'סוכה שאין בה שבעה על שבעה פסולה; ולענין גודל אין לה שיעור למעלה' (שו"ע או"ח תרלד,א). גודל הסוכה הוא לפחות 7 טפחים, אולי זה כנגד שבעת העממין שהיו בא"י שהיה צריך להשמידם או שיכנעו תחתינו או שיצאו ולא יהיו פה, שיהושע שלח שלוש אגרות: 'דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: שָׁלֹשׁ פרסטיגיות שִׁילַּח יְהוֹשֻׁעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוֹ לָאָרֶץ: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִפָּנוֹת יְפַנֶּה. לְהַשְׁלִים יַשְׁלִים. לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי פִּינָּה וְהֶאֱמִין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לוֹ לְאַפְרִיקֵי. "עַד בּוֹאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם", זוֹ אַפְרִיקֵי. גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימו: "וכִי הִשְׁלִימוּ יוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל". שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מֶלֶךְ עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָפְלוּ' (יר' שביעית ו,א). לכן יש בסוכה שלוש דפנות (ראה בהמשך) של שבעה טפחים, כרמז לשבעת העממין ולשלוש אגרות שנשלחו אליהם. (גם חג סוכות הוא שבעה ימים, שימים נשמע קצת כמו עמים; וכן ס' ריבוא זהו מספר בנ"י שיצאו ממצרים, וכך ס' יחד עם 'ימים' יוצא בגימטריה 'עמים'). שכך רמז שיש מצות סוכה כמו מצות ישוב הארץ, שמצוה לגור בארץ כמו מצות סוכה; וכן שחג סוכות הוא כנגד הזמן של כיבוש הארץ שישבו בסוכות (הרוקח סימן ריט. וראה בהרחבה על הקשר בין סוכות וא"י ב'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). וכן כרמז שמא"י מתקנים את כל העולם; שזהו כעין שמתגלה במלחמת שבעת העממין שהם היו טמאים בעריות וע"ז. ואין לאורך הדופן 'שיעור למעלה', כעין א"י שלאחר כיבוש הארץ אם ממשיכים לכבוש מקומות נוספים חל על זה דין של א"י. עוד אפשר ששבעה טפחים זה כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, כרמז שפירות הארץ קדושים: 'קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' (ב"ח; טור או"ח סימן רח). שבפירות הגשמים חלה עליהם שכינה, וזהו כעין הסוכה הגשמית שחלה עליה שכינה. לכן גם אין באורך הדופן 'שיעור למעלה' כרמז ששבעת המינים הם שהשתבחה בהם א"י, אבל גם בכל שאר הפירות חלה קדושת א"י עליהם.
'סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה' (שו"ע או"ח תרלג,ח). 'סוכה שאינה גבוהה עשרה - ר"ל החלל שלה מן הקרקע עד הסכך' (מ"ב). אולי הגובה של עשרה טפחים מרמז כנגד עשרת המאמרות ועשרת הדברות (שהם זה כנגד זה), כרמז שמא"י מתקנים את כל העולם שנברא בעשרת המאמרות, לחבר את העולם לשמים, שזהו כעין לגובה - שמעלים את הארץ להיות כשמים; וזה ע"י שבא"י מתגלה התו"מ, שכאן זהו מקום עיקר התורה (ספרי, "עקב", מג), שגנוזה כל התורה בעשרת הדברות (יר' שקלים ו,א), ובמתן תורה היה גילוי של תיקון עולם (ע"ז ה,א. שלא שלט בנו מלאך המוות או היה ביטול שעבוד מלכויות, שזהו כלעתיד לבא), וכך גם אנו מתקנים את העולם מכח התו"מ בא"י. בנוסף, לעתיד לבא ננחל את נחלת הארץ של עשרת העממין, לכן זהו עשרה ולגובה כעין רמז לעתיד שיהיה בהמשך כעין למעלה בדורות. בנוסף, אולי כרמז לעשרה ניסיונותיו של אברהם, כרמז לאבות שבזכותם קיבלנו את הארץ, שהארץ הובטחה להם ולזרעם; לכן זה לגובה כעין רמז למעלה בדורות, שזהו באבותינו שמעלינו. ועוד שבא"י מתגלים עשר קדושות זו למעלה מזו (משנה: כלים א,ו וכו'), ולכן כרמז עשרה בגובה. בנוסף, בא"י חל דין מעשרות שמפרישים עשירית, לכן זהו עשרה ולמעלה כמו שמעלים אותו למעשר.
