כחלק מתיאור המעמד של שמחת בית השואבה מביאה המשנה: 'ומנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג, שהן מטילין לכל ספל וספל' (משנה; סוכה ה,ב). מה העניין שהיה 120 לוג? מסביר התוס' יו"ט: 'של מאה ועשרים לוג. תנא של שלשים שלשים לוג. שהם כולם מאה ועשרים לוגין. ותנא דידן כללא נקט. ואפשר לי לומר משום דסימנייהו שנותיו של משה רבינו ע"ה שאור תורתו זורחת עלינו. ועוד היא מאירה' וכו'. בגמ' מובא: 'ארבעה סולמות כו': תנא: גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'). וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג. איבעיא להו: מאה ועשרים לוג כולהו, או דלמא לכל חד וחד? תא שמע: ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג, שהם כולם מאה ועשרים לוג. תנא: והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס. אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל, ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) "ברב עם הדרת מלך". מאי משובחים? אילימא משום יוקרא, הני יקירי טפי! אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף, הכא סולמות וזקיף טובא. ולא היה חצר בירושלים. תנא: אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה' (סוכה נב,ב-נג,א). ניסוך המים בסוכות זהו הלכה למשה מסיני, לכן מובן שבמעמד הזה יודגש רמז לתורה שבע"פ; בפרט שזה בעבודת המקדש שהתורה מדקדקת ביותר על כל פרט, עד שאפילו מחשבה פוסלת בקרבן, והתורה מרחיבה ביותר בענייני הקרבנות ובכ"ז לא נאמר דבר על ניסוך המים שעושים, כך שבזה מודגשת ביותר מעלת מסורת התושב"ע (וכך אמר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א: 'כבר הוזכר לעיל כי מצות ניסוך המים אינה מוזכרת בתורה בפירוש, אלא הועברה במסורת תורה שבעל פה על ידי חכמי ישראל. חז"ל [תענית ב,ב] אמנם התאמצו להעלות רמזים למצוה זו בכתובים, ובכל זאת, מקור המצוה הוא בתורה שבעל פה. קיום מצות ניסוך המים מדגיש איפוא את חשיבות תורה שבעל פה. העצמת אירוע זה והאדרתו מעלה על נס את ערכה של המסורת שבעל פה' ['לזמן הזה', תשרי עמ' 323-324]). לכן נראה שבכמות יוצא 120 לוג כחיי משה, כרמז שמשה הביא את התורה ומסר את פירושה והתושב"ע; לכן מודגש חיי משה כדגש על משה, שהעביר בע"פ את התושב"ע יחד עם התורה שבכתב שבידנו, כדי להדגיש את התושב"ע שמשה מסר בע"פ. וכן משה העביר את המסורת הלאה, וכך מסורת התורה ממשיכה עד אלינו: 'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע' וכו' (אבות א,א), לכן כרמז שמשה נפטר בגיל 120 והתורה ממשיכה אז דרך יהושע וכו' עד ימנו, שכך יש לנו את התושב"ע. (אולי גם ארבעה ספלים של שלושים לוג, שסה"כ יוצא 120 כרמז שלאחר 120 יום של שלוש פעמים שמשה היה בסיני ארבעים יום בכל פעם, התורה ירדה אלינו עם הלוחות השניים. וזה לא שלוש של ארבעים כדי לשנות מהנעשה בסיני שזה היה בשל חטא העגל, שלכן היה צריך לעלות עוד פעם כדי לכפר ועוד פעם כדי להוריד; לכן שונה כדי כעין לכסות על חטא העגל, אבל נרמז שלושים כרמז לשלוש פעמים שעלה, וארבע כנגד ארבעים יום שהיה בסיני). אולי זה מתגלה בכמות של לוגים, ש'לוג' בגימטריה זה 'לט', כרמז לל"ט מלאכות של שבת, שהם המלאכות שבהם בנו את המשכן ('הא דתנן: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי? אמר להו ר' חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן' [שבת מט,ב]), והמשכן הוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), כך שאולי באו לרמז על האנשים השונים שמתגלים בעולם, וכן שדעותיהם שונות ומושפעות הרבה פעמים מהמציאות שבהם הם חיים, שכך התושב"ע מתגלה אצלם, שמבינים את התורה ע"פ גילוי נשמתם שגם קשור למציאותם בעולם, ולכן בזה מרמזים 120 לוג, כרמז לחיי אדם שהם עד 120 ("והיו ימיו מאה ועשרים שנה" [בראשית ו,ג]), ובלוג כרמז למציאות העולמית שקשורה לקדושה, כמו ל"ט המלאכות של שבת שזהו גילוי קדושה (שמירת שבת קודש) וקשור למציאות העולמית (שנרמז במשכן כמציאות העולמית, וכן בהם שובתים ממלאכות שנעשות בעולם), כרמז לגילוי תושב"ע. כמו"כ בשבת נחים ממלאכה ואז יכולים ללמוד תורה: 'כך אמר להן הקב"ה לישראל: בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך"? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה' (תנד"א רבה, א), שזהו כרמז לגילוי לימוד תורה במידות של הלוג (וב120 כגילוי אדם [או משה], שזהו תורה שמתגלה באדם - התושב"ע). אולי גם בלוג רמז לתושב"ע, שזהו אותיות 'גל ו', ש'גל' מרמז על כל התורה שגנוזה בלוחות: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). והאות ו' רומזת לששה סדרי משנה, שזהו רמז לתושב"ע. אולי לכן גובה המנורות היה חמישים אמה כרמז לחמישים שערי בינה: 'נ' שערי בינה נבראו בעולם' (ר"ה כא,ב), שזהו רמז לתושב"ע שמשתמשים בבינה להבין את התורה (ואולי 'אמה' כרמז ל'עמה', שבתושב"ע מתעמקים בתורה דרך החכמה שמתגלית דרכנו, ולכן זהו כרמז שהתושב"ע היא עם התורה שבכתב - עמה). הגמ' מדגישה את כוחם של פרחי הכהונה (שמשווה מול בנה של מרתא בת בייתוס), אולי זה בא כרמז להשראת שכינה שבשביל זה צריך גם להיות חזק - גיבור: 'אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה' (שבת צב,א), כרמז לת"ח שלומד תורה ומתחבר בזה לשכינה שחלה עליו: 'רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב א), "אלקים נצב בעדת א'ל ... ומנין אפילו אחד? שנאמר (שמות כ כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"' (אבות ג,ו). אולי כך נרמז - 'חכם' רמז בגובה חמישים אמה (שערי בינה), 'גבור' בכוחם של הילדים, 'עשיר' שהמנורות היו עשויות זהב, 'ובעל קומה' שהמנורות היו גבוהות מאוד (חמישים אמה) שלכן היו צריכים לעלות בסולמות. אולי יש ארבעה ספלים, וארבעה סולמות וארבעה ילדים, שארבע בא לרמז על הלימוד שמשה לימד ארבע פעמים כשהעבירו את התורה לישראל (ומכאן למד ר"א שצריך ללמד ארבעה פעמים): 'ת"ר: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד. נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו. נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן. נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה. מכאן א"ר אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים, וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה, כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה' (עירובין נד,ב). (ונאמר שלוש פעמים על ארבעה - ספלים, סולמות וילדים, כרמז לשלוש אותיות בשמו של משה מוסר התורה). כדי ללמוד תורה כראוי צריך להיות בקדושה וטהרה, לכן המשנה הביאה קודם על תיקון שעשו לצניעות: 'במוצאי יום טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול'. 'תקון גדול - שהיו מקיפים אותה גזוזטראות, ומושיבים הנשים למעלה והאנשים מלמטה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש' (ברטנורא). הגמ' מביאה ברייתא: 'תנא: אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה', נראה שזה רומז לתורה שהיא מתקנת  את חטא עץ הדעת שלדעת ר"י היה חיטה (ברכות מ,א), ולכן נאמר חיטה. והאשה החטיאה ולכן מתגלה בה (שבוררת) כעין תיקון למה שגרמה. והיא בוררת, כרמז שעץ הדעת ערבב בין טוב לרע, ולכן צריך לברור את האמת, שזה מה שהתורה עושה, שמתקנת את דרכנו ומלמדת אותנו מה נכון, שמתקנת את דעתנו בתלמוד תורה; וזהו 'לאור של בית השואבה', שהאור מרמז על התורה ומצוותיה ("כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]) שזה מתגלה בהארה של בית השואבה. ולכן זה נעשה בשמחה גדולה (כמו שמביאה המשנה בהמשך, במשנה ד), כגילוי של תיקון מעץ הדעת שהביא רעה וצער לעולם (שאדם וחוה והאדמה קוללו) ולכן מתגלה שמחה (בהסרת הצער), ונעשה חיבור לקב"ה ע"י מעלת התורה ולכן זה מביא לשמחה גדולה מהחיבור לקב"ה מקור הטוב. (ולכן מי שהיה משתתף בעשיית השמחה היו דווקא הצדיקים).