רזין דהושענא רבה.

------------------------------

מהוא עניין זה של "הושענות" -  דווקא, בחג הסוכות .

 שברית כרותה לשמחה שהיא תמיד תורמת לתשועה.

אדם שמח שמתפלל לתשועה יש לו סיכוי גדול לאין שיעור ,

שתפילתו תתקבל.....,

 הנה אם כן אנו אומרים  בהושענות :

 "ואני והו" השווה ל "אנוכי ה' "הושיעה נא".

. מתפללים לריבונו של העולם לתשועה.

 וכך כל יום של שמחה הופך מכפיל כח לתפילה ולקבלתה .

עד ליום השביעי -המזכיר את יום השביעי החותם את ימי הבריאה .

 ואזי ביום השביעי ,אנו מבקשים : "הושענא רבה".

 כלומר תשועה גדולה   -   כלומר גאולה שלמה.

 ואזי, כאילו משיב לנו הקב"ה  ב"מה תצעק אלי ...."

במשמעות אותו חג הבלום ששמו :"שמיני עצרת".

 יום בו כביכול, נעצרת תשועת שמיים ,ליתן לאדם להשלים הגאולה במעשה ידיו שלו .

בבחינת : "אשר ברא לעשות" .

ואין  לנו יותר "מברית המילה" ביום השמיני, שגם בו, כאילו הותיר הקב"ה להאדם

 להשלים עצמו בגופו בעצם חיתוך המעכב ומפריע -  ביום השמיני ללידתו.

 

הנה כי כן, כל תשועה וגאולה צריכות גם לתרומת פועלו של האדם .

 בבחינת  : "היום השמיני" כאמור .

 לפיכך קרוי  : "שמיני עצרת".

 שהיום השמיני עוצר את תשועת שמיים  בשביל הארץ.

 ליתן למעשה האדם כאמור להשלים תשועתו

 בתרומתו גם הוא.

משה אהרון.