"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ). '"ביום הראשון" זה ט"ו ואתה אומר ביום הראשון? ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למדינה שחייבת ליפס למלך, והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסא שלהם. בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו, והתיר להם הכל. אמר להון מלכא: מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חושבנא. כך בערב ר"ה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן. ומר"ה ועד יוה"כ היחידים מתענין, והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. וביום הכפורים כולן מתענין, אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל: מה דאזיל אזל, מן הכא ולהלן נחיל חושבנא. ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב"ה. ואומר להם: מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חושבנא. לפיכך משה מזהיר לישראל: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,ז). (ראה 'לזמן הזה', תשרי, 'ראשון לחשבון עוונות', ו'ימים נוראים וזמן שמחתנו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). יש קשר בין יוה"כ וסוכות, ששניהם מאוחדים בכפרה והתחלה חדשה בקדושה (כמו שמביא המדרש על שניהם). נראה שביוה"כ קיבלנו את הלוחות השניים, שזהו התורה שאז משה הורידה והגיע אלינו, שזהו תורה שבכתב, וסוכות הוא כנגד התושב"ע, ולכן זה סמוך ליוה"כ וקשור אליו, שכך התושב"ע קשורה לתורה שבכתב ומפרשת אותה (ולכן כעין אחריה, שבאה על גבה, לאחר לימוד התורה שבכתב מתעמקים בדיוקים בה). לכן עבודת יוה"כ נעשית במקדש ע"י הכה"ג, שהכה"ג כעין כנגד משה, והמקדש כעין סיני, שהשכינה עברה מסיני למקדש (ועבודתו באש הקטורת שמקטיר בקה"ק ובכך מתמלא בעשן: "ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת את הכפרת" [ויקרא טז,יג], כעין במתן תורה בסיני: "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן" [שמות יט,יח]). סוכות נעשה ע"י כלל ישראל שמקיימים מצות סוכה ומקיימים מצות ארבעת המינים, כעין שהתורה מתגלה בכל ישראל (וכך ארבעת המינים כנגד בנ"י - ארבעת הסוגים שיש בישראל [ויק"ר ל,יב]), שע"י ישראל מתגלה התושב"ע, לכן נרמז על לומדי התורה בארבעת המינים: 'ד"א: "פרי עץ הדר" זו סנהדרי גדולה של ישראל, שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום". "כפות תמרים" אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. "וענף עץ עבות" אלו שלשה שורות של תלמידים שיושבין לפניהם. "וערבי נחל" אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין' (שם,יא) [יש בארבעת המינים גם כנגד הקב"ה (שם ט) כיון שגם התושב"ע מייצגת את רצון ה' שמתגלה דרכנו. וכן כרמז לגילוי שם ה' בעולם]. בכך (ע"י גילוי תורה ומצוותיה בעולם) מתקנים את העולם, לכן סוכות הוא שבוע כנגד שבוע הבריאה, שאנו מעלים את העולם לקדושה, להשראת שכינה כמתגלה בסוכה תחת צל השכינה. (וכן בארבעת המינים כעין כנגד ארבע רוחות העולם, שאנו מעלים הכל לה', שכך אנו מנענעים לארבעה צדדים ולמעלה ולמטה, שמחברים שמים וארץ [כעין מא"י שממנה נברא כל העולם, שנמשך לצדדים בבריאה (יומא נד,ב), שזהו לארבע רוחות, והכל מחברים מכאן שמים וארץ שזהו מעלה ומטה]. וכן יש בארבעת המינים שבעה פרטים - אתרוג, לולב שלושה הדסים ושתי ערבות, כעין שבעת ימי