"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" וגו' (דברים כו,א-ב). ראיתי שמביאים (בשם הראשל"צ מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א שהביא) בשם האר"י ז"ל שבמשנה נאמר: 'כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי; ואומר: הרי אלו ביכורים' (משנה; ביכורים ג,א). שמינים אלו נאמר שהביאו המרגלים: “ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר יג,כג), שבא לומר בזה שע"י הביכורים אנו מתקנים את חטא המרגלים. אולי לפי זה מובן למה כאן התורה הדגישה את השמחה בא"י: '"והיה כי תבא אל הארץ" – אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ״ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו׳' (אור החיים), כיון שעיקר חטא המרגלים היה על שבכו שלא יכנסו לארץ: “ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד,א), שלכן על זה נענשו בחורבן: ' … (במדבר יד, א) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא", אמר רבה א"ר יוחנן: אותו היום ליל ט' באב היה; אמר להן הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות' (סנהדרין קד,ב), לכן בביכורים מודגשת השמחה בא"י כתיקון לחטא המרגלים. וכן מודגש: "וירשתה וישבת בה", הכיבוש והישיבה בארץ: '"וירשתה וישבתה בה". (מה שתירש - תכבש ותשב.) [בשכר שתירש, תשב]' (ספרי). כרמז שמתקן את חטא המרגלים שנשלחו לקראת הכניסה ומלחמה על הארץ, והם אמרו שאי אפשר לכבוש כי הם חזקים מאיתנו, וכך העם בכו ואמרו בעקבותיהם: “וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה" (במדבר יד,ב-ג), לכן מודגש כיבוש הארץ; ומודגש הישיבה בה כרמז שעל חטא המרגלים יגלו מהארץ, תתבטל הישיבה בה, שעל זה בא הביכורים לכפר (ובכך למנוע חורבן). בנוסף, זה היפך מטענת מרגלים, שטענו שאי אפשר לכבוש: “אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן … והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר יג,כח-לא), והוסיפו שאי אפשר לחיות בארץ: "ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא" (שם,לב). לכן מודגש בביכורים הירושה והישיבה בארץ, כיבוש שכבשנו (הירושה) – שאפשר לכבוש (שלא כדברי המרגלים), והישיבה בה – שאפשר לחיות בה; שכל זה תיקון לדברי המרגלים. לכן גם מובן שהביכורים באים משבעת המינים ושגדלו דווקא בא"י כביטוי למעלת א"י, שלכן זהו דווקא בפירות שהשתבחה בהם א"י, ודווקא מא"י, כגילוי מעלת הארץ, היפך מחטא המרגלים. במרגלים מובא סדר אחר ממה שהתורה סידרה את שבח פירות שבעת המינים, שהמרגלים הביאו ענבים, רימון ותאנה, ואילו בשבעת המינים נאמר הסדר גפן, תאנה ורימון; נראה ששינו מהסדר, כיון שבאו להוציא את דיבת הארץ, לכן לא לקחו ע"פ הסדר שהתורה מביאה את שבחם, אלא הביאו ע"פ גודלם, שהאשכול הוא הכי גדול, ואח"כ רימון שגדול מתאנה, שבאו להוציא את דיבת הארץ באמרם שהפירות גדולים ומגושמים – שהם מביאים לשקיעה בחומריות (ראה 'בארץ לא זרועה', 'מה היה באמת חטא המרגלים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), לכן מובן שהביאו ע"פ הגודל, קודם הגדול ביותר כדי להוציא את שיא הדיבה ואח"כ גם קצת פחות, שפחות בולט אבל עדיין פועל כמו שרצו להוציא דיבה. גם בביכורים לא מובא כסדר שמובא בשבעת המינים, כעין שבמרגלים לא הובא כסדר, כרמז שבא לתקן את העיוות שמתגלה במרגלים; אולם בביכורים הסדר הוא ע"פ האכילה והביכור, שאותו סדר נאמר גם בברכות, ושם פירש התויו”ט: 'תאנים וענבים. … לא שנאן כסדרן בכתוב "גפן ותאנה”. וי"ל