'זש"ה (משלי ה, ו): "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע". מהו "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס"? אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקב"ה: לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה, כענין שנאמר (ישעיה מ, יב): "ושקל בפלס הרים". לא תהא אומר: הואיל והמצוה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה. מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצוה ומצוה, כדי שיעשו כל המצות בתום. מנין? שנאמר "נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע". למה"ד: למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו; סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה. בערב קרא לכל אחד ואחד, א"ל: תחת איזה אילן עשית? א"ל: תחת זה. א"ל: פלפל הוא, שכרו זהוב אחד. קרא לאחר, אמר לו: תחת איזה אילן עשית? א"ל: תחת זה. אמר לו: שכרו חצי זהוב, פרח לבן הוא. קרא לאחר, א"ל: תחת איזה אילן עשית? א"ל: תחת זה. א"ל: זית הוא, שכרו מאתים זוז. אמרו לו: לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו? אמר להם המלך: אילו הודעתי היאך היה כל פרדסי נעשה?. כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות, חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות; כבוד אב ואם חמורה שבחמורות, ומתן שכרה אריכות ימים, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". והקלה, שילוח הקן, ומהו שכרה? אריכות ימים, שנאמר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" וְגוֹ'. הוי "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר"” (דברים ו,ב). במשל חז"ל הביאו שלושה סוגים של עצים, בפשטות זה בא לומר שבכך כל הפרדס מתקיים, ולכן זהו שלוש כביטוי לחזקה, כרמז שכך הוא נקבע לקיום, וכך רמז גם בנמשל שהעולם יכול לעמוד. כמו"כ כרמז שיש מצוות חמורות ויש קלות ויש בינוניות, לכן אמרו שלושה, שעליהם שילם שכר עבודה גבוה, בינוני ונמוך. אולי דרשו את הפס': "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס", כעין שנשמע כמו פלפל; שהאות נ' מתחלפת באות ל' ('שכל האותיות שמוצאיהם ממקום א' מתחלפות זו בזו: … ונו"ן בלמ"ד' וכו' [רש"י; ויקרא יט,טז]), וכך "פן" כאילו נאמר 'פל', וכך יוצא: 'פל תפל(ס)', שנשמע כמו 'פלפל'. "נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ", דרשו "נעו" כעין לשון נאה (שהאות ע' מתחלפת באות א' [ברכות לב,א]), כאילו נאמר קיצור של 'נאה הוא', "מעגלתיה" לשון עגול, שזהו פרח שהוא עגול ונאה. "לֹא תֵדָע" רמז לזית שמשכח את הזיכרון (הוריות יג,ב), וכך כעין לא יודע מה היה. אולי אפשר שרומז על תיקון העולם (כמו המשל שהמלך אמר שרוצה שיתוקן כל פרדסו), שזה נעשה ע"י תיקון של זמן מקום ואדם. שכך פלפל רומז על תיקון האדם, שאכל מעץ הדעת ובכך התקלקל לרעה, לתאוות וחטא, שזהו כנגדו פלפל שהוא ניתן בפה ומתקנו מריח רע מהאוכל: 'פלפלת כל שהוא למאי חזיא? לריח הפה' (שבת צ,א). פרח לבן רומז על תיקון המקום, כעין פרחים שפורחים ומיפים את המקום, ומתגלה בפריחתו צבע לבן כרמז לטהרה. זית מרמז על תיקון הזמן, כנגד שבזית נמשלו הבנים, הדור הבא: "בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" (תהלים קכח,ג). '"כשתילי זיתים" – כנטיעות של זיתים, כמו "והיה כעץ שתול"' (מצודות ציון). וכן כוונת הפס': '"כשתילי זיתים" – העומדים ביפיים כל ימות השנה, כן בניך לא יכהה לעולם מראית פניהם' (מצודות דוד), כך שמדובר על גילוי של הזמן בצורתו התקינה, ש'לא יכהה לעולם'. עוד אפשר שרומז על תיקון העולם שנעשה ע"י שלוש יסודות – עם ישראל תורת ישראל וא"י. שכך זית מרמז על עם ישראל שנמשלו לזיתים: "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך" (ירמיהו יא,טז [ראה מנחות נג,ב]). תורה נמשלה בפלפל, שמתקן את ריח הפה (שבת שם), כרמז ללימוד תורה שנעשה בלימוד בפה. (או זית מרמז על התורה, כרמז בשמן זית ללימוד תורה: 'שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה' [הוריות יג,ב]; ופלפל על בנ"י, שזהו כתיקון ריח הפה שבאדם, שזהו תיקון של בנ"י שהם גילוי האדם הקדוש). א"י נמשלה בפרח לבן, כרמז לא"י שפורחת מכח הקדושה (כשבנ”י בגלות הארץ שוממה ולא פורחת), שזהו רמז בפרח כרמז לפריחה ולבן כרמז לטהרה. עוד אפשר שהתורה חלה באדם ע"י לימוד תורה שמלמד את הדרך לעשיה, ובלימוד תורה נאמר שיש לחלק את הזמן: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו – שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא ליומי' (קידושין ל,א). 