"אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה'. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם" וגו' (ויקרא כג,כז-כח). יוה"כ הוא יום כפרה, עד כדי כך שישנה אפילו דעה שהיום מכפר גם ללא תשובה: 'רבי אומר: על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר. חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו אין יום הכפורים מכפר' (שבועות יג,א). שורשו של יוה"כ הוא בקבלת הלוחות השניים ביוה"כ שאז נאמר "סלחתי" ('יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב]), וכן ביום זה נימול אברהם ('ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"' [פרקי דר"א, כט]). שני אלו גורמים לגילוי כפרה בעולם. נראה שמעבר לפשטות שבשני אלו יש גילוי כפרה בשל מעלתם הגדולה, גם יש בזה עומק שביוה"כ ירדו והגיעו הלוחות לישראל, כך שביום זה נעשה חיבור בין בנ"י והתורה (בנוסף לחיבור העקרוני שבמתן תורה), כך שזה מראה שאנו במהותינו קדושים שלכן התורה באה לידנו כי היא מתאימה לנו. שאנו בשורשנו קדושים ומתאימים לתורה (לכן גם מובן חזק דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', מאמר 'ר"ה יום הדין האוניברסלי', שר"ה זה יום דין לכל באי עולם כיון שבו נברא העולם, אבל יוה"כ זה דווקא לישראל כיון ששורשו [בשני הדברים הנ"ל] זה קשור דווקא לישראל. ולדברינו מובן יותר, שיוה"כ מכריז שבנ"י קדושים ולכן זה שייך דווקא לבנ"י). לכן נאמרה אז הסליחה על העגל (' … נמצאו כלים ביוה"כ, בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה, וא"ל למשה (במדבר יד): "סלחתי כדברך", לכך הוקבע למחילה ולסליחה' [רש"י; דברים ט,יח]), לא רק משום שה' סלח על העגל (בעקבות תחינות משה) בזמן שהתורה הגיע אלינו, שזהו כתיקון לחטא העגל שבגללו לא הגיע לידנו הלוחות הראשונים, ולכן אז כשירדו השניים, זה הזמן שמתגלה שראוי לומר שנסלח, כאשר כעין נשלם הפגם שהיה; אלא גם ביום זה מתגלה שהתורה קשורה דווקא לנו (שלכן הגיע לידנו), ולא לגוים, כמו שהמילה מתגלה בבנ"י (ומתגלה ביוה”כ שבו נימול אברהם), שאנו הם הנקראים מולים (משנה; נדרים ג,יא) כי זה מגלה על מהותנו הקדושה שיש לנו ברית עם ה'. לכן מה שאנו חוטאים זה לא מהותי אלא חיצוני לנו, זהו השפעה זרה, של יצה"ר שהוא זר לנו או בשל הגוים ('רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות' [ברכות יז,א]), שכך גם חטאנו בעגל בשל הערב רב ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש”י; שמות לב,ד]), בשל הגוים, ואין זה מהותנו, ולכן ביוה"כ מתגלה מהותינו הקדושה, שזהו במילה ושלכן התורה מחוברת לנו ולכן הגיע לידנו ביוה"כ, ולכן יום זה מגלה על מהותנו הקדושה ולכן נסלח כשמתברר שזה חיצוני לנו ולא דבוק בנו, ולכן מוסר מעלינו. לכן ברית המילה מתגלה באיבר המוצנע, כרמז שהחיבור שלנו הוא מהות פנימית, שאינו חיצוני ולכן מתגלה כנסתר מהעין החיצונית. לכן זה מתגלה בחודש השביעי כרמז לשבת (יום השביעי) שהיא נראית בעולם כיום רגיל, שאין בה דבר מיוחד חיצוני, אולם בעצם היא שבת קודש, מלאת קדושה; וזה מתגלה במיוחד ביום העשירי כרמז לעשרת המאמרות, שהם נסתר, שלא נראה חיצונית אולם הם המהות הפנימית שקשורה בקודש (שזהו מאמר ה') ומקיימים את העולם; וכן גם בתשרי זהו זמן בריאת המאמרות (ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' מאמר 'תשרי וניסן כחודשי בריאת העולם בכח ובפועל') ולכן זה מתחדד בו ביותר בעשירי, והמאמרות הם בסיס העולם כמו שישראל בבסיסם קודש. ושורש ישראל זהו האבות, לכן גם מתגלה במילה של אברהם שנעשתה אז, שאברהם התנסה בעשרה ניסיונות (שהמילה הוא אחד מהם) וכן כנגדם גם יש את עשרת הדברות, שקשורות גם לעשרת המאמרות; כך שהכל מרמז על מהותינו הקדושה המאוחדת עם התורה. לכן בזמן זה שמתחיל בר"ה (שהוא ההתחלה של תשרי שבו נבראו המאמרות) מגיע לשיאו בעשירי בו שמכריז על גילוי