בס''ד   יום כיפור: האם יש להקדים ביום כיפור תפילת מנחה לתפילת מוסף

פתיחה

הגמרא במסכת יומא (פז ע''ב) כותבת שביום כיפור יש להתפלל חמש תפילות, אותן התפילות שמתפללים בכל יום, וכן מוסף ונעילה. לתפילת המוסף במהלך השנים נוספו פיוטים רבים, וביניהם הפיוט המפורסם על עשרת הרוגי מלכות. הפיוט מתאר, על הקיסר אשר שאל עשרה חכמים, מנהיגי הדור, מה דין גונב איש ומכרו. והם השיבו את הפסוק שבפרשת משפטים ''וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת''. תמה אם כן הקיסר מדוע עשרת השבטים שמכרו את יוסף לא נהרגו?!

בעקבות כך ממשיך הפיוט ומספר, הוציא הקיסר עשרה חכמים אלו להורג, תמורת אחי יוסף אשר היו צריכים להיהרג. אמנם, שזו הסיבה בגינה נהרגו חכמים אלו, אינה מוסכמת. לדוגמא, הגמרא במסכת עבודה זרה (יח ע''א) כותבת, שרבי חנינא בן תרדיון נשרף, כיוון שלימד תורה ברבים. בדומה לכך הגמרא במסכת ברכות (סא ע''ב), מספרת על רבי עקיבא שמסיבה זו נסרק במסרקות ברזל. וכן הגמרא במסכת סנהדרין (יד ע''א) כותבת, שרבי יהודה בן בבא נרצח, כיוון שסמך חכמים להוראה. ובלשון הגמרא:

''פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים... כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך?  אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה.''

ביום כיפור בעקבות הפיוטים והתפילות הארוכות, עלול להיווצר מצב בו צריכים להתחיל להתפלל מוסף, אך גם יכולים להתפלל כבר מנחה, שכבר הגיע זמנה. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, איזו תפילה יש להתפלל קודם. על מנת לענות על שאלה זו, נקדים תחילה בשאלה, מתי מתחיל זמן תפילת מוסף ומתי מתחיל זמן תפילת מנחה.

זמן תפילת מוסף

המשנה במסכת ברכות (כו ע''א) מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה, עד מתי ניתן להתפלל תפילת מוסף. לדעת רבי יהודה ניתן להתפלל עד שבע שעות זמניות מתחילת היום, ואילו לדעת חכמים ניתן להתפלל מוסף כל היום. למרות שבמשנה נראה שחכמים סוברים שלכתחילה ניתן להתפלל עד סוף היום, הגמרא (כח ע''א) מביאה דברי רבי יוחנן המורה שגם לחכמים לכתחילה יש להתפלל מוסף קודם שבע שעות, והמתפלל לאחר שבע שעות נקרא פושע.

מדוע לדעת חכמים, המתפלל לאחר שבע שעות נקרא פושע? הלבוש (רפו, א) כתב, שעיקר זמן הקרבת המוסף הוא עד שבע שעות, ורק בדיעבד מצוותו כל היום. ממילא גם תפילת מוסף שכנגד הקרבן, יש להתפלל קודם שבע שעות. הרא''ה (ברכות שם, ד''ה ואמר) חלק וסבר שדעת חכמים היא שלכתחילה ניתן להקריב מוסף כל היום, אלא מכיוון שלאחר שש שעות ומחצה מגיע זמן תפילת מנחה, המשתהה מלהתפלל מוסף גורם להתנגשות בין התפילות ללא צורך, ולכן נקרא פושע. ובלשונו:

''ושל מוספין כל היום, רבי יהודה אומר עד שבע שעות. פירוש שכן חלוקין בקרבן מוסף... ובגמרא אמרינן אמתניתין דתנן ושל מוספין כל היום, ואמר רבי יוחנן ונקרא פושע, כלומר כל שמשהה אותו עד זמן תפלה אחרת ודאי נקרא פושע, שמצוותה קודם שיגיע זמן תפלת המנחה כדי שלא תקדים לה זו שבאה אחרונה.''    

כאשר הגמרא דנה בתפילת מוסף, היא לא מתייחסת לשאלה ממתי מותר להתחיל להתפלל, ולכן בפשטות ניתן להתחיל להתפלל מעמוד השחר, כמו תפילת שחרית. אמנם הרמב''ם (ג, ה) הבין, שכשם שלא ניתן להקריב קרבן מוסף קודם תמיד של שחר, כך לא ניתן להתפלל תפילת מוסף קודם תפילת שחרית, וכן פסק השולחן ערוך (רפו, א). הרשב''א (ד''ה ת''ר) חלק והבין בעקבות התוספתא, שאין הקבלה מוחלטת לקורבנות, ובדיעבד ניתן להתפלל מוסף קודם תפילת שחרית, וכן פסק הרמ''א (שם).

