[1]  ג,ל: יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה: ש: האם זאת המלצה או אזהרה, לאפשר למכה להכות? ת: אמנם המוכה יאכל ואף ישבע, אך זאת תהיה חרפה לו, ועל כן זאת נראית אזהרה, שלא לעשות כן. לפי זה, המלצת הדת הנוצרית לאפשר למכה להכות גם בלחי השנייה היא פסולה. מצד שני, הפסוק הקודם: יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה (כט) מעודד סבל כדי לזכות בתקווה לטוב. הפסוק שלאחריו מעודד זאת: כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם, אֲדֹנָי (לא). מסקנה: כדי לזכות בחמלת ה', לפעמים כדאי להתענות: כִּי אִם-הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו (לב).

[1]  ה,כא: הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: ש: מדוע יוזמת התשובה צריכה לבוא מה' (השיבנו), ולא מאתנו? ת: היה כבר ניסיון של יוזמת תשובה: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה (ג,מ), אך ה' לא סלח: נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ (ג,מב). הכותב (יש אומרים, ירמיהו) מנסה דרך אחרת, ומבקש את ה' שיחזיר את העם אליו – השיבנו ה' אליך, ואז גם העם יחזור לה', ויחזרו ימי הקדם הטובים והאמוניים בין העם לה'. אך גם זה לא יעזור, והחורבן יגיע: כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד (כב).

קֹהֶלֶת

[1]  קוהלת א,א: דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: ש: למי מופנים דברי קוהלת, הלא הוא שלמה המלך? ת: קוהלת מעיד שהיה מלך על ירושלים: אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל—בִּירוּשָׁלִָם (יב), כלומר בעת כתיבת הדברים הוא כבר אינו מלך. שלמה ידוע בחוכמתו ובמשליו, וכיוון שנפסקה מלכותו, הוא מרשה לעצמו לדבר את דברי חוכמתו לקהל השומע אותו (ומכאן שמו הזמני, קוהלת, לשון קהל מזדמן השומע אותו), לציבור הרחב הזוכר את גדולתו של שלמה, עושרו וחוכמתו.

[1]  ב,ז: גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם: ש: האם קוהלת היה הכי עשיר בירושלים העיר בלבד, ולא בכל הארץ? ת: נראה לי שהכוונה ב'ירושלים' היא לכל הארץ, כפי שנכתב בפסוק הראשון דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם (א,א), והרי שלמה היה מלך על כל ישראל ולא רק על ירושלים. כמו-כן, כאשר קוהלת אומר: וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי, מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם (ט) ודאי לא התכוון שהיו עשירים ממנו בערים אחרות, אלא התכוון שהוא היה הכי עשיר בארץ כולה, ואולי אף בעולם כולו. ומדוע אמר דווקא 'ירושלים'? נראה לי שבית המקדש אשר בנה שלמה בירושלים גרם לו להתגאות בעיר החשובה והקדושה בתבל.

[1]  ב,יז: וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים--כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: ש: מהו המעשה שגרם לקוהלת לשנוא את החיים? ת: עמלו של אדם שעובר לאחר מותו לאדם שאינו ראוי לזכות באותו עמל – זהו צערו הגדול של האדם, עד כדי שנאת חייו בהם עמל וטרח: וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל-עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (יט).