chiddush logo

פרשת גוזל ורמז לתיקון העולם ע"י בנ"י

נכתב על ידי יניב, 25/5/2017

 "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא. והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו" (במדבר ה,ה-ז). '"ואשמה הנפש ההוא והתודו" למה נאמר? לפי שנאמר "והתודה אשר חטא עליה" אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין? תלמוד לומר "ואשמה הנפש ההיא והתודה". רבי נתן אומר: זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי' (ספרי בפס' ו [אות יט]). מה הקשר בין הוידוי שכאן לבין מיתת כל אדם? הת"ת מסביר שזה כמובן אסמכתא, ומה שלמדו לנפטרים זה משום שלפני מות אדם הוא ודאי רוצה לחזור בתשובה (שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא) , ומכאן למדנו שהשב בתשובה עושה וידוי, וממילא מכאן לכל נפטר שיעשה וידוי. והנה ע"פ אסמכתא זו נראה לדרוש גם את שאר הפס' כקשורים לזה. מתחילת הפס' למדו: 'אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: אמר קרא (במדבר ה, ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה' (קידושין לה,א). האיש והאישה מושווים בעונש, כעין רמז שאדם וחוה חטאו בעץ הדעת, ושניהם נענשו (אמנם נענשו עונשים שונים, אבל זה משום שחטאם היה שונה, שהאיסור נאמר לאדם [בראשית ב,יז] ואמנם חל גם על האישה אבל לה לא נאמר, אלא חל מטעם היותה חלק ממנו [או בעצם היותה בן אדם אע"פ שלא נאמר לה במפורש] ולכן חטאה כעין שונה קצת בסוגו, לכן עונשו זה עבודה קשה כנגד שאכל מהפרי, ושם לא היה צריך לטרוח בגידול העצים, ואילו היא נענשה בצער לידה ושימשול בה, שזה מהקשר לאדם, לעומת זאת מצוות התורה חלים על האיש והאישה בשווה, כאחד, ולכן עונשם שווה) וזהו ששניהם מושווים בעונש. אבל זה לא רק איש ואישה כמו אדם וחוה, אלא כל בן אדם חלים בו מצוות התורה (מה ששייך בו [שלא כמצוות עשה שהזמן גרמה שנשים פטורות וכדו']) וכן העונשים: '"ואשמה הנפש ההוא" למה נאמר? לפי שהוא אומר "איש או אשה" אין לי אלא איש או אשה, טו"א (טומטום ואנדרוגינוס) מנין? תלמוד לומר: "ואשמה הנפש ההוא"' (ספרי שם). שעל כולם חלה התורה. על כולם חלה התורה, כולם צריכים לתקן את החטא בעולם, וכולם מתקנים יחד ע"י שמשלימים זה את זה (שאין אדם שחלים בו כל המצוות, אלא משלימים זה את זה, מי שחל בו משלים למי שלא חל בו), וכולם קשורים לחטא כהמשך מאדם הראשון (וכן, כולנו חוטאים בעקבותיו). לכן גם דרשו: 'דתניא רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה ונותנין לזה? ת"ל (במדבר ה, ז) "ונתן לאשר אשם לו"' (פסחים לא,א) שמועבר מזה לזה, שכך גם נחשב חטא עץ הדעת כעובר גם אלינו, וכן בקיום המצות גם נחשב שעובר מזה לזה. לכן מרמזים כאן שאדם שעומד למות צריך להתוודות, שלפני שעוזב את העולם ומחזיר את הנשמה לבוראו, ומסיים את תיקונו בעולם עליו להתוודות ולתקן את הקשר לחטא בעולם. לכן מיד אח"כ מובא: "ואם אין לאיש גאל" וגו' (ח) רמז לגאולה שמביא האדם לעולם ע"י עשיית התורה, בתיקון העולם, ובעתיד יתוקן חטא עץ הדעת. והפס' כאן זה לאחר "ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם" (ה,ג) רמז לתיקון העולם, לטהר את העולם לשכינת ה', שלא יהיה העולם טמא וקשור לחטא. ונאמר: "ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל" (ד) '"ויעשו כן בני ישראל" הודיע שבחן של ישראל, שכשם שאמר להם משה כן עשו. מה תלמוד לומר "כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל"? מלמד שאף הטמאים לא עכבו' (ספרי בפס' [אות יב]) שזה מרמז על קבלתם השלמה של בנ"י לתקן את העולם (ולכן גם מובא אחריו הפס' של "חטאת האדם"), ואף אחד לא עיכב גם מי שזה היה כואב וקשה לו, התאמץ לתיקון העולם. וכן בא לומר שבנ"י הצטרפו לטהרת וקידוש העולם בשמחה, מעצמם, ולא היו צריכים שבי"ד יכפה עליהם בכוח. ונאמר בהקשר לחומש ("דבר אל בנ"י... חטאת האדם.. וחמישתו..") לרמז על חמשה חומשי תורה שבהם מתקדשים ומתקנים את עצמנו ואת העולם. וזה נאמר בהקשר לגזל: '"למעל מעל בה'" - הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפ' ויקרא (ויקרא ה) "ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו" וגו'. ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה, האחד שכתוב "והתודו" לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר, והשני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים' (רש"י. ה,ו) לרמז על חטא עץ הדעת, שאדם לקח בלי רשות מה', ולכן כעין גזלו. ואדם הודה בעצמו שגזל (כשה' שאלו אם לקח מפרי עץ הדעת) [כמו החייב בחומש שזה רק כשהודה מעצמו]. וגזל הגר מרמז על בנ"י, שהגר מצטרף לבנ"י (ומקבל נשמה של יהודי), והוא ניתן לכהנים, שכך בנ"י "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו). שמרמז על בנ"י שאנו מתקנים את העולם לה'. ומדובר כשכחש בעמיתו, ששיקר שאינו חייב, כעין שאדם במקום להודות ולהתוודות על חטאו ולבקש מחילה, הוא האשים את האישה שנתנה לו (ואף האשים את ה' שכביכול בגלל שנתן אותה הוא חטא, שלכן מדגיש "האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל" [בראשית ג,יב] שמדגיש שהיא ניתנה לו מה') שזהו כעין שקר, שמשקר על אחריותו בדבר, כאילו אינו חייב, כאילו שלא אשמתו שאכל. ובעקבות זה נשאר החטא בעולם, ואנו תקנים את מה שחטא ולא התודה על עוונו...

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע