תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת חוקת

במדבר יט,ב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל: ... שאין בה מום, ויבלת משערות לבנות, שלא עלה עליה זכר, ולא הוטרחה ביגיעת מלאכה ואפסר וקטרב, ולא נוקבה בדורבן ובסול ובסירה, ובכל הדומה לעול.

יט,ו: וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: ... ואזוב וצבע שהשתנה בזהורי, וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה, וישליך אל תוך שריפת הפרה, ויגדיל הבערה להרבות אפר.

כ,יא: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ... פעמיים. בפעם הראשונה הטיף דם, ובפעם השנייה יצאו מים רבים, ושתתה העדה ובעירם.

כ,יז: נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ: נעבור נא בארצך, לא נפתה בתולות, ולא נאנוס נשי אנשים, בדרך המלך שבשמיים נלך, לא ניטה לימין ולשמאל, להזיק בשבילי הרשות, עד שנעבור תחומך.

כ,כא: וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו: ... ונטה ישראל ממנו, שהיו מצווים משמיים לא להילחם עמהם, לפי שעד עתה לא הגיעה השעה להינתן בידם הנקמה באדום.

כ,כט: וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: ... וראו כל העדה משה יורד מן ההר, בגדיו קרועים, והיה בוכה ואומר: אוי לי עליך, אהרן אחי, עמוד תפילתם של ישראל. אף הם בכו את אהרן שלושים יום, האנשים והנשים בישראל.

כא,א: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי: ושמע עמלק, שהיה שוכן בארץ הנגב, ובא ושינה עצמו ומלך בערד, כי נחה נפש אהרן והסתלק עמוד הענן שהיה הולך בזכותו לפני עם בית ישראל ... לפיכך בא ונלחם בישראל ושבה מהם שבי גדול.

כא,ו: וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל: ... הנחש שגזרתי עליו מימי ראשית העולם – עפר יהיה מזונך, ולא התלונן עלי, ועמי התלוננו על מזונם. ועתה יבואו הנחשים ... וינשכו את העם שהתלוננו על מזונם ... ומתו קהל רב מישראל.

כא,ח: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי: ... יהיה מביט בו ויחיה, אם יכוון ליבו לשם ה'.

כא,יד: עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָה:  אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: על כן ייאמר בספר התורה ששם כתובות מלחמות ה': את והב, שהיה בסערת צרעת ומגורשים בקצה המחנה, הם בישרו את ישראל שאדום ומואב נחבאו בין ההרים לארוב ולהשמיד עם בית ישראל, וריבון העולם רמז להרים, וקרבו זה לזה, ומתו, ודמם היה ניגר בנחלים סמוך לארנון.

כא,יז: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת:  עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ: אז שר ישראל את שבח השירה הזאת, בזמן שנעלמה וחזרה הבאר שניתנה להם בזכות מרים, עלי באר עלי באר, היו מזמרים, והיא עולה.

כא,יט: וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת: ומשניתנה להם למתנה, חזרה לעלות עמהם להרים הרמים, ומההרים הרמים ירדה עמהם לגבעות, מחזרת על כל מחנות ישראל ומשקה אותם, כל אחד ואחד בפתח אהלו.

כא,כז: עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן: על כן יאמרו בחידה המושלים, אומרים הצדיקים השולטים בייצרם: בואו ונחשב ההפסד ממעשה הטוב כנגד השכר, והשכר ממעשה רע כנגד ההפסד. ייבנה וישתכלל הנעור ומשיח בתורה.

כא,כט: אוֹי-לְךָ מוֹאָב, אָבַדְתָּ עַם-כְּמוֹשׁ; נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: אוי לכם שונאי הצדיקים, אבדתם העם שנבל משנאת דברי התורה, אין לכם תקנה, עד שיוצרכו בניהם לגלות למקום שילמדו התורה, ובנותיהם יתרחקו בשבי חרב, לעומת הנמלכים בעצת התורה, אומרים ומשיחים בתורה.

כא,לד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אַל-תִּירָא אֹתוֹ--כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: והיה בראות משה את עוג, הזדעזע והרתית מפניו, ענה ואמר, זה עוג הרשע שהיה מחרף את אברהם ושרה אבותינו ... (ש)פירות אין הם עושים. לפיכך המתין לו ה' להראות לדורות, ויראה מבניהם קהל רב, להינתן בידיהם ... שהיה יושב בחשבון.

כא,לה: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד; וַיִּירְשׁוּ, אֶת-אַרְצוֹ: והיה בראות עוג הרשע את מחנה ישראל שהיה שש פרסאות, אמר, לא אלחם כנגד העם הזה, פן יעשו לי כמו שעשו לסיחון, והלך ועקר הר בן שש פרסאות, והוריד על ראשו להשליך עליהם ... ושקע ראשו בתוכו ... הלך משה ולקח גרזן בן עשר אמות וקפץ עשר אמות והכהו בקרסולו, ונפל ומת, מהלאה למחנה ישראל ... ויירשו את ארצו.

שבת שלום, שבת של תחילת סילוק עמלק ודומיו מארצנו, מן הים הגדול ומנהר מצרים על נהר פרת, ביבשה, באוויר, בים ובארץ אשר מתחת למים, תוך ביטחון בה', השומר הבטחתו לעמו. אורן.