"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). 'אמרו ליה רבנן לרב המנונא: כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה. אמר להו: דילמא (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה" כתב' (ב"ב יד,א). 'דילמא תורה צוה לנו משה מורשה כתב - ארבע מאות פעמים, אבל ארבע מאה ספרים אין פנאי לאדם אחד לכתוב' (רש"י). 'דילמא תורה צוה. ואומר ר"ת: דאותו פסוק קרוי תורה כדאמר בפ' ג' דסוכה (דף מב.): קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה. מאי תורה? "תורה צוה לנו משה"' (תוס'). 'אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רב אמי ארבע מאה ספרי. אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה בלחוד הוא דכתב ליה בכל חד מיניהו. כלומר אין בכלל שנותיו של אדם שיכתוב ספר תורה כולה ד׳ מאה זימני, אלא פסוק זה הוא שכתב, לפי שפסוק זה על כל התורה כולה הוא אמור נמצא הכותבו כאילו כל התורה כולה כתב' (הר"י מיגש). 'וכן בספר תורה כל שכתב בה פסוק אחד או הגיה אפילו אות אחת מעלין עליו כאלו כתבה. והוא שאמרו כאן באחד מן החכמים שכתב כמה ספרי תורה על שם שהגיהן או כתב בהם פסוק אחד להשלימן. ומה שאמרו ודלמא תורה צוה וכו', פירושו: וכיוצא בזה מהשלמת החסרונות. ולא תפש מקרא זה אלא דרך צחות מפני שם תורה; כך נראה לי. וגדולי עולם ראיתי שפרשו שמאחר שפסוק זה כלל לכל התורה הרי הוא כמי שכתבה; ואיני יודע פה קדוש היאך אמרה' (המאירי). 'וזה לשון הרא״ש ז״ל בתוספותיו: דילמא תורה צוה לנו משה. פירוש: כתבו לו סופרים ארבע מאה ספרי תורה וצוה לסופר כשיגיע לפסוק זה שיודיענו ויכתבנו. וזה הפסוק נקרא תורה כדאיתא בפרק קמא דסוכה: היודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה. עד כאן. וזה לשון הראב״ד ז״ל: הא דאמרינן כתב רבי זירא ארבע מאה ספרי דאורייתא, ואמרינן עלה: ודילמא תורה צוה לנו כתב בהו. משום דאמרינן במנחות הלוקח ספר תורה כחוטף מצוה מן השוק, כתבה כאלו קבלה מהר סיני, כתב בה פסוק אחד או שהגיה בה אות אחת מעלים עליו כאלו כתבה' (שיטה מקובצת). 'אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַב הַמְנוּנָא: כָּתַב רַב אַמִי אַרְבַּע מֵאוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה. נראה לי בס"ד: הם באו ללמד דין בדבר זה לומר שפסוק אחד לבדו נקרא תורה, וגם באו ללמד דמותר לכתוב פסוק לבדו כדי ללמד לתינוקות ולא אמרינן הרי זה משליכו לאיבוד. ושני דברים אלו שבאו ללמד אמרו אותם בלשון חידה לרב המנונא, והוא פירש חידתם תכף ומיד. ונראה לי בס"ד דרבי אמי עשה כן בכונה מכוונת לכתוב פסוק זה ארבע מאות פעמים לא פחות ולא יותר, כדי להכניע בזה ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא, בסוד "וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז). גם כיון לבטל בזה קליפת עין הרע הנקראת רַע עַיִן [400] שהוא מספר ארבע מאות מעל תינוקות של בית רבן. וגם עוד להמשיך להם לב משכיל בתורה, כי מַשְׂכִּיל [400] עולה מספר ארבע מאות. וגם בחר בפסוק זה דראשי תיבות שלו הם יועילו לכוין בהם האדם קודם הזווג עם אשתו כדי שתתעבר בבן זכר, אם יכוין האותיות בנקודות הידועים שכתבתי אותם במקום אחר בס"ד [תּצֶלַמֵּמקֻיָ היוצא מן ראשי תיבות תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב]' (בן יהוידע). 