"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם” וגו' (דברים כו,א-ב). 'אמר ר' בניה: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ". רבי ברכיה אומר: בזכות משה (דברים לג, כא): "וירא ראשית לו" וגו'. רב הונא בשם רב מתני: בזכות ג' דברים נברא העולם – בזכות חלה, ומעשרות וביכורים. שנאמר: "בְּרֵאשִׁית" וגו', ואין 'ראשית' אלא חלה, דכת' (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", ואין 'ראשית' אלא מעשר, דכת' (דברים יח, ד): "ראשית דגנך", ואין 'ראשית' אלא בכורים, דכת' (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך"' (ב"ר א,ד). אולי כולם מבררים שהעולם נוצר בשביל גילוי תורה בעולם, גילוי שם ה' בעולם. לכן אומר ר' בניה שזה בזכות התורה, שיעוד העולם הוא לגלות את שם ה' בעולם, ולכך נברא. ואיך זה נעשה בפועל, הרי התורה בשמים לא מתקנת את העולם אלא ע"י קיומה בעולם; לכן בא רבי ברכיה ומוסיף ואומר שזה בזכות משה, שהוא מוסר התורה, שהוריד את התורה משמים לארץ, שכך יש תורה בעולם. אולם לא מספיק שהוריד את התורה אלא יש צורך לקיימה בעולם, שכך מגלים את שם ה' בעולם, וזה מה שמוסיף רב הונא שמביא מצוות שהן מגלות על כלל מצוות התורה שייעודם לתקן את העולם, ובאלו במיוחד זה בא לידי גילוי בהיותם ראשית ולכן מרמזות על הקשר לבריאת העולם (שבריאת העולם זהו ראשית העולם). אולי כרמז ש'משה' רומז בשלוש אותיותיו לשלושת המצוות (שהוא ראשית גילוי התורה בעולם, שהוא זה שהוריד את התורה לעולם; אמנם האבות קיימו את התורה אולם זה היה מרצונם ולא מכח הורדת התורה לעולם). האות מ' מרמזת כר"ת ל-'מ'עשרות'. האות ש' רומזת ל'ביכורים', בא"ת ב"ש מתחלפת האות ש' עם האות ב'. האות ה' רומזת ל'חלה', שהאות ה' מתחלפת עם האות ח' ('לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת' [יר' פאה ז,ה]). אולי אפשר גם שהתורה מחולקת לשלושה חלקים – תנ"ך, וכך מתגלה כרמז בשלושת המצוות כרומז לכלל התורה: חלה היא ראשית העיסה (לחם), ולכן זה מזכיר את המן, שהוא היה הלחם משמים בזמן המדבר, ובו התגלה ניסיון ישראל האם ילכו ע"פ התורה שה' מצווה (במצוות הקשורות למן [ראה ברש"י]): "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" (שמות טז,ד). לכן מצוות חלה מרמזת על התורה, בה נצטווינו במצוות תורת ה'; וכן המן הוא לחם משמים, כרמז לתורה שהיא נתנה למשה משמים, לכן זה כרמז לחלק של 'תורה'. ביכורים מעלים למקדש וזה נעשה בשמחה גדולה ("ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כו,יא]. ונעשה בעסק גדול ומפואר [משנה; ביכורים ג,ב-ד] שזה מביא לשמחה גדולה), לכן זה מרמז על נבואה, שהנבואה חלה דווקא בשמחה ('ללמדך שאין שכינה שורה ... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב ג, טו): "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'"' [שבת ל,ב]), ויש קשר בין הנבואה למקדש ('א"ר יוחנן: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים' וכו' [ב"ב יב,ב]), כך שביכורים מרמזים על החלק של 'נביאים'. תרומה לשון הרמה, כעין רמז לרוח הקודש שהיא השראת רוח קדושה באדם שמרוממת אותו; כמו"כ רוה"ק היא כעין דרגת נבואה קטנה, אולם בנבואה הנביא מאבד את יכולותיו הגשמיות ('וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות' [רמב"ם; יסודי התורה ז,ב]), לכן בתרומה שהיא נתנת