עשרה - עשרת המאמרות והדברות והניסיונות, וממילא גם מכריז שאנו קדושים במהותינו ותפקידנו לתקן את העולם ולהביא להמלכת ה' בעולם, וכל חטאינו זהו רק חיצוני לנו, ולכן מביא לסליחה וכפרה. לכן ביוה"כ הכה"ג נכנס לקה"ק למקום הפנימי במקדש, כאמירה שיום זה מבטא את פנימיותנו, שהוא חיבור לתורה (ובקה"ק הארון עם הלוחות), ושם גם אבן השתיה ממנה הושתת כל העולם (יומא נד,ב), שכך כל העולם מתקדש מקדושה שמגיע מאיתנו ומתפשטת לכל העולם. לכן גם ביוה"כ יש שני שעירים, שאחד מוקרב לה' במקדש ושני מושלח לעזאזל, שנזרק בחוץ, כעין רמז שאנו מגלים ביום זה שפנימיותנו דבוקה בה', כעין הקרבן שעולה לה', ואילו הצד החיצוני שמתגלה בו חטא הוא זר לנו ולכן מושלח החוצה ומתפרק בהר כגילוי לאיבוד גילוי הרע שהיה בנו. לכן גם מובן מדוע לשיטת רבי יוה"כ לא מכפר (בלא תשובה) למי שחטא בפריקת עול או גילוי פנים בתורה או הפרת ברית, כיון שיוה"כ מגלה שבמהותנו אנו קדושים והחטא זר לנו; לכן מי שפורק עול, שכופר בה', בעצם טוען שאין ה' ואין שום עניין קדושה, שזהו היפך ממהותו של יוה"כ שמגלה על קדושתנו בחיבור לה'. ושני הדברים האחרים זה נגד השורש של יוה"כ, שמגלה פנים בתורה זה נגד השורש של ירידת הלוחות השניים, ומיפר ברית זה היפך מהשורש של מילת אברהם; לכן זה מבטל את גילוי הכפרה ביום זה. אולי יוה"כ מגלה על התורה שנתנה לנו לתקן את העולם, לגילוי שם ה' ולהמלכת ה' בעולם, ולכן ה' סולח לנו בשל גילוי מהותינו זו, לכן זה מתגלה ביוה"כ שהוא היום העשירי לר"ה שנחשב לעיקר בריאת העולם, ובתשרי נבראו המאמרות, והעולם לא יכל להתקיים ללא קבלת התורה (שבת פח,א) שהם כנגד המאמרות, לכן בזמן כנגד בריאת העולם נעשה קבלת הלוחות השניים שירדו אלינו, שזה מהותו של בריאת העולם, שלכן בלעדיו לא היה עומד, כיון שזהו מהותה של הבריאה לגלות את מלכות ה' בעולם. לכן ביוה"כ מתגלה מעלתנו שאנו ממליכי ה' בעולם, שזהו מהותינו האמיתית ולכן ה' מכפר לנו (לכן אצל רבי מופיע שלא מתכפר [ללא תשובה] מי שכופר בעיקר ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית, שהברית זה הצד הפנימי שלנו שעליו מתגלה התורה שקיבלנו ואנו מגלים זאת בצד המעשי שמופיע גם חיצונית, ובכך ממליכים את ה'. לכן מי שכופר בה', שלא קשור כלל להמלכת ה', וכן מי שחוטא בברית או בגילוי התורה שזהו הבסיס והתהליך להמלכת ה', אז אצל אחד כזה אין בו גילוי של כפרת יוה"כ). אולי יוה"כ בעשירי, כרמז שבאדם יש חמשה חושים גשמיים, וכנגדם יש חמשה חושים רוחניים, שמשפיעים זה לזה (כעין המובא בבעש"ט על בלעם, ראה 'בארץ לא זרועה', 'בלעם - נביא כמשה?!', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א); שבתשרי בו נברא העולם, ביוה"כ שהוא עשירי בו, מוכרז שכל מציאותנו בעולם היא לקדושה, שאנו פועלים לקדש את כל חושינו לגלות קדושה בצד הגשמי והרוחני, שהכל יתגלה בקדושה (לכן בעשרי – כנגד חמשה חושים גשמיים וחמשה רוחניים, שסה”כ זה כמתגלה בעשר). או כנגד שיש חמשה חומשים, וכך נרמז שיתגלה תורה מפנימיותנו ועד גילוי כל חיצוניותנו, שזהו עשר, גילוי של חמש בפנים וחמש בחוץ, שכל מהותינו הפנימי והחיצוני מתגלה בחיבור לרצון ה' (תורה בפנימיות, כי יכול אדם לקייים תורה חיצונית אבל בפנימיותנו הוא לא מאמין בכלום או לא מחובר לה אלא עושה בלא שמחה; וכן יש שמחובר לתורה בפנימיותו אבל לא מביא זאת למעשים חיצונים). או שיתגלה כח התורה בשלמות בנו, שעומדת התורה ומגינה מכח יצה"ר שמחטיאנו ומכח הגוים שבאים להחטיאנו, שכך מתגלה שלמות בחיבור לה', בגילוי של עשר (שמתגלה התורה [חמשה חומשים] בהגנה מיצה"ר וכן מתגלה התורה [חמשה חומשים] בהגנה מהגוים); שכך מתגלה בנו שלמות לה', ולכן ה' מכפר לישראל, ונותן לנו להתחיל כחדשים וטהורים. ורואים זאת שביוה"כ רובו המכריע של ישראל מתחברים ליום גדול ונורא זה, ובאים לביה"כ ומזדהים עם מהותנו האמיתית. יהי רצון שנחתם לשנה טובה.