למרות שכאמור מעיקר הדין ניתן להתפלל תפילת מוסף מתחילת היום, הגמרא במסכת עבודה זרה (ד ע''ב) כותבת, שבראש השנה אין להתפלל מוסף ביחידות בשלוש שעות הראשונות של היום, שכן בשעות אלו מידת הדין מתוחה, ובראש השנה שהוא יום הדין לפי חז''ל, כיוון שניתן להתפלל מוסף בשעות מאוחרות יותר, עדיף לא לעמוד בתפילה בשעות אלו. אולם כאשר מתפללים בציבור אין את חשש, שכן זכות הציבור מגנה על המתפללים. 

זמן תפילת מנחה

ממתי זמן תפילת מנחה? הגמרא במסכת יומא (כח ע''ב) כותבת, שמעיקר הדין ניתן להתפלל כבר משעה שישית, אלא חששו חכמים שמא יטעו ויקדימו, משום כך דחו את זמן התפילה לשש שעות ומחצה. עוד מוסיפה הגמרא, שאין להביא ראייה להיתר מאברהם אבינו שהתפלל מיד לאחר שש שעות מנחה, שכן הוא היה אדם פרטי, וידע במדויק שעות היממה ולא היה חשש שיטעה, מה שאין כן ציבור. נחלקו האחרונים, מה הדין כאשר התפללו בכל זאת לאחר שש שעות:

א. הפרי חדש (רלג, א) וערוך השולחן (רלג, יג) סברו, שכיוון שמעיקר הדין זמן תפילת מנחה כבר משש שעות זמניות, לכן בדיעבד המתפלל מזמן זה, יצא ידי חובה. ראייה הביא הפרי חדש מגמרא במסכת ברכות (כו ע''א), הדנה על זמן תפילת שחרית וכותבת, שניתן להתפלל תפילה זו לכאורה 'כל היום', שכן עד חצות ניתן להתפלל שחרית, ואם החמיץ זמן שחרית יכול להתפלל מנחה פעמיים כתשלומין. ומדוע כותבת הגמרא שניתן להתפלל תפילה זו כל היום? והרי יש חצי שעה בה לא ניתן להתפלל, בין השעה השישית לשעה השישית ומחצה. אלא כיוון שמעיקר הדין ניתן להתפלל כבר מהשעה השישית, זמן תפילת שחרית 'כל היום'.

עוד הוסיף הפרי חדש וטען, שמהבנתו יוצאת גם חומרא בסוגיות אחרות. לדוגמא, הגמרא במסכת פסחים (נ ע''ב) כותבת, שהעושה מלאכה בערבי פסחים מהמנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה. ובעוד שהטור (או''ח רנא) הבין, שכוונת הגמרא להורות שהעושה מלאכה משש שעות ומחצה אינו רואה סימן ברכה, חלק הפרי חדש וסבר שכיוון שמעיקר הדין זמן תפילת מנחה הוא כבר משש שעות, העושה מלאכה כבר מזמן זה אינו רואה ברכה. ובלשונו:

''ועיקרן של דברים שזמנה העיקרי הוא מחצות היום ואילך, דהיינו מתחילת שעה ז' דעל כרחך מזמן זה מתחיל השמש לערוב לבית מבואו... והכי משמע פרק תפילת השחר דמשני כולי יומא מצלי ואזיל, ואם איתא הרי איכא חצי שעה דלא שייכא לא לתפילת שחרית ולא לתפילת תשלומין... וכל זה לאפוקי מהטור שכתב העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ליתא ומחצות היום ואילך אסור.''

ב. המגן אברהם (רלג, א) חלק וסבר, שהמתפלל קודם שש וחצי שעות לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד, וכפי שמשמע מלשון השולחן ערוך (שם), שכתב שמי שהתפלל משש שעות ומחצה יצא ידי חובת תפילת מנחה. משמע שלפני כן לא יצא ידי חובה. ולהבנתו, על אף שמעיקר הדין זמן מנחה משש ולמעלה, כיוון שתיקנו חכמים שמאחרים את זמן תפילת מנחה שמא יקדימו להתפלל קודם שש שעות, תיקנו בנוסף, שהמתפלל קודם לכן לא יצא ידי חובה.

זמן מוסף ומנחה כאחד

בדרך כלל בימים בהם יש מוסף כמו ראשי חודשים וחגים, התפילות מסתיימות לפני זמן תפילת מנחה, ולכן אין מניעה להתפלל מוסף בבוקר ומנחה אחרי צהרים. ביום כיפור לעומת זאת, בגלל אריכות התפילות, עלולים להגיע למצב שבו הגיע זמן מנחה, ועוד לא התפללו מוסף. הגמרא במסכת ברכות (כז ע''א) מביאה מחלוקת בשאלה, איזו תפילה יש להתפלל קודם במקרה זה.

לדעת תנא קמא, במקרה זה יש להתפלל קודם מנחה ואחר כך מוסף, שכן תפילת מנחה תדירה, שהרי מתפללים אותה בכל יום, מה שאין כן מוסף שמתפללים רק לעיתים רחוקות. רבי יהודה חולק וסובר, שכיוון שלשיטתו זמן תפילת מוסף מוגבל כפי שראינו לעיל (עד שבע שעות), ממילא יש להקדים תפילה זו לתפילת מנחה, שזמנה כל היום.