'גמ' – סברות וטעמי סתימתיהן של משניות, ולתרצם במה שסותרות זו את זו' (רש”י). פרח לבן כנגד המקרא, כרמז למתן תורה, שהעולם התמלא ריח בשמים כשה' אמר את עשרת הדברות (שבהם גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]): 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים' וכו' (שבת פח,ב), וזהו פרח לבן רמז לבשמים שנעשה מצמחים ריחניים ("ערוגת הבושם”). זית כנגד משנה, שאת המשנה למדו בע"פ ולכן היה צריך זיכרון כי לזכרם (כיון שלא היו כתובים בספר), וזהו זית שממנו שמן זית שמועיל לזיכרון (הוריות שם). פלפל כנגד תלמוד, שצריך חכמה וחריפות כדי להתפלפל ולברר את הסברות ולתרץ סתירות, וזהו כפלפל שהוא חריף. אולי גם העולם נתקן ע"י תורה מצוות ומעשים טובים; שזהו פלפל כנגד מעשים טובים, שנותן לחברו פלפל כדי שלא יתבזה מריח רע מפיו. פרח לבן כנגד המצוות שמתקנות את המציאות כעין פרח לבן שמרמז על טהרה (ופרח כעין רמז שבעקבות קיום המצוות, שמתקן ומקדש את הדבר, השכינה כעין פורחת לשם ושורה שם). זית כנגד התורה, ששמן זית מועיל לזיכרון וכך יכול ללמוד כראוי ולדעת את התורה. עוד אפשר, שהעולם עומד על גילוי קדושה של שלושה דברים: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). לכן גילוי העולם בקדושה מתגלה כנגדם (שזהו כמלך שאמר שצריך את כולם כדי לתקן את פרדסו): התורה נרמזת בפלפל שמתקן את פיו, כעין תורה שנלמדת בפיו. עבודת המקדש נרמזת בפרח לבן כרמז לפריחת מטה אהרן להוכחה שה' בחר בו לעבודתו במשכן (במדבר יז,כג-כה) [המטה גידל שקדים, וצבע פרח השקד הוא לבן, שזהו כרמז בפרח לבן). גמ"ח נרמז בזית שממנו עושים שמן שבו מאירים (בנרות ובלפידים) את הדרך לרבים בלילה, שזהו עשיית חסד. (או שזית כנגד התורה שנמשלה לאור [“כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג)], ופלפל כנגד גמ"ח שנותן לחברו כדי להעביר את ריח פיו הרע). אולי גם כרמז שהעולם נתקן ע"י ישראל (כעין העובדים בפרדס) שיש חלוקה לשלוש: כהנים, לוים וישראלים. פרח לבן כנגד כהנים, כפריחת מטה אהרן. זית כנגד לוים, שמשמן זית עושים מנורה שמאירה, כך שמרמז על אור התורה (משלי שם), שזהו תפקידו של שבט לוי ללמד תורה בישראל: 'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"' (רמב"ם; הל' שמיטה ויובל יג,יב). פלפל כנגד ישראל, שמעט פלפל נותן טעם בכל הקדירה, כעין שישראל המועטים מכל עם, מתקנים את כל העולם, בהיותנו "ראשית" (ירמיהו ב,ג), שכך אנו משפיעים על כל האומות, כעין פלפל שנותן טעם בכל השאר. אולי אפשר כרמז שהזמן בו בנ"י התחברו לתורה היה בזמן המדבר (תנחומא "בשלח" סימן א) שאז אכלו את המן ויכלו ללמוד תורה בנחת ('מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' כו' [מכילתא שמות טז,ד]), לכן כנגד זה נרמז בשלושה דברים כנגד שבמן התגלו שלושה טעמים: לחם, דבש ושמן (שמו"ר כה,ג). פרח לבן כנגד דבש, שהדבורים יונקים את הצוף שלו. זית כנגד שמן שנעשה מזיתים. פלפל כרמז ללחם, שנדרש בפס' שיש בא"י פלפלים, ובסמוך בפס' נאמר לחם: 'היה ר"מ אומר: ממשמע שנאמר "וערלתם ערלתו את פריו", איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה ת"ל "עץ מאכל"? להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו? זה הפלפלין. ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר (דברים ח, ט) "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה"' (ברכות לו,ב). אולי גם היו מטעימים את הלחם בפלפל בשביל הטעם.