מהכרי, ואת הכרי מעמידים בעבודה קשה, זה כמרמז על שיש בו כוחות גופניות, ולכן מה שחל עליו בקדושה זהו רוה"ק (ולא נבואה) ולכן לא מאבד את כח גשמיותו; לכן זה רומז לחלק של 'כתובים' שהוא נכתב ברוה"ק ולא בנבואה. אולי במצוות מתגלה דווקא בשלוש מצוות ראשית כרמז לאבות שהם שורש התורה בנו, והם הראשית שלנו. ביכורים מעלים למקדש ונותנים שם לכהן את ראשית הגידולים, שזהו כעין גילוי אברהם שעלה למקום המקדש (הר המוריה) לתת את יצחק בנו שהיה הנולד הראשון – הראשית של גילוי ישראל. תרומה כנגד יצחק שעלה לעקידה במסירות נפש, לרומם נשמתו כקרבן לה' (כעין תרומה לשון הרמה); וכמו שהכהן מקבל מהכרי, כך העקידה היתה על מזבח שאברהם הקים, שזה נראה כעין כרי. חלה כנגד יעקב, שירד למצרים עם בניו, והם בהמשך הדורות יצאו ממצרים וקיבלו את המן, לחם משמים (כעין חלה). אולי גם כרמז שהם מרמזים על תיקון העולם, שלכן העולם נברא בזכותם (שהעולם נברא כדי שנתקנו), והעולם מחולק לשלושה זמנים של גילוי: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' וכו' (ע"ז ט,א). לכן נרמז בהם שלוש מצוות כעין רמז לתיקון העולם שהוא מתגלה בשלושה חלקים. כנגד אלפיים שנות תוהו זהו ביכורים, שכשמסמן בגמי את הביכורים (משנה; ביכורים ג,א) הפרי עדיין פג או בוסר, כך גם באותם אלפיים שנות תוהו העולם היה ללא תורה, ולכן זהו כמו פרי פג או בוסר שאי אפשר לאכלו, שאין בו הנאה וטובה באותו זמן, אלא רק בהמשך (כשימשיך לגדול), כמו שרק אחרי אותם אלפיים שנה נעשה חיבור לתורה, שהיא הטוב. אלפיים שנות תורה זהו גילוי של חלה, שבהם היה גם את זמן המדבר שאכלו מהמן; וכן אותם שנים מתחילות באברהם (שגייר), והוא היה מקרב לשם ה' ע"י האכלת האורחים (סוטה י,א-ב), ולכן זהו כחלה שהיא בעיסה שזה סמוך לאכילה. אלפיים שנות משיח זהו גילוי של תרומה, לשון הרמה, שכל העולם יתעלה ויתרומם לקדושה בגאולה; ותרומה נתנת בשבולים ובפירות שנאספו מהעץ, ולכן כעין רומז לפרי עץ הדעת שנלקח מהעץ, שבגאולה יתוקן העולם מקלקול חטא עץ הדעת. אולי שלוש מצוות כנגד עמודי העולם, שהם יסודות עמידת העולם ולכן כנגדם מרמזים במצוות שאנו עושים כגילוי חיזוק לגילוי קדושה בעולם (שלזה נברא): 'על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). כנגד התורה זהו תרומה, לשון הרמה, כעין תורה שהיא קשורה לעליונים; וכן רמז לתיקון חטא עץ הדעת, שהתורה באה לתקן את העולם מהקלקול שפרי עץ הדעת גרם, שעיוות את הדעת, והתורה שהיא דעת ה', הדעת הישרה, היא מתקנת ומיישרת האדם. ביכורים מעלים למקדש ולכן זה מרמז על עבודת המקדש. חלה סמוכה לאכילה, שנתינה לאכילה מיד זהו חסד גדול יותר מלתת צדקה, כיון שנותן לנצרך מיד לאכול ('ועוד דמקרבא הנייתה - שדבר אכילה היא נותנת לעני, והוא בלא טורח, ממה שהיתה נותנת מעות ויטריח העני עד שיקנה' [רש"י; תענית כג,ב]), ולכן החלה מרמזת על גמ"ח. אולי גם שלושת המצוות כעין מרמזות על חלקי בנ"י שהתורה חלה בנו: כהנים, לוים וישראלים. חלה מרמזת על הכהנים, שזה ניתן להם. תרומה מרמזת על לוים, שהם באים יחד עם הכהנים לקחת מהכרי (את המעשרות שלהם). ביכורים מרמזים על ישראל, שהם עולים למקדש (בהצגה גדולה ומכובדת, כמו שמופיע במשנה בביכורים פרק ג) להבאת הביכורים. שזהו כרמז לגילוי התורה על החלקים השונים של בנ"י, שכך מתקנים את העולם, שהתורה מחולקת בהלכותיה לסוגי בנ"י, כל אחד ע"פ הקשרו.