מחלוקת הראשונים

להלכה הגמרא (כח ע''א) מביאה את דברי רבי יוחנן, שפוסק כתנא קמא, שיש להתפלל מנחה לפני שמתפללים מוסף ולכן כך נפסק, אלא שנחלקו הראשונים באיזה מקרה בדיוק מדובר:

א. ר''י (שם, ד''ה הלכה) סבר, שמדובר רק במקרה בו נאלץ האדם להתפלל שתי התפילות כעת, לדוגמא בראש השנה, שעליו להתפלל מנחה עכשיו, שכן הוא רוצה לסעוד סעודה גדולה, ואסור לאכול קודם מנחה גדולה (דבר שבעבר ראינו נתון במחלוקת ראשונים). לעומת זאת, במקרה בו הוא יכול להתפלל מנחה לאחר מכן, כמו ביום כיפור שם כמובן אין חיוב סעודה, במקרה זה עליו לשמור על הסדר הרגיל כפי שנהגו במקדש, שחרית, מוסף, מנחה.

ב. התוספות (שם) חלקו וסברו, שגם במקרה בו יש זמן להתפלל את שתי התפילות, תפילת מנחה קודמת לתפילת מוסף. כך נראה שסבר גם הרא''ש (ד, ח), שהביא ראייה מכך שכאמור לדעת רבי יהודה הסיבה שעדיף להתפלל תפילת מוסף היא, שזמנה עלול לעבור ויש דילמה האם להתפלל מנחה קודם או מוסף. אם כן, גם לחכמים שחולקים וסוברים שיש להתפלל מנחה קודם, הם דנים במקרה בו יש דילמה בין התפילות, ובכל זאת מעדיפים תפילת מנחה על פני מוסף. ובלשונו:

''אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין... ואם כן יש ליזהר כשמאחרים ביום הכפורים תפלת שחרית עד אחר שבע שעות, שיש להקדים תפלת המנחה קודם תפלת המוסף. ובירושלמי דפירקין גרסינן... הוו בעו למימר בשאין שהות ביום להתפלל שתיהם. אבל אם יש שהות ביום להתפלל שתיהם תפלת המוסף קודמת... ומיהו גמרא דידן לא סבר הכי, דאפילו בשעה שביעית פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפילת המנחה.''

ג. הרמב''ם (תפילה ג, יא) במעין גישת ביניים, סבר כדעת התוספות שיש להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף בכל עניין, גם כאשר אין שהות להתפלל את שתי התפילות. אמנם הביא שיש הסוברים שמדובר רק כאשר אדם מתפלל ביחידות, אך בציבור אין לעשות כך שמא יטעו, ותמיד יתפללו מוסף קודם. ובמה יטעו? הכסף משנה (שם) ביאר, שיש חשש שהקהל יבין שתמיד יש להתפלל מנחה קודם בימים שיש מוסף, אפילו כאשר עוד לא הגיע זמנה.

להלכה

להלכה השולחן ערוך (רפו, ד) הביא בתחילה דעת התוספות, שתמיד יש להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף. לאחר מכן הביא דעת ר''י כ'יש אומרים', דהיינו שתפילת מנחה קודמת רק כאשר צריך להתפלל את שתי התפילות כעת. ולסיום הביא דעת הרמב''ם, שדין זה נוהג רק בתפילת היחיד, ואילו בציבור תמיד יש להקדים תפילת מוסף וכך נראה שבפועל נוהגים כיום, אם כי כפי שציין השולחן ערוך (תרכ, א) טוב לקצר בפיוטים בתפילת שחרית, כדי להימנע ממחלוקת זו. ובלשון הפסקי תשובות שסיכם:

''ולדברי הטור והשולחן ערוך מוטב לקצר בפיוטים וביוצרות כדי להתפלל מוסף קודם שבע שעות. ועוד מביא הטור שאביו הרא"ש ז"ל כשהיה רואה שהציבור מאחֵר, היה מקדים ומתפלל ביחידות, כדי להתפלל אותה בזמנה... ומיהו נהוג עלמא שאם האיחור שלא מחמת עצלות אלא מחמת תפילה ארוכה, כמו שמצוי בראש השנה ויום הכפורים ושמחת תורה וכל כיוצא בזה, שאין חוששים מלהתפלל עם הציבור גם אם עובר שבע שעות, ואין משנים הסדר.''

מה הדין כאשר יש זמן רק לתפילה אחת ותו לא? המגן אברהם (רפו, ג) סבר, שיש להתפלל מוסף, שכן תפילת מנחה ניתן להשלים בתפילת תשלומין, דהיינו להתפלל ערבית פעמיים, מה שאין כן מוסף שלה אין תשלומין. הדגול מרבבה (שם, ד) חלק וסבר, שכיוון שמדברי הירושלמי עולה שלא כדבריו, לכן יש להתפלל מנחה, ולוותר על תפילת מוסף בגדר אנוס.

חתימה טובה! קח לקרוא בשולחן, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...