"אמר רבי ברכיה: חביב משה מנח. נח - משנקרא 'איש צדיק' נקרא 'איש אדמה', אבל משה - משנקרא 'איש מצרי' נקרא 'איש האלוקים' "

(בראשית רבה ל"ו, ג)

המדרש תיאר בקצרה את ההבדל בין נח לבין משה רבינו:

נח נקרא בתחילת דרכו "אִישׁ צַדִּיק" - "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹורֹתָיו" (בראשית ו, ט), לבסוף יורד ומגיע לדרגה של "אִישׁ הָֽאֲדָמָה" - "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָֽאֲדָמָה" (בראשית ט, כ).

משה רבינו לעומתו, בתחילת דרכו זוכה לתואר "אִישׁ מִצְרִי" - "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹועִים" (שמות ב, יט), מגיע בערוב ימיו לתואר הנשגב של "אִישׁ הָאֱלֹוקים" - "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹוקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, א).

עבודת האדמה כשלעצמה, חשובה וחיונית היא, ולא בגינה ביקרו חז"ל את נח. כישלונו היה בהגדרתו כ'איש אדמה'. כל עוד היה 'איש צדיק' העוסק בעבודת האדמה, לא היה בו כל פגם, אבל כאשר הפך ל'איש אדמה' - כאשר עיסוקו השתלט על זהותו - הפכה עבודתו בבת אחת מהצלחה לכישלון.

יש אדם הרואה את עיסוקו כמטרה כשלעצמה, ובהתאם לכך הוא מגדיר את זהותו. לא כזה היה נח, הוא לא לקה בתפיסת עולם מצומצמת וחומרית שכזו. בצאתו מן התיבה ראה נח עולם שמם וחרב, ומתוך השקפה רוחנית נשגבה ואיתנה הבין כי עליו ללכת בדרכי אלוקיו, ולהשתתף במעשה בראשית וליישב את העולם מחדש. אלא שככל שעבר הזמן הלכה המטרה הנעלה הזאת והיטשטשה, הלכה והתרחקה, ועבודת האדמה הפכה ליעד ומטרה כשלעצמה. עיסוקו של נח השתלט על זהותו, וכאן התהפך גם יחס המקרא אליו ו'האיש הצדיק' הפך ל'איש האדמה'.

גם בימינו, כשהעולם אינו שמם וחרב, יש חשיבות רבה בבנייתו וביישובו: "שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה וביישובו של עולם" (רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פ"ו הי"א). אולם כל מי שעוסק בצורה זו או אחרת ביישובו של עולם חייב להישמר פן ישתלט עיסוקו על זהותו. אפשר להיות איש אלוקים העוסק בכימיה - אולם אל לאדם להיות איש כימיה.

ה"משך חכמה" ראה בדברי המדרש ניסיון להשוות בין שתי דרכים בעבודת ה' ("משך חכמה" בראשית ט, כ):

"העניין, דיש שני דרכים בעבודת השם יתברך: דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל ומפקיר נפשו עבורם... ומשה נקרא "איש מצרי"... הואיל ומסר עצמו על ישראל... נקרא "איש אלוקים", שהגיע לתכלית השלמות מה שיוכל האדם להשיג".

המודל החיובי שמציג המדרש כאנטיתזה לנח הוא משה רבנו. נח הוא הצדיק, עובד האלוקים, המתכנס בעולמו פנימה ומתרכז במעלתו הרוחנית. משה רבינו לעומתו הוא הצדיק שאינו מזניח את העבודה למען כלל הציבור.

נח, שנקרא בתחילת דרכו "אִישׁ צַדִּיק" יורד ומגיע לדרגה של "אִישׁ הָֽאֲדָמָה". משה רבינו לעומתו, איש הכלל, שבתחילת דרכו זוכה עקב פעילותו בחיי המעשה לתואר "אִישׁ מִצְרִי", מגיע בערוב ימיו לתואר הנשגב של "אִישׁ הָאֱלֹוקים" - בכל אשר עסק, הייתה זו זהותו היחידה.

הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home

הרב אביחי קצין, מהספר: "הפרשה בין פשט לדרש"