתיד הגאולה השלמה בביאת מלך המשיח מבית דוד. אולי אפשר שחמשת הטעמים רומזים לתורה שבה חמשה חומשים: כנגד ספר בראשית זהו שבמגילת רות יש גיור, שזהו הצטרפות לעם ישראל שאנו בני האבות, ולכן מתגלה כנגד בראשית שהוא ספרם של האבות (וכן על האבות נאמר שגיירו גיורים [ב"ר פד,ד]). כנגד ספר שמות זהו שהתורה נתנת בעוני וצער, שכך בשמות מסופר על העוני והצער שהיו במצרים, ועל מתן תורה. כנגד ספר ויקרא זהו גילוי חסד, שזהו דבקות בקב"ה ולכן נרמז בספר כהנים שבו עבודת המשכן - להביא לדבקות בה' ולשכינת ה' בעולם. וכן חסד נרמז בכהנים, שזהו גילוי אהרן: '"חסד" זה אהרן, שנאמר: "וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך"' וכו' (ילקו"ש; נ"ך רמז תתלד), לכן קשור חסד לויקרא - ספרם של כהנים. כנגד ספר במדבר זהו גילוי של מלכות דוד שמנהיג את העם, כעין ספר במדבר שמסופר על הנעשה במדבר בהנהגתו של משה שהיה מלך: 'משה זה מלך' (יר' סנהדרין א,ג). כנגד ספר דברים זהו טעם שהיה זמן קציר חיטים, שגידול חיטים לא היה במדבר, אלא דווקא משנכנסו לא"י, ולכן זה מרמז על ספר דברים שנאמר לקראת הכניסה לארץ.