"תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב” (תהלים פא,ד-ה). '"בחדש" – בחדוש הלבנה. "בכסה" – יום מועד קבוע לכך, וכן: "ליום הכסא יבא ביתו" (משלי ז,כ), למועד הקבוע. "כי חק" – הוא לישראל מאת הקב״ה לתקוע באותו היום, והוא יום המשפט להקב״ה' (רש"י). 'באחד בתשרי ר"ה לשנים … רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב (דברים יא, יב): "מראשית השנה ועד אחרית שנה", מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא? דכתיב (תהלים פא, ד): "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה ר"ה, וכתיב (תהלים פא, ה): "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"' (ר"ה ח,א-ב). בפשט "כסה" הכוונה לזמן קבוע לכך – זמן שמיועד למשהו (שכאן זה: 'בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר״ה' [מצודות דוד]). אולם בגמ' דרש רנב"י "כסה" כלשון כיסוי, זמן שהלבנה מתכסה. נראה שכיון שדרש כלשון כיסוי, אז יש בזה גם כרמז לעניין של ר"ה, מדוע ב-א' תשרי זהו יום ר"ה, שזה משום עניין של כיסוי, שיש ביום זה עניין של דבר המכוסה, וזה מתגלה בעניין של זמן (כעין הפשט שזהו זמן שמיועד), שזה מרמז על בריאת העולם שנברא בשבוע הבריאה, שזהו זמן (שהוא שבוע) שבכל יום נאמר מאמר (כעין שביום זה הוא המועד המיועד להאמר בו דווקא מאמר זה), והמאמרות הם מכוסות, שאינם נראות בטבע אלא הם מכוסות בהיותן רוחניות בשמים. שזה העניין של ר"ה בתשרי, שמחדש מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל', מאמר: 'תשרי וניסן כחודשי בריאת העולם בכח ובפועל') שבתשרי זהו הזמן של בריאת המאמרות שמהם בהמשך נברא העולם בניסן (שכך מעמיד את דברי ר"ת שבתשרי עלה במחשבה לבראות את העולם וברא בפועל בניסן, וחיבר זאת עם צורת בריאת העולם ע"י אמירת המאמרות בדין, ואח"כ הוספת והקדמת מידת הרחמים, ראה שם [אמנם גם מביא שיש צורה אחרת של העמדת בריאת העולם [ע"פ המקובלים], שכך מעמיד שם במאמר: 'סוכות – חג המים העל טבעי', וכן ב'תורת המקרא' פרשת "בראשית" אות ב]). לפי זה יוצא היטב שנרמז כאן "בכסה" כרמז לבריאת המאמרות בתשרי, שזהו הטעם ליום חגנו – לר"ה, שבו ה' דן את העולם (“כי חק לישראל" וגו'), כיון שאז נבראו המאמרות שמהם נוצר העולם. אולי זהו רמז "בכסה ליום", במה שמכוסה שנעשה ביום – בימי הבריאה, שזהו המאמרות שנאמרו בימי הבריאה. וכן שהמאמרות (המכוסות) שהם ה"בכסה" הם השורש שממנו נעמד בהמשך העולם (ע”י הוספת מידת הרחמים בניסן), שנאמר על זה “ביום”: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים” (בראשית ב,ד). לכן גם מובן שר"ה הוא התחלת הדין וסיומו הוא ביוה"כ ('דתנא דבי ר' ישמעאל: … ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ' [ר"ה טז,א]), ביום עשירי בתשרי, שהם עשרה ימים כרמז לגילוי כנגד עשרת המאמרות (שהתגלו בימים – בימים של הבריאה, ולכן עשרה בגילוי של ימים – עשי”ת). וביוה"כ הורדו לוחות הברית (השניים) אלינו (שמשה ירד מסיני עם הלוחות השניים ביוה"כ ['יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב]), שעשרת הדברות (שחקוקים בהם) הם כנגד עשרת המאמרות ('נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם: "אנכי" כנגד "ויאמר אלקים יהי אור" (בראשית א,ג) וכתב: "והיה ה' לך לאור עולם" (ישעיה ס' י"ט)' וכו' [פסיקתא רבתי, כא]), ולכן קשור לגילוי זה של עשרת המאמרות (שנאמרו בתשרי) שבגללם יש את ימי הדין בתשרי (שהם מסתיימים ביוה”כ בו קיבלנו את הלוחות עם הדברות, ומתחיל עשרה ימים קודם כעין גילוי עשרה בדברות ובמאמרות). אולי זה מרומז בגמ' שמבררת כנגד מה תוקנו עשרת פס' מלכויות בתפילת ר”ה: 'הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר רבי: כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים. הלולים טובא הוו! הנך דכתיב בהו (תהלים קנ, ג): "הללוהו בתקע שופר". רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. ר' יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו? "ויאמר"? "ויאמר" דבראשית ט' הוו! בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו"' (ר"ה לב,א). שנראה שכולם משלימים זה את זה, שזמן ר"ה נקבע בשל אמירת עשרת המאמרות, ותפקידנו לגלות את ה' בעולם, להוציא לאור את גילוי עשרת המאמרות שמגלות שה' הוא המלך (שברא את העולם; שזה הצד הרוחני בקיום העולם [ששם ה' לא מכוסה], כעין שלא כבריאה בפועל שהעולם הגשמי נברא בצורה שהטבע הגשמי מכסה את גילוי שם ה' בעולם, וכך גם אנו מגלים את ה' בעולם, שלא יהיה מכוסה), שזה נעשה ע"י התורה שכלולה בעשרת הדברות (יר' שקלים ו,א) ולכן עשרת הדברות מרמזות על כל התורה, ולכן נתנו ביוה"כ שהוא ב-י' תשרי כרמז שתשרי זהו הזמן שקשור למאמרות. ובקיום התורה אנו מגלים את שם ה' בעולם, מקדשים את שמו, שזהו גילוי של דוד המלך שאמר תהילות שבח לה', לקדש את שם ה', והיה מלך ישראל שזה מגלה על מלכות ה' ("וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" [דה"י א כט,כג]), שזהו גילוי מלכות ה' שאנו עושים בר"ה (וכן נמשך בעשי”ת כימי דין, שזה מראה שה' הוא מלך העולם). לכן תשרי הוא בחודש השביעי, כרמז לשבעת ימי הבריאה שבהם נאמרו עשרת המאמרות בששת ימי הבריאה; ובפרט שבבריאה הגשמית ה' מתכסה, ולכן זה מסתמן דווקא בשביעי כנגד שבת שהיא הגילוי הרוחני, שבו מתגלה שם ה' בעולם (ולכן היא כעין עוה"ב ['שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב)] שאז יהיה גילוי שם ה' בעולם), שאנו מכריזים בשמירת שבת שה' ברא את העולם, ולכן אז מתגלה בריאת עשרת המאמרות שה' ברא בהם את העולם. אולי לכן בפס' “תקעו" וגו' יש שש מילים שמחולקות לשני חלקים: “תקעו בחדש שופר; בכסה ליום חגנו”, כרמז בשש לששת ימי המעשה שבהם נאמרו עשרת המאמרות. ומחולק לשנים כרמז שיש שני גילויים של עשרת הדברות (שכנגד עשרת המאמרות), בסיון (שנאמרו במתן תורה) ובתשרי (שירדו עם הלוחות); וסיון הוא החודש השלישי ולכן שלוש מילים, ותשרי הוא הזמן שבו ירדו הלוחות אלינו שזה בסוף הפעם השלישית שמשה היה בסיני ולכן זהו גם גילוי של שלוש; לכן פעמיים שלוש. (ובסיון הדברות נאמרו בגלוי במתן תורה, כך סיון הוא סמוך וקשור לניסן [וקשורים בספירת העומר], שהוא הבריאה בפועל, שזהו התגלות העולם בגלוי [וה' הוא שמתגלה בעצמו, בניסי מצרים ובמתן