'דפנות הסוכה אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלשה לאחד מהדפנות ויעמיד קנה (כנגד הכותל) (טור) כנגד אותו טפח ויעשה לה צורת הפתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח וכשרה אף על פי שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן' (שו"ע או"ח תרל,ב). 'דפנות הסוכה וכו' - כדי להבין היטיב אקדים לכאן כמה עקרים להלכה זו: א. דשיעור סוכה הוא שתהא מחזקת ז' על ז' טפחים לפחות ... ב. דילפינן בגמרא מקראי דלא קרוי סוכה ע"י הסכך לבד אא"כ יש לה ג' דפנות והלכה למשה מסיני דאחת מן הדפנות סגי בטפח אחת . ג. דמ"מ בעינן שיהיה נראה כדופן דהיינו אם יש לו שתי דפנות סמוכות זו אצל זו כמין ר יקח דף שיש ברחבו טפח מרווח דהיינו טפח ומשהו ויעמידו בריחוק מקום פחות מג"ט לאחד משתי הדפנות וכל פחות מן ג' טפחים כלבוד דמי ונמצא שיש כאן ד"ט והוא רוב דופן מהכשר סוכה שהוא ז"ט כנ"ל וכדי להשלים שיעור כל הדופן יעשה עוד צורת הפתח דהיינו שיעמוד קנה כנגד אותו טפח וירחיקו ממנו עד סוף הכותל שכנגדו שמחזיק שבעה טפחים ומניח קנה מן הטפח עד הקנה שכנגדו למעלה על גביהן או אפילו למעלה מהן ואינו נוגע בהן רק שיהיה כנגדן כמבואר לעיל בדיני צורת הפתח בסי' שס"ב ונמצא שיש כאן דופן שלם של ז' טפחים. ומעמידו בפחות מג' וכו' - דאז הוי לבוד וא"כ יש כאן ד' טפחים דהוא רוב הכשר סוכה דאע"ג דבסתם טפח יהיה ג"כ רוב דופן דהוי טפי מג"ט ומחצה אכן משום דבציר מארבעה טפחים לא חשיב בשום דוכתא להכי הצריכו טפח מרווח [ר"ן]. כנגד הכותל - היינו כנגד סוף המקצוע השני של הכותל שכנגדו שסתמו מחזיק ז' טפחים וי"א דירחיקו עוד טפח יותר כדי שיהיה הצורת הפתח על ד' טפחים. ויעשה לה צוה"פ וכו' - כדי להשלים שיעור הכותל ועיין בב"ח שכתב דזה הוא מדרבנן אבל הטפח מרווח שאמרנו מתחלה הוא מדאורייתא' (מ"ב). אולי מהתורה זה שלוש דפנות כשאחת מהן טפח כרמז לגבולות הארץ, שכך הדופן סוגרת את הצד, שיש איסור לצאת מהארץ, ולכן כעין דופן של א"י שחוסמת מלצאת. והנה לצד צפון, מזרח ודרום יש גבול א"י עד מקום שאפשר ללכת, וזהו שלוש דפנות, ואילו דופן רביעית כעין כנגד הים במערב, שאמנם גם בו יש גבול אולם אין הוא מיד בחוף כך שלא יכולים בהליכה רגילה לצאת משם מהארץ ולכן לא צריך שם גילוי חסימה. והלל"מ שדופן שלישית היא טפח, כעין רמז שבצד דרום יש איסור לצאת אבל יש איסור חמור יותר של לאו שלא לחזור למצרים, ולכן כעין לא צריך מחסום חשוב של גבול א"י שיעצרו מלצאת מהארץ כי יש חסימה אחרת חזקה יותר של לאו שלא לחזור למצרים (ראה ב'משנת המדינה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמרחיב ומברר על לאו זה של לחזור למצרים), לכן בזה מספיק טפח; אמנם צריך מעט חסימה (שכנגדו טפח) לומר שגם שם יש איסור יציאה מהארץ וכן כרמז שלא לצאת משם לארצות אחרות. אולי גם זה בא לרמז