דקרא דאתא למימר בשבח ארץ ישראל הקדים המשובח יותר וכדאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה. והתנא דמיירי באכילתן מקדים המתבשל תחלה. וכן בבכורים המתבכר תחלה' וכו' (תויו"ט; ברכות ו,ח). כך שנראה שבאו לרמז לתיקון חטא המרגלים, ולכן להבדיל מדעתם שהראו רק את מראה הפירות (“ויראום את פרי הארץ" [במדבר יג,כו]), שבצד החיצוני לא רואים הבדל בין פירות א"י לפירות חו"ל, ולכן מה שראו זה רק גשמיות, ולכן הדגישו את גודלם כגילוי גשמיות חומרית, אבל מצד אכילתם יש בזה גילוי קודש, כמו שבתורה סמוך לשבעת המינים (לאחר פס' ביניהם שמדבר גם הוא על שבח א”י), נאמר: “ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,י), כרמז שבאכילה יש גילוי של קדושה, שמביא ברכה שמברך האדם לה'; שזה המתגלה בשבעת המינים באכילתם (אמנם זה בכל גילוי פירות א”י, אולם בהם זה מודגש יותר כיון שהם שבח הארץ), שלכן אומרים עליהם: 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה', כמו שמסביר הב"ח: 'הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ … ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו: ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח; טור או"ח סימן ר"ח). לכן בביכורים מתגלה כזמן ביכורם שע”פ זה גם אוכלם בהמשך, כרמז להיפך מדברי המרגלים על גשמיות הארץ, כאן מתגלה שגשמיות הארץ מלאה בקדושה. ולכן מעלים את זה למקדש, לומר שזה קשור לשכינה. וכמו שהמרגלים החטיאו בדיבורם, וכן ישראל בכו ודיברו נגד הכניסה לארץ, כנגד זה מביא הביכורים מכריז בקול על שבח א"י ותודה לה'. מביא הביכורים גם מדגיש שה' נתן לנו את הארץ, שזהו תיקון לשורש חטא המרגלים, שה' אמר שלא היה בכלל צריך לרגל כיון שאמר שהארץ טובה: 'ד"א: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים". אע"פ שאמר הקדוש ברוך הוא "שלח לך", לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו. למה? שכבר אמר להן הקב"ה שבחה של א"י (דברים ח, ז): "כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ" וְגוֹ', וכה"א (שם יא, י) "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" וְגוֹ', ועד שהם במצרים אמר (שמות ג, ח): "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ" וְגוֹ'. הכתוב אומר (שם יג, כא) "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן". ומהו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים"? אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו. שבשעה שהגיעו לירש את התחומין אמר להם הקב"ה (דברים א, כא): "רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹקיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ", באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם". זהו שאמר עזרא (נחמיה ט, יז): "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נפלאותיך". וכה"א (במדבר יא, לג): "לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה". אלא אמרו (דברים א, כב): "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וַיַּחְפְּרוּ לָנוּ", אלא שלא האמינו. וכן בדוד הוא אומר (תהלים עח, כב): "כי לא האמינו באלקים", וכתיב (שם, י) "וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת"' (במדבר רבה טז,ז). לכן מביא הביכורים מכריז: "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,ט), שה' הביאנו לארץ הטובה כמו שאמר שיביאנו; שאילו ישראל היו מאמינים כך ולא מפקפקים שה' יביאנו