'ולולי דמסתפינא ה"א ת' ס"ת כ' ע"י השבעת המלאך לבוש הבדי' אשר קסת הסופר במתניו', והיינו "תורה צוה לנו משה" ר"ת גמטרי' שם קס"ת, ואין להאריך בזה' (חת"ם סופר). ברשב"א יש גרסה אחרת בגמ', שר"א כתב שבעים ספרים: 'הא דאמרו ליה לרב המנונא דכתב ר' אמי שבעין ספרי דאורייתא' וכו'. לפי גרסה זו תמוה מדוע רב המנונא התנגד לקבל שר"א כתב שבעים ספרים, הרי קודם סופר: 'רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא', הרי שאפשר לכתוב כמות כזו? אולי ההבדל בין ר"א ור"ה זהו במקום מגוריהם, שר"ה חי בבבל שמצבם שם היה נח יותר, ואילו ר"א חי בארץ תחת יד הרומאים שהקשו על חיי היהודים. לכן רב המנונא לא קיבל שיכול להיות שר"א כתב כ"ך הרבה ספרים כמו ר"ה, כיון ששבעים זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי, ולכן אם יכל להיעשות זה בדוחק בבבל, אבל בא"י בטוח שאי אפשר לעשות כך, ולכן העמיד שזה רק פס' אחד. או אולי בא"י הקפידו יותר על הגודל שייעשה כהלכה שנאמרה קודם: 'ת"ר: אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו', ולכן אצל רב הונא אמרו במפורש שלא נעשה כך: 'רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה אלא חד', שלא הקפיד כ"ך. לכן כשאמרו לרב המנונא שר"א כתב שבעים ולא אמרו שעשה שלא כהלכה לכתחילה, משמע שעשה כראוי, אבל כיון שלא יכל להקפיד שייעשה כראוי (כמו שר"ה לא הצליח) הבין שאין זה ס"ת ממש. אולי ר"א כתב ארבע מאות פעם פס' של גילוי תורה כנגד זה שהתורה היא כנגד ע"ז: '"מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים" - מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי; ראה, נד). ועל מסכת ע"ז שהיה לאברהם נאמר: 'גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין' (ע"ז יד,ב). לכן כנגד גילוי תורה בשלמות כתב ארבע מאות פעם: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", שזהו התורה שנתנה לנו ע"י משה, היפך מהע"ז שאצל הגוים. אולי אפשר גם שזה קשור לכך שנשלח ע"י ר"י נשיאה לבדוק את מצב התורה בארץ, ולתקן סופרים ומשנים (יר' חגיגה א,ז), ולכן בהקשר לזה כתב לחיזוק בכל המקומות. ולכן רשם ארבע מאות כאלו כרמז כנגד א"י שהיא בגודל ארבע מאות פרסה (רש"י; במדבר יג,כה). או שבא לרמז על מעלת התורה בא"י, שעיקר התורה היא בארץ (ספרי; עקב, מג), לכן רמז זאת בארבע מאות כנגד גודל א"י, וזה בפס' הזה שמדבר על התורה שקיבלנו, כרמז שקיבלנו את התורה כדי לקיימה בארץ. (אולי גם ארבע מאות כנגד ארבעים יום שמשה היה בסיני ולמד את כל התורה, וכנגד עשרת הדברות שבהם רמוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א], [וזהו ארבעים כפול עשר] שכך רמז להתפרטות התורה [מהדברות התפרט בסיני] כרמז לכל התורה שבידנו שכולה מה', מסיני). אולי אפשר שבארץ היו קשיים בשל השלטון הרומאי; ובפרט שבערך בתקופה ההיא הדת הנוצרית החלה להיות מותרת ברומא, ובהמשך אף נעשתה לדת של רומא, ובעקבות שלטונם הנוצרים הכבידו מאוד על ישראל. אז בא רבי אמי וכתב (מראש) ארבע מאות פעם כרמז לנאמר לאברהם על גלות מצרים שתהיה ארבע מאות שנה: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יג-יד). שכך בא לחבר לגילוי תורה שמצילה מצרות (ואף מה שנאמר שיציאו ברכוש גדול הכוונה לחיבור לתורה, כך שהתורה מתגלה בחיבור עם הגאולה), כדי להחיל הבאת הצלה לישראל (ובפרט שכמו שנאמר לאברהם מראש, כך פעל ר"א מראש לקראת ההשתלטות הנוצרים והצרות הקשות שיביאו עלינו).