תורה]; ואילו עשרת הדברות שירדו עם הלוחות בתשרי היה בגילוי נסתר, שרק היה רשום בלוחות שבתוך הארון שעשה משה, כך שאפילו לא ראו את הדברות שרשומות בלוחות [וכן הנתינה היתה בעליה השלישית היתה בסתר – בצניעות, שלא בגלוי – בפומבי כמו במתן תורה (תנחומא “כי תשא” סימן לא)], שזהו תשרי כגילוי המאמרות שנסתרות בעולם). וכמו שעשרת הדברות הם השורש של התורה שתתגלה לישראל בהמשך במשך זמן המדבר, כך גם המאמרות הם השורש של העולם שיתגלה בהמשך בבריאה בפועל. לכן בו תוקעים בשופר (שזהו: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו") כגילוי למלכות ה' בעולם וכרמז למתן תורה שנשמע קול שופר (כמו שמביא רס”ג בין עשרת הדברים של ענייני תקיעת שופר: 'הענין הראשון: מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו, וכן עושים המלכים שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה. וכן אמר דוד: "בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'” (תהלים צח ו) … הענין השלישי: להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו: "וקֹל שפר חזק מאד” (שמות יט טז), ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם "נעשה ונשמע”'), שאנו באים לתקן את העולם, לגלות את מלכות ה' בעולם, שזה בתשרי כגילוי המאמרות שהם תחילת הבריאה (ומגלים את מלכות ה' בעולם), ומלכות ה' מתגלה ע"י (קיום התורה שבנו, שנתנו ב)עשרת הדברות שנאמרו במתן תורה כנגד עשרת המאמרות, והם שנתנו בלוחות שירדו אלינו ביוה”כ. אולי אפשר גם לומר שעניין הכיסוי מתגלה בהקשר ליום הדין, שזהו המשך הפס' (שכך למד רנב”י שר"ה שהוא חג ביום שמתכסה בו הלבנה, הוא יום דין), שהדין נעלם מאיתנו, שאיננו יודעים כיצד ה' דן את העולם, שה' הוא שקובע מה גודלו של כל זכות וחובה, וכן מה משתלם בעוה”ז ובעוה”ב ומה רק בעוה”ב או רק בעוה”ז, וכן מה השילוב של הדין על מעשיו יחד עם מה שנקבע במזלו של האדם כשנולד (שאלו שיטות הראשונים על עריכת הדין בר”ה, כמו שמברר בהרחבה מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת המועדים', מאמר: 'יום הדין לאור ההלכה'). וכן מתכסה מאתנו מה נגזר עלינו, שאיננו יודעים זאת אבל במציאות זה מתקיים במשך השנה. אולי גם אפשר ש"כסה" זהו יום שמיועד לכך, והנה ר"ה (ועשי"ת) הוא זמן ראוי וחשוב לשוב בתשובה לה', שה' קרוב אלינו בזמן זה (ר”ה יח,א); וכן ר"ה זהו זמן דין ולכן חשוב וחובה לשוב בתשובה אז. לכן ה"כסה" שהוא הזמן הקבוע לדבר, כאן זהו הזמן הקבוע לדין וממילא גם לתשובה, אז בו "תקעו בחדש שופר", תקעו בשופר כדי לחזור בתשובה (ואף כרמז "חדש" כעין רמז לחדש, שעכשיו דנים מחדש את העולם מה יהיה בשנה הקרובה, שמתחדשת, וכן לשוב בתשובה שאז האדם נעשה כעין אדם חדש), שהשופר מחריד את לב האדם לשוב בתשובה: 'אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: "עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם”. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה' (רמב"ם; הל' תשובה ג,ד). לכן גם זהו רמז בכסה שהלבנה מתכסה ולא מאירה, כעין שמתכסים חטאינו ולא נראים, שע"י שאנו שבים בתשובה נמחלים עוונותינו.