הבריאה, שמעלים את כל הבריאה לה'). זהו שבסוכות גילוי תיקון כל העולם; וכן ביוה"כ, הכה"ג נכנס לקה"ק להקטיר קטורת, שמשם נברא העולם, מאבן השתיה שבקה"ק ('ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם' [שם]), ובשביל עבודתו ביוה"כ טובל ומקדש: 'חמש טבילות, ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום' (משנה; יומא ג,ג), עשרה קידושים כנגד עשרת המאמרות בהם נברא העולם (שהם כנגד עשרת הדברות, שקשורות לתיקון עולם כמו שהיה במתן תורה [ע"ז ה,א]), וכן חמש טבילות כנגד חמשה חומשי תורה, שבתורה מקדשים את העולם (וכל העולם נברא ע"פ התורה [ב"ר א,א]). שכך קיבלנו את התורה (יוה"כ) ואנו מגלים את התורה בעולם (שזהו תושב"ע) ומקיימים אותה (בסוכות), ומתקנים בכך את כל העולם. נראה שכיון שיוה"כ וסוכות קשורים, לכן כעין כנגד עשרת הקידושים (ביוה"כ) מתגלה בטפחים שבארבעת המינים (בסוכות) סה"כ 10 טפחים, שהגודל המינימלי של לולב הוא ארבעה טפחים, ובהדס וערבה זהו שלושה, וכך יוצא 10 טפחים (4+3+3) [ואתרוג הוא לפחות כביצה שזה נפח ולא באורך; ואף זה יוצא קטן מטפח, ולכן לא נספר]. וכנגד חמשת הטבילות של הכה"ג מתגלה בארבעת המינים שהאדם לוקח בידיו, שזהו כעין גילוי של חמשה, אדם וארבעת המינים; וכן יש מצוה לאגוד את ארבעת המינים, ולכן כעין מתגלה בהם חמשה גילויים - ארבעה מינים ואגד; כמו"כ יש חמשה דברים שפוסלים בארבעת המינים עצמם (שאינו מהמין שהתורה ציוותה, שנשתנה צורתו מדרך ברייתו, שאין בו שיעור, שאינו הדר, ושחסר). בסוכות כעין מתגלה כנגד התושב"ע, שאוחזים בשתי הידיים בארבעת המינים, וכך יוצא שש (ארבע מינים ושתי ידיים; אולי יד ימין כנגד סדר קדשים שמקדשים מעלים ומקרבים את העולם לשם ה', ושמאל כנגד סדר טהרות שמרחיקים מהטומאה, שזהו: 'תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' וכו' [סנהדרין קז,ב]. אתרוג שהוא כנגד אלו שבישראל שיש בהם תורה ומעשים טובים [ויק"ר ל,יב], זהו כנגד סדר מועד, שבזמני קודש יש זמן לשבת וללמוד תורה, ומקיימים מצוות ודואגים לאוכל לחלשים ונצרכים. לולב שהוא כנגד אלו שיש בהם תורה זהו כנגד סדר נזיקין, שמגלים בעולם את דבר ה', רצון ה' איך להתנהג בעולם כראוי; ואף כולל מסכת סנהדרין, שהסנהדרין מעמידי התורה בעולם. הדס כנגד כאלו שיש בהם מעשים טובים זהו כנגד סדר זרעים שבהם תרו"מ וכו' שמפרישים לכהנים לוים ועניים, שזהו מעשים טובים. ערבה שכנגד כאלו שאין בהם תורה ומע"ט זהו כנגד סדר נשים, שקרובים במעמדם שרחוק מקדושה להדרדר לטומאה וזימה, שהיא מושכת חזק בטבעו של האדם). (וכן מניפים לארבעה צדדים ומעלה ומטה, כך שיוצא שש). יוה"כ וסוכות קשורים יחד, וכך יוצא עשרה קידושים (ביוה"כ) וארבעת המינים (בסוכות), סה"כ 14 - גימטריה 'יד', כעין שאנו בעולם כעין יד ה' שפועלת בעולם על ידנו. וכן חמש טבילות (ביוה"כ) וארבעת המינים (בסוכות) יוצא תשע, כנגד תשעה ירחי לידה, כרמז לתיקון האדם ע"י תו"מ (וממילא גם תיקון העולם בכך). אולי לכן בהושענות בסוכות אומרים 'אני והו הושיעה נא', שזה מרמז על ה' ועלינו (ראה 'לזמן הזה', תשרי, 'אני והו הושיעה נא', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שזהו כסיכום ליוה"כ וסוכות יחד, שזהו תורה ותושב"ע כעין גילוי של תורה שבכתב כגילוי מה' ותושב"ע כגילוי שמאיתנו; שכך מגלים את שם ה' בעולם, שאנו וגילוי שם ה' קשורים, ולכן שיושיענו למען שמו.