"ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב). ' … דכתיב (דברים יא, יב): "מראשית השנה ועד אחרית שנה", מראשית השנה נידון מה יהא בסופה' (ר"ה ח,א). 'א"ר יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנא' (דברים יא, יב): "מראשית השנה", מרשית כתיב, "ועד אחרית", סופה שיש לה אחרית' (ר"ה טז,ב). '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה”. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר: "ארץ ה' אלקיך דורש אותה”? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה – דורש כל הארצות עמה' (ספרי). בפס' נרמז על הדין בר"ה, שבו האדם נידון מה יקרה לו במשך השנה עד סופה. מרמז בעל הטורים שיש רמז בפס' שמדובר על חודש תשרי: '"מרשית השנה" – אותיות מתשרי'. אולי אפשר גם כרמז שנאמר "בה" שזה בגימטריה שבע, כרמז לתשרי שהוא החודש השביעי בתורה, שבחודש זה יש את הגילוי של 'ראשית השנה', שאז האדם נידון. לכן נאמר "עיני ה' אלקיך בה", שעיניים מרמזות על הדיינים בבי"ד שמורים הלכות (כעין במדבר טו,כד), ולכן כאן זה מרמז על שדנים את העולם בבי"ד של מעלה ע"פ הקשר לגילוי תורה ומצוות וקדושה בעולם. נאמר "ה' אלקיך", שה' זה מידת החסד והרחמים, ואילו אלקים זה מידת הדין, כרמז שדנים את העולם האם יתגלה בו ברכה וטוב כגילוי של מידת החסד והרחמים או ח"ו תבוא רעה בשל גילוי מידת הדין. או כרמז שה' יושב בדין, שזהו שם אלקים, אבל גם בדין ה' מתנהל ברחמים גדולים על עולמו, וזהו שם ה'; שאילו היה ממש ע"פ מידת הדין הגמורה, העולם לא היה יכול להתקיים בדין, וכן התשובה היא ממידת החסד, שה' גילה את דרך התשובה, שבדין אין מקום לתשובה. לכן גם מתגלה כאן במילה "מרשית" גילוי של 'רש', כמו שאומר ר”י: 'כל שנה שרשה בתחלתה' וכו'; 'שרשה בתחלתה – שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה, כענין שנאמר: "תחנונים ידבר רש" (משלי יח)' (רש"י). שאנו מתפללים לה' שירחם עלינו, בהיותנו רשים מזכות, שזהו גילוי של מידת החסד, שמבקשים מה' שירחם עלינו בהיותנו רשים מזכות. אולי גם האות החסרה במילה 'מראשית' היא האות א', כרמז לקטנות שלנו, שמבקשים כרשים ללא זכויות, שזהו האות א' שהיא האות הכי קטנה, שכך אנו מקטינים את עצמנו לפני הקב"ה כרשים. וכן כרמז לתורה שגנוזה כולה בדברות ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה): "ממולאים בתרשיש", כימא רבא' [יר' שקלים ו,א]), והדברות מתחילות ב”אנכי” זהו האות א'; שכך אנו מקטינים עצמנו לפני הקב"ה בר"ה כעין שאנו ללא זכויות שיזכו אותנו בדין של ר”ה כששוקלים את זכויותינו וחובותינו, במצוות ועברות המתגלות בתורה. כמו"כ זה רומז לתורה, שנתנה לנו במתן תורה כדי לתקן את העולם, שלכן העולם היה תלוי בקבלת התורה, שכך נקבע בבריאה, כיון שיעוד העולם הוא להיות מתוקן בסוף ('אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט): "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה"? אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא): "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' [שבת פח,א]). לכן הדין בר"ה בו אנו נידונים על מה שיקרה לנו בעולם, ע"פ הדין על מעשינו (שתיקן את העולם או ח"ו ההיפך), נרמז באות א' כרמז ל"אנכי” (וזה בניסתר [בחסרון אות א'], כרמז שאנחנו לא יודעים לערוך את הדין, אלא רק הקב”ה יודע כיצד לערוך את הדין כראוי, כיצד לשקול את הזכויות והחובות). אולי גם כרמז באות א' נסתרת כרמז לעשרת המאמרות שהם נסתרות בעולם, ועשרת הדברות הם כנגד עשרת המאמרות (פסיקתא רבתי, כא), שקשורים בתיקון העולם; וזה נרמז באות א' כרמז ל"אנכי" של הדברות, שכך מרמז שבר"ה אנו נידונים על מעשינו שמתגלה בתיקון העולם (שנברא מהמאמרות), וזה קשור לסמיכות ליוה"כ בו קיבלנו לידנו את לוחות הברית (שמשה הוריד בעליה השלישית), שכך הדין מתגלה מר"ה עד יוה"כ; ובתשרי נבראו המאמרות (ע"פ שיטת מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, 'מועדי ישראל', 'תשרי וניסן כחודשי בריאת העולם' וכו') שלכן בזה נחשב בריאת העולם שלכן בו העולם נידון, ולכן זה נרמז בחוסר אות א' כרמז לדברות שמרמזות למאמרות שהם ניסתרות, שלכן בר"ה זהו 'ראשית השנה'. וכעין רמז "בה" לחודש השביעי (בגימטריה), ומרמז באות ה' כרמז לתורה (ה' חומשים), ובאות ב' כרמז לשני [=ב] לוחות הברית (שקיבלנו את הלוחות ביוה”כ), שעל זה אנו נידונים בחודש השביעי (על קיום התורה); וכן ב' כרמז לשני זמנים – ר"ה ויוה"כ שבהם מתגלה הדין, הכתיבה והחתימה; וכן כרמז לשני הדברים הקשורים שזהו עשרת הדברות ועשרת המאמרות. לכן ה' דורש את כל העולם כעין בזכות ומכח א"י, כיון שכאן זהו מקום גילוי התורה בשלמות (ספרי "עקב”, מג), וכן כגילוי של הקדושה במציאות, שזהו גילוי א"י (שמתגלה הקדושה במציאות הגשמית) שזהו העניין שעליו נידונים בר"ה.