שחג סוכות הוא זכר לסוכות שבזמן המדבר וכן זכר לסוכות בכיבוש הארץ (שאמנם אלו שתי דעות, אולם אלו ואלו דברי אלקים חיים), לכן כרמז לזה יש שתים וקצת, כעין רמז לשתים וחצי (שהטפח סמוך לדופן ומשלים מדין לבוד לכחצי, שזה היה מספיק מדאורייתא; ובפרט שעושים ארבע מדאורייתא כיון שפחות מזה שאז הוא חצי זה לא נחשב [כמו שמביא המ"ב], כך שכעין הבסיס הוא חצי. וכן רואים גילוי של חלק מחיצה וחלק בלי, ולכן זה כעין נרמז בחצי, שיש שני גילויים [מחיצה ובלי מחיצה], והמחיצה היא אחת משני הגילויים, וזהו כעין חצי) שזהו כרמז לשנים וחצי השבטים שנחלו בעבר הירדן המזרחי, שכבשו ונחלו שם, שמצד אחד זהו א"י (ברמה מסויימת) וכהתחלת כיבוש הארץ, ומצד שני זהו עדיין תקופת המדבר ממש (שעדיין לא נכנסו לארץ שבעת העממין, ועדיין היו עם ענני הכבוד בזכות משה). (והמחיצה נפסלת אם גבוה מהקרקע שלושה טפחים: 'או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש' [סוכה יד,ב]. 'שיזדקר גדי - דהיינו שלשה טפחים' [רש"י]. שזה נאמר בגדי שעובר שם, כעין רמז שישבו בעבר הירדן שלא כראוי, מחוץ לא"י של שבעת העממין, בגלל המקנה שלהם, ולא ישבו במקום שבעת העממין שהובטח לאבות שישבו בה, ולכן זהו 3 טפחים כרמז לשלושת אבות; וכן רמז שא"י היא כעין שלוש ארצות, כמתגלה בביעור שמיטה: 'שלש ארצות לביעור: יהודה, ועבר הירדן, והגליל' וכו' [משנה; שביעית ט,ב] ולא עבר הירדן המזרחי בו נחלו שנים וחצי השבטים; שהוא היה מיועד למרעה ולא לישיבה, שזהו גדי שיוצא, כעין שיוצאים מא"י [היא הסוכה הלאומית] לעבר הירדן המזרחי למרעה). אולי גם כרמז שהיו במדבר בשל חטא המרגלים, ולכן היו צריכים סוכות לשרוד במדבר, ואנו מכריזים שאנו רוצים בא"י שלא כנעשה במרגלים; לכן זהו שלוש מחיצות כנגד שלושת הפירות שהביאו המרגלים ("ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" [במדבר יג,כג]) ובהם באו לשכנע את בנ"י שהארץ רעה; לכן זהו שלוש אבל עם חסרון, שדופן אחת טפח ולא שלמה, כרמז שהביאו כדי לחסר את כניסת הארץ, שלא יכנסו (ולמ"ד [שלא נפסק כמותו להלכה] שלוש וקצת [שיטת ר"ש; סוכה ו,ב], זהו שלוש כנגד הפירות, ועוד אחד בחסרון כנגד דבריהם ופעולתם שבאו לחסר ולמנוע את כניסת הארץ).
הסוכה נפסלת אם הדופן גבוה מהקרקע שלושה טפחים 'כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש', שגדי רומז לבנ"י שנקראים צאן של ה': "ואתן צאני צאן מרעיתי" (יחזקאל לד,לא), שזהו רמז שלא יצאו מא"י החוצה. וכן גדי בגימטריה 'טוב' כרמז לא"י: "ארץ טובה ורחבה" (שמות ג,ח), ולתורה: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" (משלי ד,ב), כרמז שא"י היא מקום התורה והמצות. (וכן 'דג-י', שדגים רומז לת"ח שחי בעולמה של תורה שנמשלה למים, שכך בארץ אנו חיים בחיי תורה; וזהו י' רמז לעשרת דברות, ורמז לקדושת א"י בה עשרה קדושות).
