[1]  יא,ג: וַיָּבֹאוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ, חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּמְשְׁחוּ אֶת-דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד-שְׁמוּאֵל: ש: האם זקנים רשאים למשוח אדם למלך, הלא זה תפקיד הנביא? ת: הנביא אמנם משח את המלך דוד בשמן המשחה ועל פי ציווי ה': כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד-שְׁמוּאֵל. כיוון שלא היה עדיין נביא, הזקנים בצעו משיחה אחרת, מעין טקס מדיני המבטא את הסכמת העם למלכות דוד. שמואל כבר נפטר הרבה שנים קודם, עוד במלכות שאול. הנביא נתן מונה לנביא רק לאחר שדוד כבש את ירושלים והתבסס במלכותו, אז הוא מוזכר לראשונה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֶל-נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים; וַאֲרוֹן, הָאֱלֹהִים, יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה (שמואל ב ז,ב).

[1]  יב,מא: מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן-וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן--לָרֹב:  כִּי שִׂמְחָה, בְּיִשְׂרָאֵל: ש: מהי שמחה בישראל? ת: דבר ראשון: לֵב אֶחָד (לט), אחר כך: יָמִים שְׁלוֹשָׁה, אֹכְלִים וְשׁוֹתִים (מ), מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן-וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן—לָרֹב (מא).

[1]  יג,יב: וַיִּירָא דָוִיד אֶת-הָאֱלֹהִים, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  הֵיךְ אָבִיא אֵלַי, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: ש: מדוע דוד אינו מביא את הארון לביתו כפי שתכנן (וְנָסֵבָּה אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ, אֵלֵינוּ; ג), האם פחד דוד ממה יעשה הארון לביתו, לאחר שגרם למותם של עוזא ואחיוֹ, או שדוד כעס על ה' על כי הרג את עוזא ואחיוֹ? ת: נראה לי שדוד פחד מה יעשה לו ה'. זאת עבורו הזדמנות להחדיר ללב כל אחד מישראל במעמד אחד את יראת ה': וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִן-שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד-לְבוֹא חֲמָת (ה). רצון זה אינו מקטין את כעסו של דוד על ה': וַיִּחַר לְדָוִיד, כִּי-פָרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּא (יא), אך הוא אינו כועס על ה', אלא על עצם מותם.

[1]  טו,א: וַיַּעַשׂ-לוֹ בָתִּים, בְּעִיר דָּוִיד; וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֶּט-לוֹ אֹהֶל: ש: מה דחף את דוד להכין מקום לארון ה' ולבנות בית לה'? ת: העובדה שחירם מלך צור ביוזמתו שלח לדוד עצים לבנות לו בית: וַיִּשְׁלַח חירם (חוּרָם) מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִיד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים--לִבְנוֹת לוֹ, בָּיִת (יד,א), ושני הניצחונות של דוד (פרק יד) על פלשתים שגרמו להאדרת שמו בין העמים: וַיֵּצֵא שֵׁם-דָּוִיד, בְּכָל-הָאֲרָצוֹת; וַיהוָה נָתַן אֶת-פַּחְדּוֹ, עַל-כָּל-הַגּוֹיִם (יד,יז), הביאו את דוד למסקנה שה' רוצה לחזק את דוד: וַיֵּדַע דָּוִיד, כִּי-הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל (יד,ב), כדי להאדיר את שם ה' בעולם. אחד הדברים החשובים להאדרת שם ה' הוא לשכן את ארון האלוהים.

[1]  יח,יד: וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹ: ש: מהו סוד הצלחתו של דוד? ת: הכתוב מציין: וַיְהִי, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹ, כלומר בזכות הצדק לכולם – מלכותו הצליחה על כולם. 'כל עמו' מביא להצלחה ב'כל ישראל'.

[1]  יט,ד: וַיִּקַּח חָנוּן אֶת-עַבְדֵי דָוִיד, וַיְגַלְּחֵם, וַיִּכְרֹת אֶת-מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי, עַד-הַמִּפְשָׂעָה; וַיְשַׁלְּחֵם: ש: מדוע חנון לא הרג את עבדי דוד, ומה התועלת בהכלימו אותם? ת: דוד חשב לכבד את זכר נחש על ידי נחמת בנו חנון, אלא שחנון פעל בנגוד גמור לדוד, הוא פעל לבזות את דוד. אם היה הורגם – לא היה משיג בכך ביזיון לדוד, אלא רק את כעסו. הוא עד כדי כך לא הצליח לבזותו, עד שדוד כובד על ידי בני בריתם של העמונים, הלא הם הארמים: וְלֹא-אָבָה אֲרָם, לְהוֹשִׁיעַ אֶת-בְּנֵי-עַמּוֹן עוֹד.

