"ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב" (ויקרא כו,יח). '"חמשה מאה ומאה רבבה" - (ת"כ) וכי כך הוא החשבון?! והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו! אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה' (רש"י). למה השתמשה התורה דווקא במספר של חמשה? מיילא מאה זה מספר עגול שמסמל שלמות כרמז שבנ"י כשיוצאים למלחמה יש בהם גילוי של שלמות – של קדושה, ולכן מנצחים בנס, אלא שמדוע נאמר חמשה ולא לדוגמה עשרה? אולי יש בזה כרמז לדברי חז"ל: 'אמר הקב״ה: לא כך כתבתי בתורתי, אף על פי שאין בהם בישראל דברי תורה אלא דרך ארץ בלבד, יקויים בהם הכתוב: "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו" (ויקרא כו,ח); אבל אם תעשו את התורה ואת המצוות – אחד מכם ירדוף אלף ושניים מכם יניסו רבבה, שנאמר: "איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה" (דברים לב-ל)' (תנא דבי אליהו רבה, יא) [אע"פ שדברי חז"ל אלו קצת קשים שהרי בתחילת הפרשה נאמר שעוסקים בתו"מ כראוי … ]. לכן כיון שכלל התורה כלולה בלוחות הברית ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' [יר' שקלים ו,א]), לכן עשר מרמז על התורה בשלמותה, ולכן גם מרמז על האדם שמתגלה בו תורה (שזהו הורדת הלוחות אלינו כביטוי להורדת כל התורה אלינו כדי שנקיימה; וכן עשר מייצג שלמות); והנה נאמר: ' … אם אין דרך ארץ, אין תורה' (אבות ג,יז), 'אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו' (ברטנורא), לכן כעין רמז שהתורה שבו היא ע"י שיש בו גם דרך ארץ, כך שכעין העשר (גילוי תורה בו) מתגלה ע"י שני חלקים (חלק דרך ארץ וחלק תורה), שכך כעין רמז לכל אחד במספר חמש (כרמז שהעשר מכח גילוי שנים), ולכן כאן נרמז בחמשה – שכאן מדובר על כשיש בנו את גילוי החלק של דרך ארץ ולא גילוי תורה. אולי באה התורה לרמז שכשבנ"י יוצאים למלחמה זה בשביל גילוי שם ה' בעולם, ולכן זהו חמשה שרודפים כרמז לחמשה חומשי תורה; וכן בא לרמז שכאן בפס' מתגלה שאינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה, לכן נרמז כאן על גילוי תורה (שזהו חמשה חומשים). אולי גם כעין רמז שמובא ביר' על מרכבות: 'בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם, דִּכְתִיב "וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ”. עָמַד פַּרְעֹה וְעָשָׂה שָׁלֹשׁ, דִּכְתִיב "וְשָׁלִישִׁים עַל כּוּלּוֹ”. עָֽמְדָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה וְעָשָׂה אוֹתָן אַרְבָּעָה' (יר' כלאים ח,ב). בא הגר"א ומגיה: 'ושלישים על כולו. כאן צריך להיות: עמד שלמה ועשה ארבעה, עמדה מלכות הרשעה ועשה אותן ה' ה''. שהכוונה למספר הסוסים שמושכים את העגלה (ראה ב'הירושלמי והגר"א' עמ' 255, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). ממילא חמשה מתגלה במרכבות רומא, שהם היפוכם של ישראל: 'קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן; שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). לכן כעין מתגלה בישראל כנגד מה שיש ברומא – כהיפוך. ונאמר לעתיד לבא: “ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א,כא), שבהכאת