ז. עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מימות יהושע בן נון (כ"פ הרא"ש ז”ל. והר"ע מברטנורא. תוספות יו"ט. יכין. כף נחת. והמלא כף נחת): מְקֻדָּשׁוֹת מִמֶּנָּה, מארץ ישראל. שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן, אֶת הַמְּצוֹרָעִים, וּמְסַבְּבִין לְתוֹכָן את המֵת עַד שֶׁיִּרְצוּ. עד המקום ששבעה טובי ^יהעיר^יא של המת ירצו לקבור את המת שם (רמב''ם. ר”ע מברטנורא. כף נחת. והמלא כף נחת). יָצָא, המת מתוך העיר. אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מדרבנן (כ"פ הר"ש משנץ. והרא”ש ז"ל. כאן):

ח. לִפְנִים מִן הַחוֹמָה של ירושלים (כ"פ רבינו האי גאון. רמב''ם. ר"ש. רא"ש. האגודה. ר"ע מברטנורא. יכין. כף נחת. והמלא כף נחת ועוד): מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, מארץ ישראל. ועיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. שֶׁאוֹכְלִים שָׁם לפנים מן החומה של ירושלים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הַר הַבַּיִת המקדש מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, מלפנים מן החומה. שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם. אל הר בית המקדש. הַחֵיל היינו השטח של עשר אמות שבין הסורג לחומת העזרה (ר"ע מברטנורא): מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, מהר הבית. שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם. היינו להר בית המקדש. עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, מהחיל שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, לעזרת נשים שבבית מקדש. וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת. על שנכנס לעזרת נשים. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שבבית מקדש מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, מעזרת נשים. שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים היינו אדם שנטמא, ושקעה השמש אחר שטבל. אבל עוד לא הביא את קרבנותיו, שצריך להביא ביום הבא (הערוך. ובפירוש המשניות להרמב''ם. ר”ע מברטנורא. יכין. לעיל ב(משנה ה'): נִכְנָס לְשָׁם, לעזרת ישראל. וְחַיָּבִין עָלֶיהָ על שנכנס לעזרת ישראל. קרבן חַטָּאת. עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים שבבית מקדש מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְשָׁם לעזרת כהנים אֶלָּא בִשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, ומזה שעת צרכיהם של ישראל? לִסְמִיכָהת הקרבנות משום שסמיכה אינה יכולה להעשה אלא בבעליו של הקרבן (כ"כ הרא"ש ז"ל בפירושו כאן): ולִשְׁחִיטָהת הקרבנות וְלִתְנוּפָהת הקרבנות:

ט. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ [דאורייתא נינהו הלכה למשה מסני (כ"כ רש"י במסכת יומא (מד: ד"ה מעלת דאורייתא)] מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, מעזרת כהנים. שֶׁאֵין הכהנים שהם בַּעֲלֵי מוּמִין אוּ עיין (בעין יצחק (ח"א כללי המשנה כלל יב): פְרוּעֵי רֹאשׁ היינו כהנים שלא הסתפרו לשולשים יום או יותר (יכין): נִכְנָסִים לְשָׁם. לבין האולם ולמזבח. הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, מבין האולם ולמזבח. שֶׁאֵין נִכְנָס הכהן לְשָׁם אם שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מֵהֶם, מארץ ישראל. ועירות המוקפות חומה ולפנים מן החומה והר הבית. והחיל והעזרת נשים ועזרת ישראל והעזרת כהנים. ובין האולם ולמזבח וההיכל. שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם לקדש הקדשים אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין, אופְרוּעֵי רֹאשׁ, היינו שלא הסתפרו לשולשים יום (יכין): אוּ כהנים שְׁתוּיֵי יַיִן, אוּ עיין ב(עין יצחק (ח"א כללי המשנה כלל יב ע"ש): כהנים שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִין לְשָׁם, וּפוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָת הקטורת (עי' בפירוש המשניות להרמב”ם):