[1]  כא,ה: וַיְהִי כָל-יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חֶרֶב, וִיהוּדָה, אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: ש: מנין היו חרבות לכל חייל, והרי דוד לא סיפק חרבות לצבא, כי לא ידע כמה חיילים יש בצבא, כי כתוב: וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם? ת: אפשר להניח שכל אדם דאג לצרכיו לחרבות ונשקים אחרים, או שהיו צבאות קטנים, מעין מיליציות עירוניות. יואב הלך בפקודת דוד ומנה את כל הצבאות בכל הערים: לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן (ב).

[1]  כב,יד: וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית-יְהוָה, זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה-אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים, וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה; וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי, וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף: ש: מדוע דוד לא הכין כל מה שנחוץ לבנייה, ואומר 'ועליהם תוסיף'? ת: דוד בעל ניסיון ומכיר בעובדה שלכל תוכנית בנייה יש דברים לא צפויים מראש, ותמיד צריך להוסיף על מה שכבר תוכנן מראש, לכן הוא מצווה על שלמה להשתמש במה שהכין, ומייעץ לו להוסיף מה שיהיה נחוץ.

[1]  כה,ז: וַיְהִי מִסְפָּרָם עִם-אֲחֵיהֶם, מְלֻמְּדֵי-שִׁיר לַיהוָה:  כָּל-הַמֵּבִין--מָאתַיִם, שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה: ש: מה המשמעות של המספר 288 מלומדי השיר? ת: אלה התחלקו ל 24 משמרות, של 12 איש מנגנים ושרים בכל משמרת, סך הכל – 288.

[1]  כו,י: וּלְחֹסָה מִן-בְּנֵי-מְרָרִי, בָּנִים--שִׁמְרִי הָרֹאשׁ כִּי לֹא-הָיָה בְכוֹר, וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ: ש: האם בכור הבנים הוא מנהיג המשפחה? ת: לא, הנה שמרי לא היה בכור, ואביו מינה אותו לראש, אולי כיוון שסמך עליו יותר מן האח הבכור. מי היה הבן הבכור? אולי לא היה בן, אלא בת, אולי היה בן בכור ונפטר. לא מוזכר בתנ"ך שם בנו הבכור.

[1]  כח,י:  רְאֵה עַתָּה, כִּי-יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת-בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ--חֲזַק וַעֲשֵׂה: ש: מהו 'המקדש' שעבורו שלמה יבנה בית? ת: המדובר בארון ה' בו היו הלוחות ושבריהם: אֲנִי עִם-לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה, וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ (ב). בית ה' אמור להיות אכסניה לארון ברית ה' ובסיס לשכינה.

[1]  כח,יט: הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה, עָלַי הִשְׂכִּיל--כֹּל, מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית: ש: האם ה' כתב בכתב ידו את ההוראות לבניין המקדש שדוד מסר לשלמה? ת: לא נראה שה' כתב בידו, אלא הכתיב לדוד, והוא כתב, שנאמר: עָלַי הִשְׂכִּיל--כֹּל, מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית, כלומר לימד אותו והכתיב לו. הביטוי בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה מורה על כך שהכל היה מאת ה'.

==========  תם ונשלם ביאור אי"ם לספר דברי הימים א  ========

דברי הימים ב

[1]  דברי הימים ב א,יח: וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה, וּבַיִת, לְמַלְכוּתוֹ: ש: מדוע רצה שלמה לבנות בית גם למלכותו, הרי דוד כבר בנה בית מלכות: וַיִּשְׁלַח חירם (חוּרָם) מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִיד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים--לִבְנוֹת לוֹ, בָּיִת (דברי הימים א יד,א)? ת: שלמה חשב שבית מגורים אינו בית מלכות, האמור לשמש לא רק למגורים אלא גם בית מדיני, שהרי שלמה הפך את הממלכה למעצמה: וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו (מלכים א ה,א). הבית נבנה צמוד לבית ה', ולא כפי שדוד בנה את ביתו ב'עיר דוד' שזה מקום נמוך מהר המוריה: וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב... וְלַחֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת (מלכים א ז,יב). שלמה ניסה להסתיר זאת מחורם, כאשר ביקש ממנו סיוע לבניין בית ה' בלבד, בלי להזכיר את בית המלכות: הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה-בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי (ב,ג). חורם הבין מה כוונתו של שלמה: וַיֹּאמֶר, חוּרָם--בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ...  אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם, יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה-בַּיִת לַיהוָה, וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ (ב,יא), והבטיח לשלוח לו עצים לכל צרכו, כולל בית המלכות: וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ (ב,טו).

[1]  ב,א: וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ, חֹצֵב בָּהָר; וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ש: מי היו האנשים "המנצחים" כלומר מנהלי העבודה? ת: בהמשך נכתב שכל 153,600 העובדים היו הגירים בארץ: וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה, כָּל-הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי הַסְּפָר, אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו; וַיִּמָּצְאוּ, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת (טז), מהם היו גם העובדים וגם ה"מנצחים": וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף, סַבָּל, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר; וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת-הָעָם (יז). מכאן שהפועלים והמנהלים היו הגרים בארץ.