עשיו מתגלה מלכות ה' בעולם – כיון שישראל מגלי מלכות ה' בעולם, ואנו ועשיו הפכים, כך שבנפילתו לגמרי אנו מתעלים לגמרי ובכך מתגלה דרכנו מלכות ה' בשלמות. לכן נרמז בעניין מלחמה גילוי של חמשה כרמז למתגלה בכח הלחימה של אדום, שבמרכבותיו יש שיא כח בחמשה (סוסים), וכך מרמז כנגדו על לוחמינו שמתגלה בהם חמשה כרמז לכח חזק להכאת האויב שמביא לקידוש השם בעולם – כהכאת עשיו על ידנו לעתיד לבא (אולי לכן התגלה בשלמה שעשה מרכבה של ארבעה סוסים, כרמז שכוחו עדיין לא הגיע למשיח, ולכן זה אחד פחות מחמשה). וזה גם רומז כעין שאנו מתגלים כמו הסוסים שמושכים את המרכבה, שזהו כרמז שעל ידנו מתגלה 'המרכבה' (של ה') – מלכות ה' בעולם. אולי אפשר שחמשה מרמז על שאנו מכלים את הרשעה בעולם, שאנו מביאים את דין ה' לעולם, ובכך מביאים להשראת השכינה. שזהו: 'רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב) "אלקים נצב בעדת א'ל”. ומנין אפילו חמשה? שנאמר (עמוס ט) "ואגודתו על ארץ יסדה"' וכו' (אבות ג,ו). 'ומנין אפילו חמשה? שנאמר "בקרב אלקים ישפוט" – שלשה דיינים ושני בעלי דינים' (ברטנורא [בגרסתו זו הפס' מתחלף עם הפס' הבא במשנה]), שכך כעין רמז להשראת שכינה ע”י עשיית דין בעולם, שזהו גילוי של שני בעלי דין שמתנגשים, ושלושה דיינים ששופטים, שכך אנו מתנגשים עם האויב במלחמה ומביאים את דין ה' (הדיין) לעולם, ובכך מביאים להשראת שכינה. או – 'ולפעד"נ ע"פ מ"ד [במנחות דכ"ט ב'] דעה"ז נברא בה' … א"כ י"ל דה"ק: "ואגודתו על ארץ”, ר"ל הקב"ה כ"י נאגד לארץ אם יש שם כמו אז כאשר יסדה, שנאגדה השגחתו בהארץ ע"י שנתיסדה בה', כמו כן בכל מנין ה', כ"י נאגד השגחת הקב"ה ביניהן ביותר' (תפא”י). לכן נרמז בחמשה כרמז להשגחת ה' בעולם (שמשגיח עלינו במלחמה) והבאת שכינה ותיקון העולם. אולי גם: 'ומנין אפילו חמשה – כדאשכחן ב"ד של ה' לסמיכת זקנים ולעגלה ערופה' (שם), שכך מרמז בחמשה שבמלחמה יש סכנת חיים וגם כילוי הרשעים (הריגתם), שזה נרמז בעגלה ערופה (שנעשית על הרוג שנמצא), ובכך (במלחמה) מתגלה על ידנו שם ה', שזהו כרמז במנוי דיינים שהם מגלים את רצון ה' בעולם. אולי גם כרמז שבמלחמה אסור לפחד, ומי שמפחד: 'וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו; ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". והרי מפורש בקבלה: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם"' (רמב"ם; מלכים ומלחמות ז,טו). כך שמי שלא נלחם כראוי מפחד נחשב הדם על ידיו, לכן נרמז בתורה במלחמה כראוי על חמשה כרומז על חמשת הדיינים שמתגלים בעגלה ערופה (שהם מודדים), ובדין עגלה ערופה אומרים כל דייני העיר: “וענו ואמרו ידינו לא שפכה [שפכו] את הדם הזה ועינינו לא ראו" (דברים כא,ז). '"ידינו לא שפכה" – וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה' וכו' (רש”י). כך שאם לא פעלו כראוי היה נחשב הדם על ידיהם, ולכן בזה זה מרמז שאם הלוחם לא נלחם כראוי נחשב דמי ישראל על ידיו (ומזה יש לנו ללמוד להיזהר שלא להיות מושפעים מאותם פחדנים ורפוסים שמקשקשים כל הזמן בתקשורת נגד המלחמה [מכל מיני סיבות] ומשפיעים למורח לב ואי לחימה בכל הלב כראוי; ה' ישמרנו מאותם שליחי יצה”ר).