ויכניסנו לארץ טובה, לא היו שולחים את המרגלים. אולי גם לכן: 'כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד, ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר (ירמיהו לא, ה): "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלקינו” (משנה; ביכורים ג,ב). שהיו לנים ברחובה של עיר (מעבר לטעם ההלכתי שלא נכנסו לבתים כדי שלא יטמאו), יש בזה כרמז כנגד המרגלים שלנו בחוץ. וכן מתקבצים ('מתכנסות') משום ברוב עם הדרת מלך, אבל גם אולי כרמז שהמרגלים הלכו יחד לחטוא, לעומת כלב שפרש מהם ולא חטא, שכך עכשיו באים יחד בכדי לתקן את קיבוץ המרגלים יחד לחטא. והממונה מכריז לעלות למקדש ע"י דברי הנוצרים שמובא בפס' בירמיהו: “כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו" (ירמיהו לא,ה), ונוצרים הכוונה: '"נוצרים" – ענין שמירה. ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים, לשמור את העיר מן הנזק' (מצודות ציון). שכך כמו שהצופים מביטים בראיה כדי להודיע לאנשי העיר אם יש סכנה, כך נשלחו המרגלים לראות את הארץ ולהודיע לישראל, והם הזהירו את ישראל מהסכנה שבכניסה לארץ. לכן הממונה מכריז לעליה לציון שנאמר בפס' זה כרמז שמתקנים את חטא המרגלים. מביא הביכורים מספר על גלות מצרים והגאולה והביאה לארץ, מעבר לאמירת שבח וגילוי שמחה, וכן כקשור לשבח הארץ שכאן אנו כחלק מהגאולה משם, יש בזה כתיקון לחטא המרגלים שהתלוננו על גאולתם ממצרים (שהתלוננו שהיו מעדיפים למות במצרים), ואף רצו לחזור: “וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה” (במדבר יד,ב-ד). אולי בהליכתם: 'והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו' (משנה; ביכורים ג,ג). כרמז ליוסף שנרמז בשור וקרנים: “בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה” (דברים לג,יז), שזה רומז ליהושע: '"וקרני ראם קרניו" – שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה; נתן ליהושוע כחו של שור ויופי קרני ראם' (רש”י). ועטרה בראש כעין כתר, וזהב בקרניו מראה על מעלה גדולה כעין מלך שיש עליו כתר זהב, והשור הולך לפניהם קדימה, כעין מלך שמנהיג בראש; שזה כרמז שאם היו נותנים ליהושע להוביל, שהיו נשמעים לו ולא למרגלים, אז לא היו חוטאים במרגלים; לכן השור מקדימה וכו' כרמז לתיקון חטא המרגלים. אולי גם עטרה של זית בראשו, כרמז לאור תורה (כמאיר בנר שמן, ועל הראש כתורה שקשורה לתפיסה בשכל), כרמז למשה מוסר התורה, שהוא זה שפעל ביהושע שלא יחטא במרגלים, שזה נעשה ע"י תוספת אות י' לשמו: 'יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", י'ה יושיעך מעצת מרגלים' (סוטה לד,ב). לכן זה ניתן בראש השור, כרמז ליהושע (בשור) ועל הראש כרמז שנתן לו מראש (לפני שיצאו) אות נוספת, וכן האות י' ניתנה בראש (=בהתחלת) שמו של יהושע. שכך פועלים בעליה למקדש כרמז של להתחבר לקודש, להצלה מחטא המרגלים, כעין שניצל יהושע. בביכורים יש מעלה מיוחדת כתיקון לחטא המרגלים, כיון שזהו הבאת הראשית, לכן מרמז על ראשית גילוי עם ישראל, שיצאו ממצרים והגיעו לארץ, (וזה גם ראשית ההגעה לארץ), שאז חטאו במרגלים; לכן כיון שיש בזה תיקון לחטא המרגלים שעונשם היה גלות, אז בביכורים מתגלה ההיפך, שיש בה שכר של כניסה ונחלת הארץ: '"והיה כי תבוא אל הארץ”. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי [וראה ב'תורת המקרא' בפרשתנו (א) שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שהכוונה שתקבל עליו מראש לעשות בהמשך כשתתחייב לאחר ירושה וישיבה]).