"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" (דברים ו,ד-ט). בכל יום אנו קוראים את שלושת פרשיות ק"ש (פעמיים ביום). פרשה ראשונה זהו קבלת מלכות שמים, שניה זה קבלת עול מצוות והשלישית זהו מצוות ציצית: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה (פרשת) "שמע" ל"והיה אם שמוע"? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. "והיה אם שמוע" ל"ויאמר"? ש"והיה אם שמוע" נוהג ביום ובלילה, "ויאמר" אינו נוהג אלא ביום' (משנה; ברכות ב,ב). נראה שזה כרומז בפרשה ראשונה ללימוד תורה, שבה דבקים בקב"ה ומגלים על מלכותו (כמה שגילה לנו בתורה), פרשה שניה זהו קיום המצוות במעשה (שזהו עול מצוות), ופרשה שלישית זהו ציצית שיש בה ארבע כנפות כרמז לכנפות הארץ, שזהו כרמז להשפעה שלנו לתיקון כל העולם. וכן בדומה – פרשה ראשונה זהו ת"ת שזה חל בדעת (שמבין ד"ת), בחלק העליון שבאדם, ולכן מתקשר למלכות ה', כעין שהאדם הוא צלם אלקים בשל הנשמה שמביאה את הדעת שבו. פרשה השניה זהו קיום מצוות במעשה – שזהו כנגד הגוף, ופרשה שלישית כרומז להשפעה לכל העולם; לכן לעתיד לבא נאמר שהגוים יאחזו בכנפות הציצית: “כה אמר ה' צבאו'ת בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם" (זכריה ח,כג [ראה רש”י. וכן שבת לב,ב]). נראה שזה הרחבה של ק"ש (שהיא עיקר המצווה של ק"ש, לפי הרבה ראשונים). “שמע ישראל" – זהו כרמז לתורה שישראל שומעים את דבר ה', וכן שומעים לכוון ליבנו לקבלת מלכות ה' (שנאמר מיד שה' אלקינו) (שזהו גילוי של פרשה ראשונה). “ה' אלקינו" – כיון שה' הוא אלקינו לכן גם מצווה אותנו כיצד להתנהג כדי לגלות את מלכותו בעולם – שזהו ע"י קיום עול מצוותיו (שזהו גילוי של פרשה שניה). “ה' אחד" – לעתיד לבא יושלם תיקון העולם כולו, וכלם יקראו בשם ה' (זהו גילוי של פרשה שלישית). ואף כרמוז בפרשה הראשונה - שלכן נאמר בה מצוות לימוד תורה (שבה דבקים במלכות ה'): "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (שזהו כנגד הפרשה הראשונה), ונאמר מצוות תפילין: “וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך", שזהו מצווה שאדם מניח תפילין על גופו (שזהו כנגד פרשה שניה), ונאמר מצוות מזוזה: “וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך", כנגד תיקון העולם, שזהו רמז לכל מה שיש בבית, וכן נפגש עם המזוזה בצאתו החוצה לעולם, כהליכה עם פתיחה של חיבור לגילוי ה' (שזהו כנגד פרשה שלישית). אולי גם נרמז במילה "אחד" – שא' מרמז על ה' אחד, שזה כנגד ת"ת שבלימודה מתחברים לה', ח' כנגד ז' רקיעים והארץ שזהו כרמז שבמצוות אנו מקדשים את העולם שיהיה כעין מחובר לשמים, ו-ד' ששם ה' שיתפשט לכל ארבעת חלקי העולם – לכל העולם כולו. אולי גם נרמז בפס': “ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". '"בכל לבבך" - (ספרי) בשני יצריך. ד"א: "בכל לבבך" שלא יהיה לבך חלוק על המקום' (רש”י), שזה כרמז לת”ת שכך כופה את יצרו לה' (' … כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין' וכו' [קידושין ל,ב]), וכן שלא יהיה ליבו חלוק – שזהו קבלת מלכות שמים שלמה. '"ובכל נפשך" - אפילו הוא נוטל את נפשך' (רש"י), שזהו כרמז למצוות, ששיאם זהו מסירות נפש, וכן רומז לתיקון המצוות שנעשות ע"י הגוף (ששיאם זה מסירת הגוף לשם ה'). '"ובכל מאדך" - (ברכות טז) בכל ממונך; יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר "ובכל מאדך”. דבר אחר: "ובכל מאדך", בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פורענות, וכן דוד הוא או' (תהלים קטז) "כוס ישועות אשא" וגו', (שם) "צרה ויגון אמצא" וגו'' (רש”י). שבממון פועל ומשפיע בעולם, וכן מה שעובר עליו בעולם, זהו כרמז לנעשה במציאות העולם כולו. אולי שלושת אלו הם כנגד יסודות העולם – רגלי העולם: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). תורה כנגד החלק הראשון. עבודה זהו מצוות – שעבודת המקדש זהו מצוה, וכן כרמז לכלל המצוות שבהם אנו עובדים את ה', זהו כנגד החלק השני. גמ”ח נעשה בממונו, וכן פועל בעשיה חיובית למציאות שבעולם, שזה כנגד החלק השלישי. אולי גם זה כנגד הדרך לשמירה על חיבור לרצון ה', שלא לחטא: 'עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא' (אבות ג,א). טיפה סרוחה כנגד שאין לך להתגאות במה שיש לך, שמקורך מטיפה סרוחה, שזה כנגד ממונו שמכבדו או אנשים שמכבדים אותו בעולם מכל מיני סיבות, וזהו כנגד החלק השלישי (בכל מאודך, ופרשת ציצית וכו'). לאן אתה הולך שזה למקום רימה, זהו שהגוף נרקב, כנגד החלק של הגוף שמקיים מצוות, שזה כנגד החלק השני (בכל נפשך – מסירות נפש, מסירת הגוף למיתה, ופרשה שניה – עול מצוות). לפני מי אתה עתיד ליתן דו"ח, לפני הקב"ה שהמלכות שלו ולכן עתיד ליתן דו"ח לפניו האם עשה את רצונו (בכל לבבך – בשני יצרך, גם ביצה”ר, ופרשה ראשונה שזה קבלת עול מלכות שמים).