"כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה" (דברים יא,לא). '"כי אתם עוברים את הירדן" – מעבירתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ. "אשר ה׳ אלקיכם נותן לכם" – בזכותכם. "וירשתם אותה וישבתם בה" – בשכר שתירש תישב' (ספרי). ה' נותן לנו את הארץ בזכות שאנו פועלים לרשתה, שע"י שאנו יורשים אותה (כובשים אותה) אנו זוכים לשבת בה. א"י אינה נקנית מעצמה אלא יש צורך לפעול ולהתאמץ כדי לכבוש ולרשת אותה, ואז אנו זוכים לשבת בה. כיבוש הארץ היא מצווה גדולה וחשובה, שישיבת א"י שקולה כנגד כל מצוות התורה: '"וירשת אותם וישבת", מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם יא לא): "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה". אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם): "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים". אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה; חזרו ובאו להם לארץ ישראל' (ספרי דברים, פ). לכן כיבושה והישוב בה זו מצווה שכנגד כל המצוות, ולכן כיבושה מביא זכות לנחלתה, שנחלת הארץ קשורה לכל התורה. לכן זה נאמר כאן בהקשר להר גריזים והר עיבל: "והיה כי יביאך" וגו׳ "ונתתה את הברכה" וגו׳. לפי שאלו העניינים כאלו צריך שיקבלום על עצמם, אם לאו – לא יבואום. כמו בסוטה – הצדק הוא שתמות, ולא אלו המיתות משונות ׳לצבות בטן ולנפיל ירך׳ (במדבר ה כב), אי לאו שתקבל היא עליה באמרה ׳אמן אמן׳ (שם). וכן בכאן, לא היו נלקין בפרטות וקללות האלו אי לאו שיעשו זה בהר גריזים ועיבל לקבלם עליהם. אבל אי לא היו מקבלים אותם עליהם – לא היו יורשים את הארץ, וכן אמר "כי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה׳ אלקיכם נותן לכם וירישתם אותה וישבתם בה" באופן זה, היינו בעת "ושמרתם לעשות את כל החוקים והמשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום"' (ספורנו). נחלתנו את הארץ קשורה לקיום תו"מ, לעשיית רצון ה', שכאן זהו מקום התורה והמצוות (ספרי "עקב", מג). גם בא"י בנ"י מתחברים לתו"מ מכח גילוי א"י שיש בה גילוי תורה, יש בה מקדושתה קשר מיוחד לה', ולכן 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב), וכך מחבר את בנ"י לתו"מ. כך מכריזים בהר גריזים והר עיבל כביטוי להשפעת א"י עלינו (לכן זה על ההרים כקשר מכח א"י), שאנו מקבלים זאת ברצון. זהו מהותם של בנ"י שמחוברים לתורה ולא"י, לכן אולי יש בזה רמז לאבות, שמהם קיבלנו את א"י בירושה, וכן חיבורנו לה' ומצוותיו מתגלה מכח אבותינו שאנו המשכם ובאים לגלות את הקב"ה בעולם (שה' בחר בהם ובזרעם), וזה דרך א"י, וכך זה במהותנו, כך נוצרנו בעולם - לגלות את שם ה' בעולם: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). לכן המשך הפס' זה: "ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום" (פס' לב), שמצד אחד זה כהתניה - שאתם צריכים לעשותם כיון שירושת הארץ תלויה בזה, אבל זה גם כעובדה, שמכח "וירשתם אתה וישבתם בה" תתחברו לכל התורה (מכח א"י שקשורה לכל התורה שלכן שקולה ככל התורה) וכך "ושמרתם" וגו'. שזה כל התורה: 'ושמרתם - זו משנה. לעשות - זו מעשה. את כל החקים - אלו המדרשות. ואת המשפטים - אלו הדינים. אשר אנכי נותן לפניכם היום - יהיו חביבים עליך היום כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם' (ספרי). כיון שאת א"י והתורה זכינו מאבותינו, לכן נאמר קודם: "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה" (פס' ל). '(דברים יא, ל) "אצל אלוני מורה" - שכם, ולהלן הוא אומר (בראשית יב, ו): "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה", מה אלון מורה האמור להלן שכם אף כאן שכם' (סוטה לג,ב), שזהו רמז למעשינו כגילוי כמו אצל אברהם שבא וישב בא"י והפיץ את שם ה' בעולם. שבפס' אצל אברהם נאמר: "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית יב,ה-ח). שמובא קודם "הנפש אשר עשו בחרן" שזהו הגרים שגיירו ('"אשר עשו בחרן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום' [רש"י]), וכן אח"כ נאמר "ויקרא בשם ה'", שזהו כגילוי תו"מ (שמגלה את שם ה' בעולם); והפס' מדבר על הליכת אברהם לארץ והמצאותו בה, והבטחת ה' שיתן לנו את הארץ. שזהו כרמז כאן שיש קשר לנחלת הארץ ותו"מ, וזה קשור למהותנו כהמשך לאבותינו (להם הובטחה הארץ, שתנתן לנו).