'סוכה שחמתה וצלתה שוין מלמעלה פסולה לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה כשרה' (שו"ע או"ח תרלא,א). 'ויהיה למטה חמתה מרובה מצילתה - ואז יתבטל המיעוט נגד הרוב והוי כאלו לא סיכך כלל ובשוים מלמטה כשרה דידוע דאז למעלה מקום הקנים רחבים מן האויר' (מ"ב). ה' תמיד מגן עלינו, ולכן צריך שהסכך יהיה מרובה, כרמז לשכינה שמגינה כסכך שמגן מהשמש; כמו העננים שהגנו במדבר (גם) מהשמש. וכן שמש כעין רמז לעונש לרשעים: 'דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא. אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר; רשעים נידונין בה' וכו' (ע"ז ג,ב); כרמז שבסוכות מתחברים לשכינה, לקדושה, וממילא ניצלים מהעונש של הרשעים. (וכן כרמז שהמרגלים אמרו שהארץ אוכלת ישביה, כעין גיהנום שהרשעים נענשים; ואנו מכריזים שהארץ היא בהיפך מזה, כצל, שהיא כגן עדן). וכן אם ח"ו הדין גובר אז באה גלות מהארץ, וזהו כחום השמש כעין רמז לכעס (וסוכות קשור לגאולה ונחלת הארץ, ראה ב'תורת השבת והמועד' מאמר 'חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א).
אולי 'סוכה' בגימטריה 'צא', שמכריזים לשטן הוא יצה"ר שיצא מהגשמיות שמושך אותנו לחטוא, שזהו מצוות סוכה בה עושים דברים גשמיים כאכילה ושינה ובכך מקיימים את המצוה, שהגשמי מתגלה בקודש. וכן סוכה אותיות 'כס ו'ה', כרמז לעמלק שגרם ל"כס" במקום כסא, ו-י'ה במקום שם הויה (שמות י,טז; ברש"י), שבסוכה אנו מכריזים שבאים להשלים את הפגם שעמלק פגם, שבאים להשלים את כסא ה' ואת שם ה', לכן 'כס' כרמז שבאים לתקנו מהחסרון (וכן עם המילה 'סוכה' [עם הכולל] זה עוד אחד, וכך יוצא 'כסא'), וזהו בהשלמת שם ה' שמוסיפים את 'ו'ה' לשם י'ה. וכן 'כסא י', שבאים להשלים את כסא ה', שזהו כמו שהיה במתן תורה שהעולם התעלה, וזהו כסא בשלמות כמו בקבלת י' הדברות. בתורה כתוב "סכת" (ויקרא כג,מב) - שזה בגימטריה 'תפ', כרמז למקדש שהוקם בשנת 480 ליציאת מצרים, שכך אנו באים לתקן את כל העולם להיות משכן לה'. וכן נאמר "סכות" (ויקרא כג,מג) גימטריה 'תוף', כרמז לתוף מרים שהתגלה בשירת הים; שמגלים ברמז לקריעת הים שבו היה גילוי שם ה' גדול, שזה מביא לשמחה ושירה לה', שזהו כסוכות זמן שמחתנו. ועוד, "סכות" - כעין בחילוף אותיות שנשמעות דומות: 'שחו ת' (זה בשינוי באותיות כי אנו ההיפך מהם): שהמרגלים שחו - דיברו נגד הארץ שהיא ת' פרסה (וזה היה ביציאת מצרים לאחר גלות 400 שנה שנאמר לאברהם). או 'סכו' רמז ללשון שיחה כעין בשם סיחון, שהוא עמד ראשון להילחם למנוע כניסת ישראל לארץ, כשבאו כמו שה' אמר לאברהם שיחזרו לאחר ת' שנות גלות.